מעצב האופנה קרל לאגרפלד יכול לעשות כל דבר, אפילו לאמץ מבטא טקסני משובח. אמש (שלישי) הוא העתיק את כל הצוות של שאנל לדאלאס לטובת תצוגת קדם סתיו 2014 של בית האופנה הצרפתי הוותיק.
הפקות גרנדיוזיות הן דבר שבשגרה עבור לאגרפלד, שבעונות קודמות מיקם גושי קרח עצומים או גלובוס ענק בחללי התצוגות העונתיות, או הפך אותם לגלריית אמנות עם 75 יצירות מקוריות. גם אתרים אקזוטיים ותיאטרליים, כמו למשל טירה בסקוטלנד, לא זרים לו. שום דבר לא היה שונה בתצוגה הנוכחית, שהתקיימה כאמור בדרום ארצות הברית. תחת מגע שרביטו הפך המקום לספק סלון, ספק אורוות רודיאו, ותחת דגלי לאום מיושנים בצבעי כחול, אדום ולבן, צעדו מעל ל-90 מערכות לבוש, כל אחת מהן מחווה בדרכה הן על המורשת של קוקו שאנל והן על המורשת של המקום.
הקולקציה, עמוסה עד להתפקע, לא נמנעה בכוונה משום משום קלישאה שהמקום מזמן. מצד אחד, חליפת שאנל האיקונית; מצד שני, קלאסיקה נוסח ארצות הברית; מצד שלישי, התרבות שצמחה על הגבול של טקסס ומקסיקו, שכללה לא מעט השפעות מספרד מהילידים האינדיאניים.
כפועל יוצא מהעובדה שקולקציות קדם הסתיו של שאנל מכונות Metiers d'Art, כלומר משמשות במה שמטרתה להדגים את היכולות הטכניות המרשימות של בתי המלאכה המסורתיים בהם מסתייע בית האופנה, גם הקולקציה לסתיו הבא עשתה הכול כדי להוכיח עושר. שולי חליפות הטוויד נפרמו לכדי גדילים המזכירים בתנועתם קאובויז, המותניים הועצמו כבמעשה 'ד"ר קווין רופאה במערב', ומן התרבות המקומית נלקחו אריגי ז'קארד בדוגמאות גראפיות אדירות, עליוניות פונצ'ו נדיבות, ומינונים ניכרים של עורות מעובדים להפליא ופרוות.
כאשר מנפים את הנוצות, את שמלות הקומות ואת השואו הכללי, המעניין אם כי לא המפתיע היה השימוש בדנים ובבגדי ג'ינס. אמנם לאגרפלד עשה שימוש נרחב בבד הכחול והעבה לפני כשנתיים, בקולקציית מארי אנטואנט המפורסמת, אבל הפעם דווקא הגישה הישירה, כמו מכנסיים מתרחבים מעט או אוברולים בגזרת אוברסייז (מלווים במגפי בוקרים כמובן), היא שהצליחה לגעת במהות של בית האופנה, שלעיתים נשכחת עם חיבתו של המעצב הגרמני לדרמה בגדים פשוטים, קלים ללבישה, ומעל לכל עשויים היטב.
