וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

דיסוננס אופנתי ושמו לנה דל ריי

15.5.2014 / 13:06

המוזיקה החלומית, הלוק האינסטגרמי וסוללת המפיקים ואנשי היח"צ היו אמורים להפוך המוצר המהונדס הנקרא לנה דל ריי לנערת פוסטר - אבל אז התגלה הפער בין הפרסונה הסינתטית לבין מי שהיא במציאות. סיפורה של לנה דה לה שמעטא

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
לנה דל ריי לh&m סתיו-חורף 2012-13/מערכת וואלה!, צילום מסך

בעולם המבוסס על מכירת אשליות, על פגמים עטופים בשקרים נוצצים ועל פילטרים שמאיימים להשכיח איך הצבעים האמיתיים שלו נראים – נראה כי לנה דל ריי נולדה להיות כוכבת. המוזיקה החלומית, הלוק האינסטגרמי ועיני הבמבי הם לכאורה הרכיבים למתכון המושלם ליצירת אייקון של פופ, וכתוצאה מכך אייקון של אופנה.

מאז הפריצה האדירה עם סינגל הבכורה המכשף VIDEO GAMES ביוני 2011, סיפורה האמיתי של לנה דל ריי הספיק להיחשף באינספור הזדמנויות. האיט-גירל החדשה התגלתה כמוצר מהונדס ושנוי במחלוקת שמאחוריו ניצבים מיטב המפיקים בתעשייה, סוללת יחסי ציבור משומנת ואב מולטי-מיליונר אחד. בתחילה נראה כי העולם לא יוכל לסלוח על הולכת השולל המתוחכמת ששירטטה דל ריי, או ליזי גרנט כפי שנחשף שמה האמיתי.

אך גם לאחר ששמה התגלה כזיוף, ועמו גם האף המנותח, השפתיים המוזרקות, תדמית האינדי האלטרנטיבית ואפילו מניעיה הארטיסטיים שהוטלו בספק, דל ריי הצליחה להישאר על המפה. למרות המתקפה הרגעית שספגה על ניפוץ האשליה המהוקצעת עליה עמלו כל כך הרבה אנשי מקצוע (כולל ההופעה הידועה לשמצה ב"סארטדיי נייט לייב"), הצליחה הזמרת בת ה-27 להתאושש ולשוב לשרבב שפתיים כאילו לא היו הדברים מעולם. לעולם כידוע יש זיכרון קצר, או סתם קהות חושים לנוכח אוקיאנוס האינפורמציה הבלתי חשובה בעליל אליה הוא מושלך מדי יום ביומו. לתעשיית אופנה מתברר יש זיכרון מעט יותר משוכלל.

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
סטייליש על השערים של ניילון ונומרו ב-2012/מערכת וואלה!, צילום מסך

עם צאת אלבומה BORN TO DIE בתחילת 2012, מיהרה תעשיית האופנה לחבק את דל ריי ולהכתיר אותה כנערה הנכונה החדשה בשכונה הגלובאלית. דל ריי כאילו נולדה להיות נערת פוסטר: היא יצרה את הפסקול המושלם לתעשייה, כששרה על ג'ינס כחול, טי-שירט לבנה, שמלה אדומה ושפתיים משוחות שמהולים בעצב של קיץ, שיטוטים אלכוהוליים ליליים ולבבות שבורים. את קולה הענוג והאדיש עטפו ביטים של היפ-הופ, דרים-פופ, טריפ-הופ וכל הצלילים שתעשיית האופנה אוהבת לשבץ בקמפיינים, בתצוגות ובסט הצילומים.

אך מעבר לאודיו, דל ריי הצליחה לייצר, או ליתר דיוק הצליחו לייצר עבורה שפה אסתטית שלמה ומרעננת כמו כוס לימונערק ביום שרבי, שקסמה למיינסטרים ולשוליים כאחד. באבחה אחת דל ריי מיקססה בין בועות סבון וזרי פרחים לסצנות אהבה סמי-טראשיות, בין גוונים של שחור ולבן לצבעוניות דהויה, בין סרטים מצויירים מפעם לניחוחות מחוספסים של עיר ורחוב, בין פטריוטיות אמריקאית לשחיטת פרות קדושות, בין תמימות בתולית למיניות משוחררת, ובין נשיות שברירית שמשתוקקת לזרוע גברית להיתלות עליה לבין עוצמה נשית קטלנית.

sheen-shitof

עוד בוואלה!

התהליך המסקרן של מיחזור אריזות מתכת

בשיתוף תאגיד המיחזור תמיר
לנה דל ריי בפסטיבל קואצ'לה 2014. GettyImages
איפה הגלאם? לנה דל ריי טראשית בפסטיבל קואצ'לה, אפריל 2014/GettyImages

המגזינים הנחשבים בעולם, נוסח ווג, אינטרוויו, ניילון, נומרו, וונדרלנד וגלאמור נפלו שבי לרגליה המסוגננות של דל ריי, והקדישו לה את שעריהם, שנצבעו באותה שפה ויוזאלית שסיפחה הזמרת שהגדירה עצמה לא פעם כ"ננסי סינטרה גרסת הגנגסטרים" או לחלופין "לוליטה אבודה בשכונה". ביולי 2012 זכתה דל ריי לגושפנקה הרשמית מהתעשייה – קמפיין ענק לרשת H&M. גם במקרה הזה, כשם שעשו מגזיני האופנה, גם רשת האופנה המהירה הגדולה בעולם ניסחה את האמירה שלה בהתאם לאמריקנה רטרו-שיק של דל ריי.

אך ככל שגדלה החשיפה של דל ריי בתקשורת האופנה, התרחש תהליך הפוך שהמחיש מחדש את הפער שבין הפרסונה הסינתטית של דל ריי לבין מי שהיא במציאות. בין אם על השטיחים האדומים, בהופעות החיות ובאירועי יח"צ דל ריי נראתה כמו לא יותר משאריות ווייט-טראש של הלילה שאחרי. לפתע הסתבר כי כשדל ריי לא מרוחה בפוזה פתיינית על השער או בקליפים שלה, האייליינר החתולי, השפתיים המלאות והבייביליס נראים הרבה פחות זוהרים. כל זכר לסטייל הטאמבלרי נמחק, ובמקומו צפות שמלות מהוהות וקצרות מדי, חולצות שקופות וזנותיות מדי, מכנסי ג'ינס צמודים מדי ושמלות שטיח אדום צ'יפיות שמוטב כי היו נגנזות מתוצאות החיפוש של גוגל.

כאשר במקביל קולגות נוסח ריהאנה, קייטי פרי, מיילי סיירוס, ליידי גאגא ושאר פרובוקטריות הצליחו להפוך את הטראשיות שבהן למטילי זהב, דווקא נוכחותה של דל ריי במגזינים, קמפיינים ואירועי אופנה חשובים החלה לדעוך. ולא שדל ריי הגיעה מרקע פחות פיקנטי – בגיל 14 היא כבר הספיקה להישלח לגמילה מאלכוהול וסמים, בגיל 18 היא נרשמה ללימודי פילוסופיה בברונקס ובין לבין היא חיה את חייה כבת למשפחת עשירים בניו יורק – אך אפילו המקבילה המציאותית של סרינה ואן דר וודסן מ"גוסיפ גירל" כבר לא הספיקה.

עם צאת סינגל הבכורה מאלבומה החדש בחודש שעבר נראה היה כי דל ריי עולה שוב על המסלול המהיר לדוכני המגזינים. אך נראה כי גם קליפ שחור-לבן עם ניחוחות של קליפורניה בשנות התשעים ושיתוף פעולה עם אחת הלהקות החמות כיום בעולם, הבלאק קיז, לא הצליחו בינתיים לקטוף לדל ריי הישג אופנתי אחד חדש, נכון לכתיבת שורות אלה.

אז מה ההבדל בין לנה דל ריי לריהאנה, מיילי סיירוס ושכמותיהן? למה הטראש המעודן של אחת מצליח פחות מהטראש המוקצן של אחרות? אולי משום שאפילו סצנה מלאת זיוף כמו תעשיית האופנה, עדיין צריכה שמץ של אותנטיות להיאחז בו לפני שהיא עוטפת אותו במייק-אפ ופוטושופ. דיסוננס אופנתי ושמו לנה דל ריי.

לנה דל ריי בטקס פרסי הבריט, לונדון, 21 פברואר 2012. Gareth Cattermole, GettyImages
איפה הסטייל איפה? לנה דל ריי בטקס פרסי הבריטס, 2012/GettyImages, Gareth Cattermole

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully