פסל של תפוח אדמה ענק מפלסטיק המוצב על הרצפה ועוגות קצפת דו-קומתיות עשויות מסיליקון, מעוטרות בתותים שגם הם כמובן אינם אכילים, הם לא בדיוק סוג הדברים שמצפים לפגוש בכניסה לחנות בגדים. אבל בחנות הסטודיו אווה מנדלבאום בתל אביב השילוב בין אמנות לאופנה נראה טבעי, שהרי היוצרים שלהם הבגדים והפסלים הקולינריים הם אנשי אמנות.
על הפיסול אחראי מיכאל ספרר, שיחד עם בת זוגו נעם צוקר הקים את המותג המדובר ב-2009. הוא על המערך האדמיניסטרטיבי, היא על עיצוב הקולקציה. מסתבר, שהדימויים האמנותיים המתרוצצים בראשה של צוקר הופכים ללוח השראות, שבתורו הופך לקולקציה. לכל עונה סיפור מסגרת רחב שתחתיו היא עובדת; הפעם, לחורף 2013-14, צף ראשון במוחה האמן האיטלקי בן זמננו פרנצ'סקו קלמנטה - אמן פלסטי, בעיקר צייר, נוגה ומופנם.
"את קלמנטה אני מכירה שנים והייתה תקופה ארוכה שבה הציורים שלי היו מושפעים ממנו. משהו התבשל אצלי ואז זה הגיח בקולקציית החורף הנוכחית", מספרת המעצבת. "שלחנו את אווה מנדלבאום שלנו [הדמות הפיקטיבית על שמה קרוי המותג א.ר.] לריטריט סגפני בסגנון קלמנטה, חובב מסעות התבודדות. מבחינה קונספטואלית חשבנו מה היא הייתה אורזת לנסיעה כזו, בתוך מזוודה לא גדולה. העלנו בגדים שאפשר להשתמש בהם בכמה אופנים, כשהמחשבה הייתה על שכבתיות במראה. כל דבר יכול לעבוד עם כל דבר בקולקציה וליצור משהו אקלקטי עם תחושה עוטפת יחד עם הגישה הכללית של המותג - לא מתאמץ, לא בגדי ערב מובהקים, משהו באמצע".
הקולקציה כוללת חצאיות, שמלות, ז'קטים וחולצות, מכותנה, ויסקוזה, משי וצמר. באופן כללי, ניכר בה הרבה עניין בגזרת מעטפת, שמחמיאה בדרך כלל לרוב צורות המין הנשי. בין הפריטים המובחרים העונה אפשר למנות חצאית נהדרת עשויה זמש, שמזכירה קיפולי אוריגמי; ז'קט בצבעי מים העשוי מ-PVC (קלמנטה עוסק הרבה בצבעי מים); שמלת ויסקוזה בצבע ג'ינס בגובה הברך; או שמלת טוניקה עדינה בגזרת מעטפת ממשי, בשחור ובלבן (שיכולה להתאים גם לכלות ענוגות שמחפשות פריט מעודן ליום הכלולות), אשר לה גם גרסת פוליאסטר המכוסה בהדפס ארנבים מקסים.
ההולכים בדרכי ויקפדיה ילמדו כי עבודתו של קלמנטה היא חוצת גבולות מבחינה אינטלקטואלית וגיאוגרפית, מתפתחת בקו שאינו לינארי ומתרחבת ומתכווצת לסירוגין בצורה בלתי רציפה. היא לא מוגדרת בסגנון אלא באופן בו הוא חווה אותה. זו הסיבה שהוא יוצר במגוון חומרים.
נראה שההגדרה הזו מתאימה היטב לסגנון העיצוב הכללי של צוקר. אופן החשיבה שלה, שנוטה יותר לאמנות מאשר לאופנה, מביא לתוצאות מעניינות לרוב; יחד עם זאת, לפעמים נראה שהאמנות קצת סוגרת על האופנה. צוקר מעידה על עצמה כמי שלא חושבת על הלקוחה כשהיא מעצבת אלא יותר על סיפור המסגרת. נראה שכאן מתבטאת מערכת היחסים הסבוכה בין האמנות לאופנה כשבאים לעצב קולקציה. חופש פעולה שהיה פורץ את סיפור המסגרת היה יכול להביא את אווה למחוזות נועזים יותר. כרגע, נדמה שהסיפור גדול מהתוצאה.
ובכל זאת, משמח לגלות שהתכניות מהעונה הקודמת לשווק את אווה מנדלבאום בארצות הברית התממשו. הפריטים נמכרים בימים אלה בחנות במנהטן ובטנסי. בארץ מומלץ לקפוץ ולהתרשם מהפריטים באחת מנקודות המכירה של המותג, משום שהקטלוג לא משקף נאמנה את יופיים של הפריטים במציאות. למרות הצילום היפה של ינאי יחיאל, הרצון להעביר את רעיון השכבות בתמונות הביא לכך שבחלק מהתמונות מופיעות מספר מערכות לבוש ביחד, אחת על השנייה, ולעתים לא מודגש מספיק חינם האמיתי.
מחירים: חולצות אריג: 400 - 500 שקלים; שמלות: 500 -950 שקלים; חצאיות: 400 -500 שקלים; עליוניות וז'קטים: 450 - 800 שקלים
אווה מנדלבאום. חנות הסטודיו, שפע טל 8 תל אביב. טל' (בימי ו' בין 09:00-14:00, בשאר השבוע בתיאום מראש. טל' 03-5329422); רשת רזילי; אמילקה. סוקולוב 63, רמת השרון; לימקה. שלמה המלך 2, תל אביב; ישראל אריה. לבונטין 2 תל אביב; קלקשוז. הברזל 6 רמת החייל, תל אביב; בנקר. דיזנגוף 210, תל אביב; סופיה. בצלאל 2, ירושלים.