טול והעיר הגדולה: סיכום שבוע האופנה בלונדון

שנה לא קלה עברה על כריסטופר ביילי מאז שמונה להיות מנכ"ל ברברי במקביל לתפקידו כמנהל האמנותי והמעצב הראשי של בית האופנה הבריטי. בכל זאת הוא חובש כעת שני כובעים מעוצבים. הדואליות המתבקשת במקרה כזה, בו השקפות אמנותיות והשקפות מסחריות לפתע אמורות להתגושש אלו עם אלו באותה זירה מוחית, הייתה ניכרת לחלוטין בתצוגה של הקו היוקרתי ברברי פרורסום. הגבול בין כתב יד לרפטטיביות הוא דק מאוד, והתצוגה הנוכחית המחישה זאת מכל.

הצללית שנאספה בקו המותניים בתצוגת החורף הבוהמית של ברברי לפני חצי שנה זכתה לעיבוד קיצי. מוטיבים של טול א-לה קרי בראדשו בפתיחה של "סקס והעיר הגדולה" חזרו על עצמם שוב ושוב בגרסאות שונות של צבעי קריולה וקריצות דה-גרדה, בדמות חצאיות ושמלות של בלרינות עירוניות. לפרקים הן חופו בז'קטים קלים וברפרנסים לז'קטי דנים, ולעתים נעטפו ממש כמו אריזת מתנה - באמצעות ז'קטים ארוכים וחגורות בד מהודקות, ממש כמו בגרסה החורפית הקודמת. גם ניחוחות הסבנטיז, העשור השולט לעונה הקרה שבדרך, שעלו מתצוגת החורף - נספגו היטב וחלחלו לקווי הסילואט החדשים.

בניגוד לבתי האופנה הקלאסיים והיוקרתיים שמנסים להנגיש את עצמם בקולקציות ה-Ready To Wear, טופשופ היא רשת אופנה מסחרית שמנצלת את אותה פלטפורמה בדיוק בשביל האפקט ההפוך. תצוגות המסלול של קו היוניק מבית רשת האופנה הבריטית המובילה, הפכו לחלק מנקודות הציון היותר מסקרנות ומסוקרות בעונות האחרונות.

בשאיפה להוכיח את כישורי העיצוב אין-האוס שלה, ובמטרה למצב עצמה כאקסקלוסיבית יותר מרשתות אופנה מתחרות - הפכה טופשופ לאורחת קבע בשבוע האופנה בלונדון. כל זה קרה אגב הרבה לפני שרשת H&M אימצה את אותו קו מחשבה והזדנבה אל שבוע האופנה הפריזאי. עם זאת, הפעם הפערים בין הבשורה האופנתית היוניקית לזו העונתית הרגילה של טופשופ לא הרגישו ראדיקליים במיוחד.

בשורת המסלול של טופשופ לקיץ הבא המשיכה את האטיטוד הספורטיבי ששורטט בעונת הקיץ האחרונה, אך שיוותה לו טאץ' נערי יותר - חצאיות צ'ירלידרס מטאליות המשודכות לז'קטים משובצים עם שרוולי עור או חולצות עור מכופתרות, שמלות טניס טריקולור, שמלות קוקטייל דקיקות ונונשלנטיות ותיקי דאפל מעולם חדרי הכושר.

המעצב העולה ג'יי.וו אנדרסון ממשיך להצדיק את ההייפ סביבו, ולהמם כל פעם מחדש עם אופנה מקורית, חדשנית ומתוחכמת. שבוע האופנה בלונדון לא היה יוצא דופן במובן הזה. באווירת ריזורט אוונגרדית, העלה אנדרסון על המסלול דוגמניות חבושות בכובי עור שחורים ודרמטיים עם שוליים רחבים במיוחד אשר כיסו את פניהן כמעט לחלוטין, וגרמו לרשת האינסטגרם לעבוד שעות נוספות.

השימוש בעור בא לידי ביטוי בשני אופנים, אם באלמנטים בודדים ואם בטוטאל-לוק. לצד חליפות קרופ אולטרה-קוליות או שמלות מחוספסות בגוון מחשמל, עשויות מאה אחוז עור, הציג אנדרסון גם שמלות בד קלות חבוקות חגורת אובי רחבות עשויות העור הממוקמות בקו החזה, ולחילופין מחוכי עור שחורים המכסים שמלות לבנות קטנות.

אנדרסון פירק אלמנטים מתוך הקונטקסט שלהם ויצק אותם מחדש. כך הוא עשה גם עם חליפות חצאית קצרצרות ושמלות מלחים המעוטרות בשובל פרונטלי של עניבות רחבות, ובחליפות גבריות יותר בדמות מכנסי סיגר ועליוניות וסט שזורות בחבלים. הכי רחוק שאפשר מהגלביה ויתר שמלות הנופש המתנפנפות.

טום פורד מעולם לא נהג לחוג במעגלים, ושבוע האופנה בלונדון לא גרם לו לחרוג ממנהגו. בדיוק כשם האסתטיקה והמסר שאופפים את הקמפיינים שלו, כך היה גם על המסלול - מיניות ישירה, בוטה, חצופה וסקסית מהזן שעשוי לגרום לקהלים מסוימים לנוע בחוסר נוחות אל מולה.

המעצב השאיר את הטיזינג הספורטיבי ואת מיניות הסקול-גירלז הנערית לקולגות, והלך עד הסוף מבלי לנקוט באמצעי הגנה, על הקו המחוספס שבין נערות רוק לנערות עובדות. על מסלול זוהר שכולו גלאם של סבנטיז, צעדו דוגמניות סתורות שיער עם עיניים מעושנות בכבדות. פורד רצה להזכיר לכולם כי יש סקס אחר - ומיקסס בין פאנק-רוק לגותיקה, בין מכנסי פדלפון רחבים ומטאליים לשמלות שיפון שקופות וחושפניות, ובין ים של אטיטוד לאדישות מוחלטת.