מעצב חייב לתת את הדעת למשמעויות שחשיפה בשבוע האופנה, עם עשרות המצלמות, המסלול הענק ותשומת הלב, מביאה איתה. כל פרט קטן, שיכול להישאר בשוליים בהצגת קולקציה אינטימית בחדר תצוגה, זוכה לבולטות יוצאת מגדר הרגיל. התצוגה של רונן פארצ'ה בשבוע האופנה תל אביב העלתה מחדש את הסוגיה הזו ניכר שלמעצב, המציג בפעם הראשונה במסגרת הזו, יש את כל הכוונות הטובות, וסביר להניח שהוא יודע בדיוק לאן הוא שואף להגיע; אבל, אם לקבוע על פי האירוע המדובר, אין לו עדיין את כל הכלים כדי לממש את רצונותיו.
על פניו, פארצ'ה לא חסך בדבר, בתצוגה שכללה בעיקר בגדי ושמלות ערב מהודרות, נשיות במופגן. קל היה להבחין שנעשה שימוש בבדי משי, והוא אף העשיר לא מעט עיצובים בסממני העושר המופגנים ביותר הידועים לאופנה אבנטים רחבים, תחרות וגם לא מעט פרוות שעיטרו צווארונים, שרוולים ושאר פריטים (המעצב האמריקאי ג'ייסון וו צף בתודעה).
ההתחלה, עם מעילים עשויים בדים מרופדים בעדינות, שעוצבו עם כיסים מרובעים ענקיים, הייתה מבטיחה יחסית. לא היה בהם רעיונות חדשים באמת, אבל הם היו קולעים דיים כדי שנשים רבות תרצנה להתעטף בהם. אבל ברגע שירדו המעילים מהמסלול, והדוגמניות עלו בשמלות ערב שהסגירו דמיון מכוון להלבשה תחתונה, קל היה להבין ששחור יכול להיות סלחני, ואילו צבעים בהירים יותר הרבה פחות. במילים פשוטות השמלות היו מורכבות מדי טכנית ליכולות הסטודיו של המעצב. חלק מהעיצובים לא תאמו את גוף הדוגמנית, אחרים נתפרו שלא בתשומת לב או בידע מתאימים. יכול להיות שבחירה בדגמים פשוטים יותר וראוותנים פחות הייתה משיגה תוצאה טובה יותר. לפעמים, פשוט עדיף להיזהר.
