ארון הסליחות

"השנה אני מציין 20 שנים להקמת בית האופנה שלי. אני יודע שזה נשמע לא אמין, אבל עד לשבוע האופנה גינדי תל אביב שהתקיים במרץ האחרון, מעולם לא ערכתי תצוגת אופנה משלי ורק שלי. השתתפתי במהלך השנים בתצוגות לצד מעצבים נוספים, גם בארץ וגם בחו"ל, אבל איכשהו לא מצאתי את הזמן בתוך כל הטירוף להציג כמו שצריך. מוטי רייף הודיע לי כבר בשבוע האופנה הראשון (במתחם התחנה, טרום עידן גינדי) שהוא רוצה אותי, וכך גם בשבוע האופנה השני. כל פעם עניתי 'לא'. באמת לא ראיתי את זה קורה. בפעם השלישית האירוע נדחה, ופתאום מצאתי פירצה בלו"ז ואמרתי 'אם לא עכשיו, אף פעם'. עכשיו אני לא מבין איך לא הצגתי כל השנים האלה, ואפילו מתחרט על זה. זה הזרים דם חדש בעורקיי ובעורקי העסק כולו, הציב בפניי אתגר מחודש, הוציא אותי מהקופסא וגרם לי להתאהב עוד יותר במקצוע שלי. מלבד הסיפוק המיידי של התשואות בתום התצוגה והפרגון הענק שקיבלתי מכל מי שהיה וראה, התצוגה הולידה קולקציה חדשה וחנות קונספט חדשה שתיפתח בקרוב. איך לא עשיתי את זה קודם?"

"כשאני מסתכלת אחורה על השנה החולפת, החרטה שלי היא שלא עשיתי יותר כדי למנוע את הסגירה קצרת-הרואי של מפעל נגב טקסטיל. עם סגירתו, נפלו כמו במגדל קלפים יצרנים מקומיים איתם עבדתי על פיתוח וצביעת סריגים. זו היתה הנקודה האחרונה שבה התאפשר לי לעבוד כאן בישראל על התחום של פיתוח טקסטיל מבלי להזדקק לפנייה מוחלטת לחו"ל.

לפני מספר שנים לקחתי חלק במחאה על ההחלטה הכואבת לסגור את מפעל פולגת. כשעמדתי מול שערי המפעל הסגורים יחד עם תופרות המפעל, פעילים חברתיים ואנשי רוח, בלי שאיש התייחס לנוכחותנו - הבנתי שהפכנו להיות האנשים השקופים. נבחרי הציבור לא מבינים שהאדישות למהלכים כאלה סוגרת את עצמנו לדעת. הקמפיינים לרכישת כחול-לבן אינם יכולים לבוא במקום ייצור. עבודה אמיתית וחשובה זאת היתה צריכה להיעשות עם מניעת סגירת המפעל".

"עיצבתי סקיצות לקו הלבשה תחתונה שכלל תחתונים, גופיות וטישירטים, אבל בסוף בגלל ענייני תקציב החלטתי לא ללכת על זה. הקולקציה, שיצאה נהדרת, היתה אמורה להיכנס לעונה הנוכחית בחנות. הזמנתי מפורטוגל בדים אלסטיים בשחור ולבן, פיתחנו פה את הדגמים ובסוף החלטתי שעדיף לייצר מזה בגדים. ההתלבטות היתה או להשתמש בבדים לחולצה או לשלושה תחתונים, והיה נראה לי שיותר חשוב כרגע שתתווסף חולצה לקולקציה. הוויתור ציער אותי וביאס אותי, אבל כשזו חברה קטנה ותקציב מצומצם, לכל דגם יש חשיבות מאוד גדולה - גם כלכלית וגם בנראות של הקולקציה. יותר נכון לא לוותר על חולצה אלא על פריט נלווה. הייתי יכול לייצר תחתונים מחומרים פחות איכותיים וזולים יותר, אבל בדברים האלה אין לי פשרות. בכל מקרה זה נראה מדהים, אני מתכנן להוציא את זה בעונה הבאה".

"כמו בכל עבודה יצירתית הכרוכה בהתחדשות מתמדת ובניסיון לשמור על מקוריות ורעננות, חרטות קטנות וגדולות הן חלק בלתי נמנע מהתהליך. החרטה שלי השנה היא שלא טסתי לתצוגה של אלון ליבנה בשבוע האופנה בניו יורק, שהציג דוגמניות עם הנעליים שעיצבתי במיוחד לאירוע. סביב כל הטירוף של לוח הזמנים הצפוף, לא העזתי לתכנן גם נסיעה. הדבר היחיד שעמד מול עיניי היה לעמוד בדד-ליין הבלתי אפשרי שניתן לי, ולספק את זוגות הנעליים הכי מושלמות שאני יכולה ושיחמיאו לקולקציה הנהדרת של אלון. כשבסופו של דבר זה קרה והכל היה מוכן, לא הייתי מספיק ספונטנית וויתרתי על הנסיעה. הרגשתי תחושת החמצה כי מאוד רציתי להיות שם ולראות הכל בעיניים שלי. סיקרן אותי לראות איך התעשייה עובדת שם, וגם לעזאזל, לא הייתי שנים בניו יורק, ובא לי! מקווה שזה יקרה בשנה הבאה".

"בשנים האחרונות אני משתתפת בהרבה תחרויות עיצוב בינלאומיות. השנה שקלתי להשתתף בתחרות של מגזין ווג ובסוף החלטתי לוותר. מדובר בהמון עבודה – פרזנטציות, מצגות, תכניות וחלופת מיילים אינטנסיבית. אבל זה גם כיף ונסיעות ובעיקר חשיפה גדולה. הלו"ז הצפוף, שגרת העבודה היומיומית והמשפחה והילדים הביאו אותי לרדת מזה. השבוע בדיוק נסגרה סופית ההרשמה לתחרות וכעת אני מתחרטת שלא נתתי לזה צ'אנס".

"השנה סגרתי את החנות של 'כיסים' ברמת השרון. זאת הרגשה מצערת לסגור חנות כל כך יפה ומושקעת מתוך הבנה שהמיקום פחות מתאים למותג, ומדובר היה בשנה כלכלית לא פשוטה. ההקפדה שלנו לעבוד ללא פשרות, שבה אנחנו ממשיכים לשרוד מול מותגי ענק וייבוא מחו"ל ועדיין לשמור על קהל לקוחות נאמן בתוך שוק תחרותי, הביאה אותי למסקנה שיש לסגור את החנות ברמת השרון ולהתמקד גם בייצוא לחו"ל - שם מגלים עניין רב במותג וממש לאחרונה חזרנו מתערוכת עיצוב מוצלחת בפריז. צריך לדעת לקרוא את המפה ולדעת לאן נושבת הרוח. להחזיק כיום חנות מותג שהיא בוטיק ונישה בתוך עולם של עשרות מותגי ענק זה הישג נכבד".

"החרטה המקצועית שלי השנה היא לגבי תקופה ארוכה שבה עלו לי מחשבות שכדאי לייצר חלק מהשמלות של עלמה בלבן עבור כלות קלילות יותר שמחפשות אלטרנטיבה שפויה וקלאסית ליום חתונתן. היה לי חשש גדול לעשות זאת ולכן לא קידמתי את הנושא. השנה פתחתי את החנות החדשה של עלמה בדיזנגוף והתחלנו לראשונה עם הקונספט של להציע ללקוחות שלנו תפירה אישית של שמלות באיזה צבע שהן בוחרות, באותו מחיר וללא עלות נוספת. כך בעצם גיליתי שההיענות לשמלות לבנות היתה גדולה ביותר. עכשיו, אחרי כל כך הרבה כלות מאושרות עם שמלות של עלמה, אני מתחרטת שלא התחלתי עם זה קודם".

"החרטה המקצועית שלי היא שלא הספקתי העונה לעשות את קולקציית הגברים השנייה שלי. הראשונה הייתה הצלחה מדהימה ותכננתי לעבוד על השנייה, אבל לא הספקתי בגלל לוח זמנים וליין חדש נוסף שייצא לחנויות בקיץ 2015. מקווה שהשנה אתפנה לזה".