מאז שהופיעה בגיל 15 כדוגמנית על שער מגזין Elle, בריז'יט בארדו הלכה וביססה את מעמדה כאחת השחקניות הצרפתיות הפופולריות אי פעם. מי שנודעה בשיאה בכינוי "ב??ב??ה", גם ביססה לעצמה שם של סמל מין בינלאומי במהלך שנות ה- 50 וה- 60 בזכות מראות מלאי תעוזה וחופשיות בקולנוע, על שערי מגזינים ובצילומי פפראצי. הפריזאית היפהפיה חשה תמיד נוח עם עירום מול המצלמה (ובעצם מול כל דבר), והופיעה בעירום מלא או חלקי בעידן שמרני בו דמויות מאופקות-בתוליות כמו דוריס דיי וסנדרה די שיקפו מודל נשי מקובל.
כשם שהיא הייתה כוכבת ששמה נודע בכל העולם, היא גם הייתה אייקון אופנה. הסטייל שלה משפיע וניכר עד היום. פמלה אנדרסון, קלאודיה שיפר, לארה סטון, ג'ורג'יה מיי ג'אגר, קייט אפטון ואחרות, כולן רצו להיות בריז'יט בארדו בנקודה כזאת או אחרת.
שמלות קיץ פשוטות ומתנפנפות, שמלות חובקות גוף חושפות כתפיים מחוטבות, שמלות מחוך חושף חזה לערב, מכנסי קפרי או ג'ינסים מתרחבים, מעילי טרנץ', מעילי עור וחליפות מכנסיים, חצאיות מיני עם חגורות אבזם אוברסייז, כובעי ברט וכובעים רחבי שוליים, גרביוני רשת ומגפי ברך, רגליים יחפות נעלי בלרינה עדינות (שהיא אהבה במיוחד כמי שהייתה ילדה עם חלומות להיות בלרינה אמיתית). כל אלו הם מאפיינים מרכזיים בסטייל הכל כך צרפתי וכל כך חופשי שלה. במיוחד היא גילמה את הרוח והאווירה החופשית של שלהי שנות ה- 60 וחופי דרום צרפת. כאן היא התרוצצה יחפה, לבשה שמלות וחולצות חושפות חזה מפואר והדגישה את עיניה בשחור חתולי. אבל יותר מהכל, היה הבלונד הזוהר והבלתי הנשכח הזה. מלא, ארוך, פזור גלי, פזור מוחלק, מרושל או עשוי, אסוף גבוה בסגנון המאה ה-19, עם קשת, קלוע בשתי צמות, צמה אחת או בקוקיות ילדותיות, תמיד הייתה לו נוכחות.
היה לה מקום ניכר בפופולריות הגואה של הביקיני, בו הופיעה בסרט "מנינה" בשנת 1952, ובהופעותיה בפסטיבל קאן ובתמונות פרסומת. לעתים היא אף נראתה משתזפת ללא חלק עליון, מה שהיה מקובל למדי במולדתה צרפת, אך יצר מהומה בארצות הברית. לצד מרילין מונרו, אליזבת טיילור וז'קלין קנדי, הייתה בארדו מוזה לציוריו של אנדי וורהול. בשנת 1970 שימשה כמודל הרשמי לפסלה של "מריאן", הסמל הצרפתי הלאומי המוצב במוסדות ציבור. היום הבלונדינית הכי מפורסמת והכי יפה בתולדות צרפת חוגגת 80.