לסשה נאסר יש קול שמח ונעים - כזה שחובק בתוכו תכונות של אדם שבע רצון, שהשיג את שביעות רצונו דרך נחישות והתמדה, מישהי שיודעת שהיא על המסלול הנכון ושכל חיילי הדומינו שלה נופלים בסימטריה ותזמון לכדי שביל ארוך ורציף. גם כשהיא מציינת מדי פעם במהלך השיחה בינינו שיש לה עליות ומורדות, שהיא חווה קשיים, אני לא ממש דואגת. אפשר להבין מהר שהקשיים הם מהסוג ההכרחי בתהליך של אדם צעיר ושאפתן המנסה לפלס את דרכו בעולם. היא רהוטה, מדויקת ומדודה כאשר היא מספרת את קורותיה מאז עזבה את משפחתה ביפו ונסעה לבדה ללמוד עיצוב אופנה בבית הספר התחרותי מרנגוני שבאיטליה לפני חמש שנים, בגיל 21.
שמעתי עליה בפעם הראשונה לפני כשנה וחצי, ממעצב השיער והצלם ז'אן כהן, שסיפר לי על הבחורה הערביה מיפו שעושה הרבה רעש באירופה עם קולקציית הגמר שלה בהשראת האביב הערבי, בה הוצגו בורקות בגרסה מודרנית ושמלות עם אלמנטים איסלאמיים המוכרים לה מבית. "במהלך הלימודים באיטליה מאוד התגעגעתי הביתה, ושם, דרך המרחק, למדתי להעריך את מה שלקחתי כל חיי כמובן מאליו ויצקתי את האלמנטים האלה מחיי האישיים אל תוך העיצוב שלי".
בגיל 18 נסעה עם חברה לטיול באיטליה, שם גמלה בליבה לחזור לארץ המגף וללמוד עיצוב אופנה. עם חזרתה ליפו מהטיול החלה לשקוד על לימודי השפה האיטלקית לצד לימודי מכינה בסטודיו 6B, ותוך שלוש שנים הגשימה את חלומה ונסעה, בעידודם ותמיכתם המלאה של הוריה.
זה היה לך מובן מאליו שההורים יאפשרו לבתם הצעירה לעשות רילוקיישן?
"המשפחה שלי ליברלית ותומכת. לדעתי יש סטיגמה לא נכונה על ערביי יפו והאמת היא שהם ברובם תל אביביים לכל דבר עם פתיחות, מודעות. אנשים שמטיילים בעולם. זו אוכלוסייה מפותחת. ההורים שלי הם מה שמחזיק אותי פה בימים הקשים ביותר, בימים שאני שוקלת לפרוש מהתעשייה הסבוכה הזו".
בבית הספר התחרות היתה קשה וחותכת ותלמידים מצאו עצמם מועפים מהמסגרת השכם וערב - מה שגרם לסשה לעבוד קשה תחת תנאי לחץ פיזי ונפשי שהביאו אותה לכדי אשפוז בבית חולים בשל התפרצות אסטמת העור. היה ברור לה שזה פסיכוסומטי ולכן בסוף אותה שנה עברה לסניף הלונדוני של בית הספר, שם גר אחיה, דבר שסיפק לה נחמה כלשהי. את השנה השלישית סיימה בסניף הפריזאי, שם נשארה לחיות עד היום.
בשנת הלימודים האחרונה ידעה מההתחלה כיצד תגיש את קולקציית הגמר כאשר ההנחייה היתה לעסוק בנושא אביב. היא כאמור בחרה באביב הערבי, ועם קולקציה זו זכתה לייצג את פריז ב-graduate fashion week, הפלטפורמה המובילה בעולם לבוגרי עיצוב אופנה המספקת להם חשיפה קריטית והזדמנויות תעסוקה ומשרות נחשקות, לצד 22 בוגרים נבחרים מרחבי העולם. שם היא התגלתה על ידי muuse, חברה דנית המגלה, מנחה ותומכת במעצבים צעירים ומבטיחים. הקולקציה של נסאר יצאה למכירה באתר muuse.com לפני חודש וחצי וגם באתר הנחשב farfetch.com, והיא מבוססת על אותה קולקציית גמר מדוברת באינטרפטציה לבישה ומסחרית יותר.
לאחר סיום הלימודים היא עשתה סטאז' בבית האופנה העילית ז'וליאן פורנייה וכעת היא עובדת בבית קשארל בתור אסיסטנטית לארט דיירקטורית. יחד הן מפתחות את הקולקציות של המותג.
את מסתפקת כעת בעבודתך בקשארל? לא היית מעדיפה להתמחות בבית אופנה נחשב יותר?
"קשארל הוא בית אופנה גדול בסך הכל שמאוד מתרחב כיום במדינות ערב ואני מעדיפה להיות בו מאשר בבית אופנה עילית תובעני ובולעני. פה אני רגועה ומצליחה באמת ללמוד ולא כזה משנה לי סוג בית האופנה כרגע. אני לא רוצה לגמור כמו ג'ון גליאנו או המעצבים שעובדים בקצב כל כך מסחרר שגורם להם לאבד את השפיות. בסופו של יום אני מעצבת בגדים ולא מצילה חיים, אז לא צריך להתאבד על זה. חוץ מזה בתעשייה הזו יש אנשים רעים, נחשים ואני מאוד משתדלת לא לאבד צלם אנוש".
לאחרונה אושרה לה מלגה ללימודי תואר שני במרנגוני והיא מאושרת מכך. "אחרי הלימודים חוויתי התפכחות. תחושת אובדן של 'מה עושים' 'מאיפה מתחילים?' ומהבחינה הזו muuse היתה חיבוק גדול ומרגיע. אני רוצה עכשיו לחזור ללמוד ולהתפתח לאט, לא כמו מעצבים צעירים רבים שממהרים להרים קולקציות ונופלים. אני מאמינה בתהליך ארוך. כמובן שישנו גם הפחד לא להתעלות על קולקציית הבורקות שהציבה לי רף גבוה ואת הצורך להמציא את הגלגל מחדש".
ז'אן כהן, שהיה מהראשונים שהבחינו בכשרונה, מספר: "זיהיתי את הפוטנציאל של סשה מהרגע הראשון. היא בחורה שמאוד מחוברת לשורשים שלה וזה משהו שאנשים בעולם מאוד מתחברים אליו. זה אוניברסלי. גם השפה העיצובית שלה מאוד נכונה עכשיו, בתקופה שמכבדת את האתני, החיבור בין דתות והנהירה הרוחנית לסאשה אמירה חזקה ובולטת, פמיניסטית ופורצת גבולות".
סשה, מה התוכנית הגדולה שלך?
"נכון לעכשיו אני רוצה להישאר באירופה, אבל כשאקים מותג משלי זה יהיה רק בארץ. פעם פגשתי במקרה את אלבר אלבז והוא אמר לי ללכת עם החלומות שלי וליצור מהלב. לקח לו 20 שנה להפוך ל'אלבר אלבז', אני מקווה שלי זה ייקח עשר שנים".
