לא קל לעצב בשניים, ולכן מסקרן כל פעם מחדש לראות מה יביא שילוב הכוחות בין המעצב הוותיק והמוערך גדעון אוברזון ובתו קארן. אולם התצוגה התמלא עד אפס מקום, וכמות המוזמנים כמעט איימה להציף את המסלול עצמו. התצוגה נפתחה במופע מחול של רקדנים ורקדניות לבושים במכנסי טייץ ספורטיביים וחולצות טי מאויירות כאשר ברקע וידאו-ארט בשחור ולבן של ניו יורק הסואנת בפאסט-פורוורד.
היה קשה לדמיין כיצד מראה הסטריט האתלטי של אותם רקדנים יתקשר בהמשך לקולקציה של האוברזונים הידועים בכתב היד היוקרתי שלהם, וכך אכן קרה בהמשך. החלק הראשון של התצוגה היה מעט מבלבל שמלות חוף שקפקפות ומפוספסות מעוטרות באפליקציות עור של גורדי שחקים ניו-יורקיים כיסו בגדי ים פרחוניים ומונוכרומאטיים בגזרה גבוהה, והכתיבו אטמוספרה קיצית ונטולת דאגות.
במהרה התחלף הנוף לשמלות קלילות ונונשלאנטיות כאשר המוטיב המרכזי בכולן הם אותם רישומים ואיורים אשר עיטרו את בגדי הרקדנים שפתחו את התצוגה. מה שהצטייר בעיקר כטוויסט חמוד והומוריסטי ליווה פריטים רבים בקולקציה, וכך מה שנדמה בתחילה כטעימה קולית של פופ-ארט צבע את התצוגה במינון יתר שבשלב כלשהו התחיל להרגיש מעט פשטני שמלות חולצה קלילות נונשלנטיות מפוספסות, מנוקדות או חלקות, וחולצות קרופ ששודכו לחצאיות רשת או מכנסיים מחומר דומה מעולם הספורט, הזכירו לפרקים תרגום של רשתות מסחריות ל-טרנד של הקיץ. אפילו בגדי הים שידועים כלחם והחמאה של האוברזונים לא ניחנו ב"וואו" פקטור שהם יודעים לייצר, אך משום מה מיאן להגיע.
בפרק השני של התצוגה כיכבו חליפות קיציות ושיקיות, שמלות ערב אלגנטיות בצבעים עזים כמו צהוב לימון, ירוק דשא ואדום דובדבן, אך שיא הערב נרשם דווקא בקבוצת הפריטים האחרונה שעלתה על המסלול מכנסיים מחויטים ואלגנטיים שצומדו לחולצות קרופ יפיפיות זרועות בחיתוכי לייזר גיאומטריים. המחשבה העיקרית שהבליחה באותו הרגע הייתה בעיקר מדוע התצוגה לא הוצגה מהסוף להתחלה?
למרות הבדים האיכותיים, התפירה המוקפדת והגזרות המחמיאות נעדר אותו קסם אוברזוני שיודע גם לשמוט לסתות ולא רק להחמיא להן.
