נינט פיזרה בחתונתה ניחוחות של זוהר בשמלת סאטן צחורה ובעלת נוכחות שאיש לא יכול היה להתעלם ממנה. התסרוקת המהודקת על ראשה הכהה והחצי מגולח יצרה הנגדה מתבקשת בזכות סגנון רוקיסטי קשוח עם נגיעות לסבו שיק, ולהשלמת המראה עוטרה הכלה בתכשיטי רובי סטאר ובקעקועים זמניים. החיוך המתוק ששידר אושר מוחלט ללא ספק כבש את הקהל המצומצם ואת הקהל הרחב שהיה מרותק בביתו לתמונות שהודלפו בזמן אמת. בני המשפחה והחברים הקרובים זכו לראות מקרוב זוהר אמיתי של כלה קורנת רגע לפני השקיעה. אבל פה, יש להודות, תם החלק המרשים בכל הנוגע לשמלת הכלה.
נינט, בחורה עם טעם ייחודי ומקורי בדרך-כלל, בחרה דווקא ביום חתונתה בדגם לא מחמיא. אין דרך אחרת לומר זאת. השמלה בעיצוב צמד המוחות האגדי גדי אלימלך וויוי בלאיש היא תמוהה ומפתיעה לרעה. שני המעצבים הציגו בעבר עבודות מוצלחות הרבה יותר, אפילו מושלמות. הראשון, חבר קרוב המשמש כסטייליסט האישי של נינט כבר שנים, היה אחראי ללא מעט מראות מוצלחים והשראתייים שלה. ויוי בלאיש הבריק בעבר עם עיצובים משגעים לשמלות כלה למספר כלות מפורסמות כמו אור גרוסמן, יעל רייך, ועוד. אבל שמלת הכלה של נינט היא לא משהו שמומלץ בפניהם להציג בעמוד הראשון של ספר העבודות המשותפות שלהם. בין אם זה בגלל מגבלת ההריון של הכלה, מזג האוויר הלח או אולי הציפיות המוגזמות - אך יש תחושה שהשמלה עצמה היתה מחמיאה הרבה יותר לכלה אחרת. גם כשמדובר בכלה הכי יפה בארץ.
נינט כוסתה בשמרנות מהעקב עד הצוואר בסאטן מעומלן ובלתי אלסטי. מזוויות מסוימות, נראה שהיה פה צורך בגיהוץ ממושך. הבד חסר העידון הזכיר את זה של תחפושות פורים מן הסוג המהיר, כאלו שמיועדות לשימוש יחיד. כמו שמלת כלה. אבל שמלת כלה היא שמלה שאמורה - בטח ובטח במקרה הזה - להוות השראה לרבות אחרות. אבל כל זה לא קרה. בוקר לאחר החתונה, קשה למצוא מי שחושבת ששמלת הכלה של נינט הייתה מוצלחת.
הדגם לחלוטין שואב השראה משמלת הכלה של אודרי הפבורן בחתונתה הראשונה למל פרר ב- 1954. הכוכבת האהובה לבשה אז שמלת בלמיין בלבן צחור עם חלק עליון דמוי מחוך ושרוולים תפוחים עד המרפק וצמודים מהמרפק ומטה. קשר חמוד בגב וזר פרחים תרמו קוקטיות וחגיגיות. חגורת סאטן רחבה מעל חלק תחתון תפוח, כמקובל באמצע שנות ה-50, הדגישה את מתניה הדקיקות של הכלה. וכפפות לבנות השלימו עבור הכוכבת בת ה-25 אז מראה שכולו אלגנטיות ועידון. איכויות שהיה צריך להתאמץ למצוא אצל נינט.
ההשראה הזאת אולי היתה עובדת יותר טוב עם בד פחות מאסיבי. אלמנט הקאט-אאוט בחלק התחתון של השרוולים אשר בדרך כלל תורם תרומה משמעותית לעבודותיו של אלימלך, נבלע פה ודי לא מורגש. התוצאה הכללית הזכירה שמלות בנות אדמו"רים מפורסמים שנישאו בהתאם למסורת בשמלות כלה בסגנון חצרות ממוסדת. ידוע שלנינט מקום חם בלב למסורת, אבל מדוע היא לקחה את המסורתיות כל כך רחוק? מהי ההצדקה לסגנון השמרני הכל כך? קשה להסביר.
אלמנטים נוספים בולטים שניתן לזהות הם: האחד, שרוולים תפוחים שהיו נפוצים בשנות ה-80. בריג'ט נילסן, כוכבנית עבר נשכחת שבנקודה מסוימת בעשור ההוא נישאה לסילבסטר סטלון, לבשה שמלת כלה עם שרוולים כאלו שהיום נראית מגוחכת למדי. מצער, אבל יש דמיון. הצווארון הגבוה לעומת זאת הזכיר את זה של גרייס קלי בחתונת 1956 שלה לנסיך רנייה ממונקו. השמלה היפהפיה שעיצבה הלן רוז (מעצבת תלבושות ב- MGM) היא השראה לכלות עד היום. מאיה בוסקילה לבשה שמלת כלה בעיצוב דני מזרחי שהייתה אמנם העתק שלה, אבל התוצאה היתה נעימה ומכובדת. חבל שנינט לא לקחה קצת יותר מגרייס קלי. נכון שהיא תמיד העדיפה מקוריות וייחודיות, אבל השראה ישירה, אפילו העתקה, מאייקונית האופנה הנצחית היתה עדיפה הרבה יותר.
בנוסף קשה שלא לתהות מי חשב ששמלה צמודת מתניים נכונה לכלה הריונית בתחילת החודש השישי. בשלב הזה, המתניים רחבים והבטן כבר גלויה, אפילו אצל דוגמניות. שמלה בגזרת אימפריה, גזרה רומנטית בהשראת העת העתיקה שזכתה לתחייה בתחילת המאה ה- 19 כחלק מן הניאו-קלסיציזם של התקופה, היתה בחירה הגיונית בשל קו מתניים גבוה. הרבה פעמים שמלות אלו, במיוחד בקיץ, היו עשויות מבדים טבעיים קלילים ודקיקים. גזרה וחומרים מושלמים לכלה בהריון. אולי בחתונה של סופי.
אך כבר כשעתיים אחר טקס החופה הגיע הפיצוי המושלם: השמלה השניה של נינט אשר שימשה אותה בשלב הריקודים וההופעה (היא הופיעה) גם היא בעיצוב אלימלך-בלאיש, מסתמנת כאחת השמלות היותר מקוריות, יותר קוליות, יותר נוטפות סטייל שנראו בארץ, בטח ובטח בחתונות. השמלה עמוסת השיק הקליל ומתכתבת עם שמלות הצ'רלסטון של שנות ה- 20, השתלבה נהדר עם מצב הרוח הפרוע של הכלה בשלב של אחר החופה והחמיאה לה מאוד. דגם שצפוי להיחטף לו יקרה נס ויוצע גם לכלות אחרות, או שיהיה בסיס מוצלח להעתקות.
