מנגו סיטי: מה קורה בקרביים של רשת אופנה ענקית?

במבט ממושך משביל הגישה, מבנה הבטון התעשייתי ורחב המימדים השוכן בפרברי ברצלונה לא מסגיר שמץ מכל מה שמתחולל בתוכו. למעשה, כמעט ואין רמזים לעובדה שמדובר במטה העולמי של רשת האופנה מנגו. גם כאשר נכנסים, החוויה שונה מהאסוציאציות שהשם מזמן. הדברים, מסתבר, עובדים כאן אחרת מהמצופה. מצד שני, זה לא שהיה אפשר להיערך לביקור אחרת. אחרי הכל, בעמדת השומר נדרשים עיתונאי האופנה בנימוס שלא להעז אפילו להעלות בדעתם לצלם בתוך החלל מפאתי סודיות, כאילו ומדובר במטה של ה-CIA ולא באחד של רשת אופנה מסחרית.

האווירה הצבאית במקצת חולפת כאשר פוגשים בפנים מוכרות. במסדרון הארוך והמואר המוביל אל הסטודיו לעיצוב, תלויות בזו אחר זו תמונות ענק מקמפיינים בולטים מהעבר. מבעדם, מישירות מבט הידועות שבדוגמניות העכשוויות - קייט מוס, מירנדה קר ופרזנטוריות רבות אחרות.

גם במנגו יודעים שאופנה היא חברה קרובה של האמנות. בתזמון מושלם, הנוף הקטלוגי מתחיל להתחלף לאיטו במאות יצירות אמנות מרהיבות המתפרשות מקיר לקיר. עובר אורח מקרי היה בוודאי יכול לטעות ולחשוב שהגיע בטעות אל שלוחה קטלונית של מוזיאון ה-MOMA הניו-יורקי. עוד צעד קטן, ובין ציורי השמן לקולאז'ים הפוסט-מודרניים נגלה לפתע חלל הסטודיו וזרועותיו המתפתלות. את המקום, אגב, מאכלס גדוד עצום של כ-1,200 עובדים, 95% ממנו מורכב מנשים.

הסטודיו לעיצוב עצמו הוא למעשה חלל פתוח ענק, בו עובדים למעלה ממאה מעצבים שונים. התפאורה וההתנהלות דומים במידה מסויימת יותר לחברות היי-טק מודרניות או משרדי פרסום צעירים, מאשר לקונספט המוכר של כאוס מכונות תפירה והוריקן של בדים. הבאלגן המאורגן שבדרך כלל אופף את העוסקים במלאכה נעדר מהאטמוספרה או לפחות סמוי היטב מהעין, והוא מומר בשורות שורות של מסכי מחשב חדשניים שמאחוריהם עובדים במרץ אותם מעצבים. כאן מתנהלת החשיבה והבריאה הראשונית.

"צוות העיצוב עובד יחד באותו אופן ספייס, וככה אנחנו דואגים שתהיה הפריה הדדית וסינרגיה בין קווי האופנה השונים", מסבירה פורי קמפוס, מנהלת קו הילדים החדש מנגו קידס, ומנהלת קו האקססוריז של מנגו בדימוס, במהלך סיור העיתונאים, ומתייחסת בכך למעשה לקו הנשים, הגברים, הילדים, האקססוריז וקו המידות החדש אף הוא, הנקרא ביולטה. קמפוס אף מפריכה את הארשת הראוותנית המסתתרת בין כל אותן יצירות אמנות, ומסבירה כי מטרת העל היא לא להפגין עושר אלא לנסוך השראה בכל עובדי המטה, ובעיקר במעצבים, אשר זקוקים למוזה מתמדת כמו אוויר לנשימה.

קמפוס מחדדת את הפואנטה ועל הדרך מפריחה עקיצה סמויה אודות הרשתות המתחרות. "ההשראה אמנם מגיעה בעיקר ממגזינים, מסלולים, בלוגים, והעונה ממעצבים כמו סטלה מקרתני, סלין וסן לורן פריז, אבל בניגוד לרשתות אחרות אנחנו לא מחפשים להעתיק אלא לשאוב השראה ולהפוך אותה לשלנו", היא אומרת. "זה קשה לתרגם טרנד באופן שיהיה גם מסחרי אבל גם בעל אופי אישי. בגלל זה כל כך חשוב לאמץ מוטיבים של טרנדים, ולא להעתיק אותם באופן ישיר ומוחצן כל כך. בחורף האחרון לדוגמא אימצנו את הגראנג' כי הוא שידר את המסר שהלקוחה שלנו משדרת, אבל זה לא שאנחנו לא בוחרים בטרנד מסוים כי הוא לא מתאים לנו, אלא שאנחנו בוחרים בטרנד בגלל שהוא מתאים לנו".

גם אם הדברים לא מדויקים (אחרי הכל, קשה לומר שעונת החורף האחרונה לא שפעה ציטוטים בוטים לעבודות של מעצבים אחרים), אי אפשר לומר שקמפוס לא מפגינה ביטחון עצמי רב וידע. אלה ניכרים גם בהופעתה החיצונית – אישה מרשימה בעשור השישי לחייה, מטופחת אך לא מדי, ולמרבה הפלא אינה לבושה מנגו מכף רגל ועד ראש. על אף הידיעה כי היא עומדת לשהות בנוכחותם של עיתונאי אופנה מרחבי העולם, קמפוס שנחשבת לאחת הבכירות בחברה, חשפה בפני עיתונאיות האופנה שגילו התלהבות בלתי מרוסנת ממכנסי העור הספורטיביים שלרגליה כי הם בכלל של אלכסנדר וונג. מנגו באו לידי ביטוי בהופעה שלה באמצעות סריג בייסיק בגוון שמנת. קשה להתחמק מהקביעה כי העובדה שהעובדים במקום אינם נצמדים לבגדי המותג משהיו מדים רשמיים, מבהירה עד כמה ההתנהלות היא התנהלות רגועה, ושאינה צריכה לזעוק את הנוכחות שלה באופן יחצ"ני ללא הפסקה.

עבור פאשניסטות, המטה הוא לונה פארק של אופנה. לא הרחק מהסטודיו, ישנו גן עדן של טקסטיל. ערימות של אינספור גלילי בד בשלל הדפסים ודוגמאות, מאוגדים בחלל אחד, ממש כמו חנות ממתקים של בדים. בחלל הזה עוברים הבדים בקרת איכות, כביסה, מתיחה, וכל אקט אפשרי.

אחד המקומות המסקרנים ביותר במתחם הסטודיו נתון דווקא בחלל הסמוך. זהו המתחם בו מרכיבים מודל של חלון ראווה שישמש כסטנדרט לכל מאות החנויות של מנגו ברחבי העולם. על הקיר פרושים שרטוטים מדויקים מכל זווית אפשרית, ומסתבר כי הסטנדרטיזציה המתוכננת לעילא היא לא בגדר המלצה, אלא תו תקן שכל חנות חייבת לפעול לפיו, גם אלו שנמצאות בישראל.

סמנכ"ל מנגו דניאל לופז מצטרף אל הסיור לדקות ספורות, ומגלה בשיחה קצרה בקיאות בנוגע ללקוחה הישראלית: "הלקוחה הישראלית היא אורבנית, מעודכנת מאוד, מאוד עצמאית", הוא מציין וחושף במקביל גם עובדה מפתיעה. "ולכן גם מאוד קל למכור לה אופנה. לצורך העניין, אפשר למצוא בחנויות בישראל את אותה קולקציה שמוצגת במלואה בפריז, לונדון וברלין".

לופז נשאל לגבי סעיף התחרות העולמית, עם התייחסות מיוחדת למתחרה מסוימת אחת, שמגיעה מאותה המדינה ונחשבת למצליחה מאוד בתחומה. לופז לא מתבלבל ומשיב: "אנחנו בכלל לא רואים את התחרות העולמית כמאבק, להפך – זה פנטסטי. התחרות מקדמת את העולם שלנו, ואם לא הייתה לנו תחרות לא היינו מתפתחים וגדלים. הדבר החשוב ביותר מבחינתנו הוא לנתח מה הלקוח רוצה ולאן מועדות פניו בעתיד".