אופנה תחת אש: בוגרי שנקר 2014

"אתם פאשניסטות אמיתיות כולכן אם חירפתם נפשכם בשביל לבוא עד הנה לראות אופנה", אמרה לאה פרץ בתום תצוגת בוגרי מחלקת האופנה של שנקר שהתקיימה אמש (רביעי) בהאנגר 11 נמל תל אביב. את הנאום המקורי שתכננה לשאת ראש המחלקה המיתולוגית, היא שינתה ברגע האחרון לאור הכאוס שהתחולל במקביל מחוץ לבועת האופנה המקומית.

וכך, בין אזעקות, מטחי טילים וניסיונות פריצה לבסיסים צבאיים, יצקו בוגרי שנקר משמעות חדשה לאמירה השחוקה כי "ההצגה חייבת להימשך". בלי יותר מדי מילים מיותרות, העלו בוגרי מחזור 2014 את קולקציות הגמר שלהם. כמו פס ייצור של מכונה משומנת הועלו בזו אחר זו 41 קולקציות לבוש. עד לא מזמן הרפרנס הזה יכול היה להיתפס כעלבון, אך בשנה-שנתיים האחרונות אי אפשר להתחמק מהקביעה כי לשנקר יש פור אדיר על יתר מתחריו בכל הנוגע לייצור דור העתיד של מעצבי האופנה המקומיים. תצוגת הבוגרים הנוכחית חידדה היטב את התחושה הזו.

מקוריים יותר או מקוריים פחות, מגובשים יותר או לחילופין סובלים מדיסהרמוניה קלה – כל אלה נראו זניחים. הבוגרים של שנקר, ברובם המכריע, הוכיחו כי הם מוכנים לפחות מבחינה מקצועית לצאת אל האוקיינוס הגדול כשהם מגובים בקולקציות מצוינות. זה ניכר ברעיונות ובביצוע, ובדומה לבצלאל, נראה כי גם בשנקר הפנימו כי 'לביש' היא אינה מילה גסה. אפילו הקולקציות הרדיקליות ביותר לא נפלו למקומות מחופשים, ולקחו את האקסטרים למקום האופנתי הגבוה.

כמיטב המסורת, את התצוגה פתחו וסגרו שתי קולקציות בעלות נוכחות בולטת במיוחד, כשעל הרצף שבין הפתיח לסגיר של הערב הוצגו קולקציות מסקרנות נוספות. הקולקציות של השנקריסטים ברובן המכריע נרשמו כמגובשות, בשלות, עשויות היטב וסופר-נחשקות, אך בעוד שהפלורליזם הרעיוני והסגוני ניכר, קשה היה שלא להבחין ברפרנסים בעלי טעם מוכר, רפטטיביים לפרקים. מבחינת אספקט המקוריות, בוגרים מסויימים התבלטו במיוחד.

את יריית הפתיחה של הערב סימנה הקולקציה של גולן טאוב – קולקציה אוונגרדית-עתידנית בהשראת השוגון, דמות הלוחם היפנית מימי הביניים, שהלבוש שלו היה חלק בלתי נפרד מהזהות האימתנית שלו. טאוב רקח שכבות על שכבות של קונסטרוקציות מורכבות שעיקרן חומרי גלם פלסטיים ועורות. היופי בעבודתו של טאוב נבעה מן העובדה כי האינטרפרטציה המוחצנת לא התקיימה על חשבון הגימורים המהודקים והגזרות המחושבות. גם בגזרת הסטיילינג טאוב גילה הצטיינות, במיוחד לאור צרורות תיקי העור הגליליים והצבעוניים שבקלות יכולים היו להפוך ללהיט תורן בעולם האמיתי.

את התצוגה סגרה נעה רביב. כאן מתבקש הגילוי הנאות – רביב היא אולי הבוגרת המצטיינת של מחזור 2014, אך עבורי היא קודם כל אחת החברות היקרות בחיי בשמונה השנים האחרונות. כעת מתבקש הגילוי הנאות העוקב – אפילו יסודות החברות העמוקים ביותר בינינו התמוססו בשנייה לנוכח הקולקציה המרהיבה שהעלתה רביב אל המסלול. מתוך תהיות על מקור אל מול העתקה, ועל האבולוציה שלו מקלאסיקה אל ואקום ריק מתוכן, החליטה רביב לתרגם את אותו ריק אל החומר. רביב נעזרה בתוכנות להדפסת תלת-ממד מבית חברת "סטרטסיס", ובאמצעות טכניקות גבוהות של חיתוכי לייזר המבוססים על דימויים של לופים דיגיטליים, צביעות ייחודיות ועיבודי פליסה יחודיים אותם היא מסרבת לחשוף – יצרה רביב קולקציה אינטיליגנטית ויפה עד כאב, הלוכדת את אותן משמעויות חמקמקות באופן שמילים רק חוטאות מלתאר. אין פלא שבתום הערב הוכתרה רביב כזוכה בפרס היוקרתי ליצירתיות ומקוריות באופנה על סך 50,000 שקלים, על שמה של פיני לייטרסדורף.

דניאל סאסי עיצבה את הקולקציה שלה בהשראת סדרת צילומים של צייד מחושב וקר-רוח שנאבק על זהותו בציר המעורפל שבין צייד לניצוד. סאסי לקחה את דמות הצייד הנושא את הטרף שלו על גבו, ותרגמה זאת לבגדים הנתלים על הגוף הנושא אותם באמצעות חישוקי מתכת קרירים. את מטאפורת הצייד הניצוד, עיבדה סאסי באמצעות אלמנטים פרקטיים נוסח אבזמים, כיסים ורצועות עשויים בד דריל פרום עליו מודפסים הדפסים חייתיים – כשכל אלו משרטטים דמות רדופה אך אופנתית של שורד.

תחת הטייטל "שלא עשני כרצונו", יצר נער הישיבה לשעבר טל שטרן, קולקציית גברים על טהרת הלבן ומאבקי זהות. בצעירותו סירב שטרן ללבוש את חולצת השבת המכופתרת והלבנה שהיה נהוג ללבוש בסביבתו. אותו זיכרון ליווה את שטרן שהחליט לבחון ממרום השנים את המתחים שבין קודש לחול, חומר לרוח, ובין ריסון ומחנק לחופש ויצירה. כפרפראזה על אותן התנגשויות הפגיש שטרן בין מרקמים שונים של לבן – החל מעור קשיח וניילון סינתטי ועד משי שקפקף וקטיפה רכה, ושזר בהם מוטיבים מעולם בגדי האמונה שקיבלו טוויסט עם אדג' מעודן.

על תקן האנטיתזה הנשית והאפלה נרשמה הקולקציה של בן זייגר. בהשראת הספר הקלאסי של כל הזמנים "הנסיך הקטן", יצר זייגר קולקציה נהדרת על טהרת השחור, המיועדת דווקא לאשה החיה על כוכב לכת קיצוני. הקולקציה שילבה טכניקות מסורתיות של תפירה עילית בעבודת יד, כשבין הבפריטים הבולטים סריג יפיפה ונוצתי ששרווליו כאילו מתנפחים באיזור המרפקים.