מעניין, במידה והייתה בחיים כמובן, כיצד התופרת הצרפתייה מאדם ויונה, שהקימה את המותג הנושא את שמה ב-1912, הייתה מגיבה למינוי החדש של חוסיין שאלאיין לתפקיד מעצב קו ה"סמי-קוטור" של הבית. אפשר לשער שהיא הייתה תוהה האם הסגנון האוונגרדי שלו עולה בקנה אחד עם הסגנון הניאו-קליסציסטי בו היא עצמה נודעה.
המותג, שנסגר בשנת 1939, ערב מלחמת העולם השנייה, עבר מאז היווסדו מספר בעלויות עד שהושק מחדש בשנת 2006 תחת ניהולה האומנותי של סופיה קוקוסלקי (מעצבת אנגליה ממוצא יווני). בשבע השנים האחרונות הוא הספיק להתגלגל תחת ידיהם של בעלים ומעצבים שונים בטרם הגיע לחיקו של שאלאיין.
גוגה אשכנזי, הבעלים והמנהלת האמנותית של המותג כיום, הסבירה כי שאלאיין נבחר בזכות "היצירתיות והפרובוקטיביות שבעיצוביו" ומתוך ציפייה שהוא יוסיף למותג נופך וחספוס רבגוני. הקולקציה שיעצב שאלאיין תוצג כחלק משבוע ההוט קוטור של פריז בסוף החודש הנוכחי. היא תכלול דגמים לבישים שנתפרו על פי האיכות, החומרים הטכניקות ושאר עקרונות ההוט קוטור הפריזאי, אך יתומחרו באופן נגיש יותר לציבור.
שאלאיין, 43, סיים את לימודיו בבית הספר הגבוה לעיצוב אופנה, "סנטרל סנט מרטינס", ב1993 ותוייג במהרה כמעצב אופנה קונספטואלי. מאז, הוא אינו מפסיק לרתק ולסקרן את אנשי תעשיית האופנה. "גדול האוונגרדים באופנה", כונה על ידי ווג, רמז לאופן בו הוא מנהל מערכת יחסים מורכבת עם הזרם המרכזי.
בשני העשורים האחרונים יצר המעצב המוסלמי, יליד קפריסין, אוסף מרשים ומגוון של קולקציות, ששילבו רעיונות מורכבים, ביקורת פוליטית-חברתית שנוגעת בהגירה וזהות לאומית ואזכורים לביוגרפיה המשפחתית שלו. בנוסף, היה אפשר לזהות בקולקציות מסוימות גם תחומי עניין אחרים המעסיקים אותו, כולל ארכיטקטורה ומכאניקה.
בעזרת היצירות העונתיות, חלקן לבישות יותר וחלקן לבישות פחות, קרא המעצב לא אחת תיגר על הקונבנציות ומרחב הפעולה של עולם האופנה המסחרי. לצד זכייה בפרסים רבים, הספיק שלאיין להיבחר פעמיים למעצב הבריטי של השנה (ב-1999 וב-2000) ואף קיבל אות כבוד ממלכת בריטניה ב-2006.
הקולקציות בעיצובו ממשיכות לקצור אינספור שבחים ממבקרי האופנה, ועבודותיו המפורסמות הוצגו באינספור תערוכות במוזיאונים וגלריות חשובות בעולם. עם זאת, שאלאיין נותר יחסית בשוליים. הוא הספיק לעצב באופן אנונימי יותר עבור מותגים בריטים כדוגמת אספרי, מרקס אנד ספנסר, ומותגים אחרים כמו TES או גיבו האיטלקי לתקופות קצובות, אך בעיקר בזמנים בהם המותג שלו נקלע לקשיים כלכליים. שמו אומנם נקשר ברשימת היורשים הפוטנציאלים של ג'ון גליאנו לבית כריסטיאן דיור או של אוליבייה גסקייר בבלנסיאגה, אולם רף סימונס ואלכסנדר וואנג היו אלה שנבחרו לבסוף לתפקידים אלה, בהתאמה.
"אני חושב שלימודי אופנה, בעיקר באנגליה, נותנים חשיבות רבה מדי לבניית מותג", אמר שלאיין בראיון למגזין הישראלי 'סגנון' של העיתון מעריב לקראת תערוכת רטרוספקטיבה שנערכה לכבודו במוזיאון העיצוב בלונדון ב-2009. "לא כולם טובים ביצירת מותג וזה בכלל לא קשור לרמת הכישרון, אלא לתקשורת עם אנשים ולשאלה כמה אתה מוכן להקריב מהחיים. לא כל מי שיוצא מ'סנט מרטינס' צריך להיות מותג בעצמו, זה לא פחות פנטסטי לעבוד במותג של מישהו אחר ולתרום לו. והכי חשוב-ללמוד מתוך ניסיון", אמר אז.
אולם, וכמו כל דבר קונספטואלי המתכסה תחת אצטלה "אמנותית", רבים מעיצוביו של שלאיין נכשלו במבחן המסחריות או הפרקטיות. למרות שהקולקציות בעיצובו שהצליחו לכבוש את ליבם של המבקרים, בפועל, הן נותרו מרוחקות במידה ניכרת ממלתחתו של הציבור הרחב.
יש הטוענים כי דווקא תשומת הלב האקדמית הנרחבת שקיבלו עיצוביו (כדוגמת שולחנות לבישים או מיצגים הבוחנים את מעמדה ומקומה של האישה באסלאם וכללו בורקות באורכים שונים החושפות את גופן העירום של הדוגמניות), הייתה זו שהאפילה על עיצוביו הקלים יותר לעיכול וללבישה.
ואכן, כיום, בעידן המודרני, מעטים הם המעצבים או בתי האופנה היכולים להרשות לעצמם להתקיים מביקורות מהללות ולוותר על מחזור מכירות מדושן. כך למשל, ב-2001 לדוגמא, נאלץ שאלאיין לסגור את המותג שלו למשך תקופה. מכאן, שעם הזמן המעצב התחיל להתקרב יותר ויותר אל הזרם המרכזי. הדוגמא הטובה ביותר התרחשה בפברואר 2008, כאשר התמנה כמנהלה הקריאטיבי של חברת הספורט והאופנה "פומה".
איכותו של מעצב נמדדת ביכולתו לגלות גמישות. לפעמים, מסתבר, שאלאיין מגלה גמישות גדולה מדי. ב-2011 הוא הסיר את שמו הפרטי משם המותג שלו בתקופה ש"חוסיין" עדיין היה שם שנקשר לעריץ העיראקי ולמלך ירדן, ופחות לאובמה, נשיא ארצות הברית. מסתבר, שהוא החליט לעשות זאת על מנת להפוך אותו לערב יותר לחיכו של הקהל הבינלאומי. בראיון לניו יורק טיימס, סיפר שאלאיין על חנות ספציפית בארצות הברית שמצאה בשמו המלא בעייתיות מיוחדת.
אבל בדיעבד הצעד הזה היה מיותר. היום, עם התחזקות כוח הקניה של ארצות ערב כשווקים חדשים עבור תעשיית היוקרה והמותרות העולמית והשתקעות העשירים מבניהם בכל רחבי אירופה, נראה כי מינוי מעצב מוסלמי למנהל האומנותי של קו עילית בבית אופנה פריזאי היא בחירה לגיטימית, ואולי אפילו חכמה פוליטית. יש סיכוי ממשי שההצטרפות שלו לוויונה תתברר כהצלחה גורפת.
