אופנה היא אחד האספקטים הדינמיים ביותר בתרבות; היא מתפתחת ומתחלפת בקצב מסחרר. לפעמים קשה אפילו לתפוס עד כמה. ולכל אלה הטוענים כי למעשה דבר לא השתנה בה באמת בעשר השנים האחרונות, אפשר לומר שכל אחד מהם דומה לאותו נוסע אוטובוס הצועד לעבר דלת היציאה תוך שהוא מרגיש רק את מהירות הליכתו, מבלי לקחת בחשבון את הקילומטרים שהמכונית גומעת.
שינויים באופנה יש בכל מקום ובכל רגע נתון. יש שינויים שמתחילים ברחוב, יש שינויים שמתחילים בטעם הקהל ויש שינויים שמתחילים בראש. בנוגע לסעיף האחרון, שנת 2013 הייתה משחק כיסאות מוזיקליים אינטנסיבי במיוחד. בחודשים שחלפו בחרו לא מעט בתי אופנה מבוססים, וגם כאלה המנסים לשקם את שמם מחדש, לרענן שורות ולהחליף את המנהלים האמנותיים שלהם, כלומר המעצבים הראשיים, באחרים.
אחת מהתזוזות המשמעותיות ביותר, שנתפסה בעיני רבים בגדר "רעידת אדמה של ממש", היא פרישתו של מרק ג'ייקובס מלואי ויטון באוקטובר האחרון, לאחר 16 שנים בהן שימש כמנהל האמנותי של המותג ותרם להיותו אחד ממותגי היוקרה האופנתיים והנחשבים ביותר (לא רק בזכות תיקי הנסיעות שלו אלא גם בזכות הבגדים). היורש המאושר שתפס את מקומו בבית האופנה היה לא אחר מאשר ניקולה גסקייר, שעזב שנה קודם לכן, ובטריקת דלת צורמת יש לציין, את תפקיד המנהל האמנותי של המותג בלנסיאגה.
בראיון למגזין סיסטם, סיפר גסקייר עד כמה היה מתוסכל בשנותיו האחרונות כמעצב המותג, עד כמה הרגיש לבד במערכה ועל חוסר המקצועיות של מנהליו שניסו "לגנוב את זהותו". הדרמה כמובן הועצמה עם הדברים שאמר, וגסקייר עומד כיום בעיצומה של תביעה בגובה 9 מיליון דולרים בגין הוצאת דיבה. המשפט, מכל מקום, יפתח באוקטובר 2015. כמו במשחק דומינו, כשקובייה אחת נופלת, היא גוררת אחריה אחרות. אלכסנדר וונג הוא שתפס את המושכות בבית בלנסיאגה. המעצב האמריקאי הציג כבר בפברואר האחרון את הקולקציה הראשונה שלו לבית האופנה הצרפתי.
באופנה, כמו באופנה, אין סוף לטוויסטים בעלילה. סטפנו פילאטי, שהעביר את תפקידו כמעצב הראשי בבית איב סאן לורן להדי סלימן בשנה שעברה, הציג השנה את הקולקציה הראשונה שלו עבור המותג Agnona, מבית ארמנג'ילדו זנייה, שם הוא משמש כיום כמנהל האמנותי.
מותג נוסף שהתחדש העונה במעצב הוא MUGLER. דיוויד קומה הבריטי מונה למעצב הראשי שיחליף את ניקולה פורמיקטי, שבתורו עזב את המותג קודם לכן לטובת תפקיד המנהל האמנותי של המותג דיזל.
יש שינויים שמבליחים גם לרגעים ספורים. ג'ון גליאנו, שהועזב מבית דיור לפני כשנתיים בעקבות פרשה של התבטאויות אנטישמיות, עשה גיחה קצרה בחזרה לעולם האופנה כשותף בעיצוב קולקציית החורף של האמריקאי אוסקר דה לה רנטה.
מנגד, יש מעצבים שעזבו, ועדיין לא מונה להם מחליף רשמי. ז'יל סנדר, למשל, עזבה באוקטובר האחרון את בית האופנה הנושא את שמה בפעם השלישית. "סיבות אישיות" היו התירוץ הנוכחי, והפרטים לגבי ממלא מקומה יחשפו ככל הנראה כבר בשנה הבאה. זה המקום להזכיר שכמעט חודש לאחר סנדר, הודיעה הבלגית אן דמולמיסטר, שנודעה בסגנון גותי אפל, כי גם היא תעזוב את בית האופנה שייסדה לפני יותר משני עשורים. עד כה לא ידוע מי יחליף אותה בתפקיד, אם בכלל.
מפת האופנה מקבלת מראה חדש גם בזכות מעצבים מוכרים ומבוססים פחות וגם בזכות פרוייקטים נקודתיים. הבריטי J.W אנדרסון, שנבחר בשנה שעברה על ידי דונטלה ורסצ'ה להחליף את כריסטופר קיין כמעצב האורח של הקו המשני VERSUS, הציג קולקציית קפסולה לבית האופנה במאי השנה. זו התאפיינה באלמנטים שהיו מזוהים עם המותג בשנות התשעים, שנים שנחשבות כתקופת הזוהר שלו. אגב, את הקולקציה הבאה של המותג, כך נודע לאחרונה, יעצב הבלגי אנתוני וקארלו.
2013 תיזכר בקורות חייו של אנדרסון גם כשנה בה התחיל לשמש בתפקיד המעצב הראשי של חברת מוצרי היוקרה והמותרות הספרדית LOWE. במקביל, זה המקום לציין, המעצב הצעיר והבועט קיבל תמיכה מתאגיד המותרות LVMH למותג הנושא את שמו (ש-LOWE נמצא בבעלותו).
במילאנו לעומת זאת, החליטו במוסקינו, בית אופנה שידוע בזכות סגנונו הסוריאליסטי ומלא ההומור, למנות את המעצב האמריקאי ג'רמי סקוט לתפקיד המעצב הראשי. בכך סקוט יחליף את רוסלה ג'ורדיני, שעבדה בצמוד לפרנקו מוסקינו, מייסד המותג, מאז 1994.
אלסנדרו דל'אקווה, העומד מאחורי המותג N°21, עזב השנה את בית האופנה Les Copains והתמנה להחליף את מרקו זאניני כמנהל האמנותי של בית האופנה הצרפתי רושאס. זאניני, שעיצב בעבר עבור הלסטון וורסצ'ה, עזב את רושאס על מנת לשמש כמנהל האומנותי של בית האופנה המתחדש סקיאיפרלי, שנקנה לפני כשנה על ידי נשיא קבוצת TOD'S, דייגו דלה ולה.
קשה לחזות בזמן אמת את ההשפעה שתהיה למעצבים החדשים בבתי האופנה הוותיקים או למעצבים הוותיקים על בתי האופנה המתחדשים. רק ימים יגידו. מהפכות אופנתיות ניכרות ככאלו רק בהתבוננות רטרוספקטיבית ובמבט אל העבר. בדומה לגיל ההתבגרות, גם באופנה, כשאתה שם אתה לא מבין מה כולם רוצים ממך ורק עשורים בודדים אחר כך אתה מכיר במספר השטויות שהצלחת לעשות בתקופה כה קצרה (בנמשל - מכנסי פאדלפון בשנות השבעים או כריות כתפיים בשנות השמונים).
