מלחמת הכוכבים: שבוע האופנה בניו יורק

באופן טבעי, נישאו העיניים כלפי מארק ג'ייקובס אולי יותר מאשר כלפי כל שם אחר שלקח חלק בשבוע האופנה בניו יורק. הכוכב הבלתי מעורער בשמי מנהטן עדיין נמצא תחת זכוכית המגדלת שהתפקסה עליו עם פרישתו מלואי ויטון לפני שנה בדיוק, באקט שלדבריו נבע מרצונו להתמקד בבית האופנה שלו הנושא את שמו.

על רקע מבנה סגול דמוי בית קוטג' רחב ידיים, וחמוש בצבא דוגמניות נטולות איפור לחלוטין (כולל מייק-אפ), הציג ג'ייקובס קולקציה ממוקדת במיוחד. הטון המיליטריסטי הנוקשה שאפף את עיצוביו, זכה לקונטרה חולמנית בדמותם של צלילים קלאסיים ומוזה רחוקה ונוסטלגית של סרט קצר בשחור-לבן משנות השבעים. אך התחושה שליוותה את התצוגה לא הייתה נוסטלגית כלל, אם כבר עתידנית.

את האפיל הצבאי השחוק נשא ג'ייקובס למקומות רוויים ביצירתיות ובפרטים קטנים, רחוקים מקלישאות החאקי המקובלות, וחפים לחלוטין מקמופלאז': כיסי ענק שאינם פרופוציונליים, כפתורי בראס מתכתיים ומוגדלים, גזרות טרנץ' קוקטיות ומנופחות מהולות בסגפנות צבאית ורפרנסים מתוחכמים למעילי הפארקה הירקרקים - כל אלו ועוד רקמו בשלמות מעין פנטזיה סמי-אפוקליפטית, עתידנית ומתרפקת, אך אקטואלית מתמיד.

לאחרונה אי אפשר להתחמק מנוכחותה של תרבות הפופ בקרב מותגי העל, תשאלו לדוגמא את ג'רמי סקוט או ריקרדו טישי. אך הייתה זו דווקא התצוגה של מארק ביי מארק ג'ייקובס שהצליחה ללכוד את התמצית האסתטית המבעבעת של הפופ ולשוות לה פרשנות חדשנית יותר.

זוהי הקולקציה השנייה בניצוחן של לואלה בארטלי וקייטי הילייר, שותפותיו האמנותיות של ג'ייקובס אשר בידיהן הפקיד את הניהול האמנותי של מותג הבת בעונה האחרונה. על רקע אינסטליישן מחשמל בדמות פרימידת תאורה זרחנית, הוצעדה הקולקציה של הקו הצעיר, הנגיש והבועט יותר של מארק ג'ייקובס. זהו מקרה קלאסי של שלם הגדול מסך חלקיו - קולקציה שכאשר פורטים אותה לחתיכות היא עלולה להצטייר כממוצעת למדי או מפוספסת, אך המכלול שלה פשוט עובד.

השפעות המנגה ואופנת הרחוב היפנית, ניחוחות הניינטיז והניואנסים הפאנקיסטיים מוקססו היטב בקולאז' מודע לעצמו, אפילו מאופק לפרקים, של שילובים מדויקים וחפים מקלישאות. והתיקים, הו התיקים. אין ספק ששבוע האופנה בניו יורק מסמן את מארק ביי מארק כהרבה יותר ממרצ'נדייז נגיש של מותג האב.

קשה להאמין שאותה דמות העומדת בראש בית האופנה המזוהה מכל עם עושר וגלאם גרוטסקיים, היא גם זו האחראית לאחת התצוגות המוצלחות שהתקיימו בימים האחרונים בתפוח הגדול. אמנם היא מרגישה בחלקה כמו המשך ישיר לקולקציית ריזורט 2014, אך ורסוס, האחות הסוררת של ורסצ'ה מתגלה שוב כבת המוצלחת באמת במשפחה, וזאת הודות לשיתוף הפעולה הנכון עם המעצב הבלגי אנתוני וקרלו.

על טהרת השחור, עם הבלחות מצוינות של לבן וזהב, ממשיכה הקולקציה את קו הגלאם-רוק הפאנקיסטי המאפיין את ורסוס, רק הפעם באופן יותר מהודק והרמוני, ומעל לכל - נחשק. השטיקים המוכרים של סיכות הביטחון הזהובות המסוככות על הגוף ומאחות בין חתכי הקאט-אאוט עדיין מצליחים לדגדג את מפלס הריגוש. אך מלבד זאת, הזנחת ההדפסים הצבעוניים וההמוניים לטובת כאלו בשחור ולבן, האיזון בין צלליות גבריות לגזרות נשיות ומתנפנפות נוסח מוזות רוקנ'רול והאטיטוד האינסופי הופכים את התצוגה של ורסוס לאחת ההפתעות הנעימות בשבוע האופנה.

בית האופנה שהפך לאחד המסקרנים, אם לא המסקרן ביותר בשבועות האופנה האחרונים בניו יורק, לא מאכזב גם הפעם. פרואנזה סקולר, המותג בעל השם שובר השיניים אך לוהט כאחד, עושה זאת שוב. הבשורה האופנתית של צמד המעצבים ג'ק מקולו ולזארו הרננדז מסתמנת כמו תמיד כאחת המרעננות שידע החוף המזרחי.

הליבה הגראנג'ית של פרואנזה סקולר זכתה הפעם לעיבוד ספורטיבי יותר, עם נגיעות של בוהו וסטריט בקולאז' יצירתי במיוחד של קווים גראפיים ומרקמים, שניחן ביכולת האינטלגנטית של להיות מורכב ומינימליסטי בו זמנית - ממעילי בומבר אתלטיים, שמלות ומכנסי עור, ושמלות סריג בגזרת פולו מתובלים בקולור-בלוקס של צבעים עזים או הדפסים מנוחשים, דרך חולצות סריג אשר אפליקציות העור שעליהן יוצרות אשליה של כיסים וצווארון פולו ספורטיבי ועד השילובים בין סריגי אוברסייז בחיתוכי קאט-אאוט מעוינים ושוליים פרומים לחצאיות ושמלות עשויות שתי וערב של פרנזים וגדילים.

אחת התצוגות שהסעירו את רשת האינסטגרם במהלך שבוע האופנה בניו יורק הייתה זו של האחיות מולווי לבית רודארטה. מי שידועות באסתטיקת הקאטינג-אדג' שלהן, גרמו להאשטג של שבוע האופנה כמעט להתפקע הודות לאוקיאנוס הגבות המטאליות שהציפו את המסלול. חמושות בגבות רוויות חישוקי פירסינג כסופים ותו לא בגזרת הסטיילינג, הדוגמניות של רודארטה נראו כמו הבחורות הכי נכונות במנהטן.

אך לא רק גבות, אלא גם בגדים מרהיבים כמו שרק הרודארטה סיסטרס יודעות לספק - מכנסי סקיני רוקנרוליים חנוטים במגפי גלדיאטורים בוהמיים; חולצות וולן סמי-גותיות; ז'קטים זרועים בכיסי ענק, רצועות עור, אבזמים, קורדורוי, פאייטים ורשתות דייגים; חצאיות רשת וטול דקיקות ושמלות קסומות ונוצצות בגוונים של מצולות שמרגישות כמו הגרסה הגראנג'ית של ונוס העולה מן הים.

בזמן שהרשת שצפה וגעשה עקב דליפת התמונות המכוונת מהקולקציה המשותפת הנכספת שלו ושל H&M, אלכסנדר וונג בכלל היה עסוק בשבוע האופנה בניו יורק. אך אולי דווקא בגלל שלל עיסוקיו, נער הפלא של התפוח הגדול אכזב הפעם מעט. נוסחת הספורטי-רוק-סטריט שיק שהצליח וונג לפצח ולפתח למקור לאינספור השראות והעתקות עיצוביות וסגנוניות, מתחילה להרגיש לעוסה מעט.

הפשטות המתחכמת שהעלתה את וונג על גלי ההייפ, ואיתו את האטיטוד הנשי של העידן המודרני - נכחו גם בתצוגה הנוכחית, אך עמן גם התחושה המעקצצת כי בסרט הזה כבר היינו. עצלות או תסמינים ראשוניים של חטאי גאווה? הצ'ארם של אלכסנדר וונג עלול להתחיל להתפוגג, מה שצריך לאותת לו להיזהר פן יהפוך לקלישאה של עצמו.