בגיל 20 היא נסעה לעבוד ביפן ונשארה שם ארבע שנים. בגיל 24 היא עברה לחיות בלוס אנג'לס, ובחמש השנים האחרונות היא לוקחת חלק במפת האופנה המקומית. לפני חצי שנה התמסדה באופן רשמי המעצבת נתלי אליאן, 35, הניצבת מאחורי מותג האופנה העצמאי נפתול, והשתקעה לראשונה בחנות במתחם שוק הפשפשים היפואי. את חלל החנות היא חולקת עם מותג התכשיטים רובי סטאר של שירלי איציק ועם מעצבת הנעליים שני לקס.
"במשפט אחד", מנסה אליאן לזקק את הקטע שלה: "אני פשוט עושה דברים שאני אוהבת ללבוש. אני לא רוצה לעצב משהו של ללבוש פעם אחת וזהו, אלא בגדים שאפשר לעשות עליהם כל מיני וריאציות ובעזרת סטיילינג נכון ניתן ללבוש אותם מהבוקר עד הלילה".
הסטייל של אליאן מבוסס על בוהו-שיק במהותו, כלומר הרבה גלביות, כפתנים ושמלות קלילות ורחוקות מהגוף משולבות ברקמות, מתאימות כל כך לאקלים הים תיכוני. הבוהו של אליאן חקוק בדי.אן.איי של המותג עוד מתחילת דרכו, כאשר ביחס למעצבות חובבות בוהו אחרות היא מסתמנת כנונשלנטית ואורבאנית יותר בפרשנות שלה.
קולקציית החורף של נפתול לא נוצרה תחת מטריית מוזות ספציפיות, והיא ממשיכה את הקו המוכר שרקמה לעצמה אליאן. ברמה האבולוציונית הסגנונית לא נראה כי המותג עבר בחמש שנות קיומו שינויים התפתחותיים מרחיקי לכת, אך נראה כי אליאן גם אינה תרה אחר זאת. ברמת ההיצע, אין ספק כי היא שכללה העונה את היסוד המוכר והוסיפה לו ז'קטים קלילים, מעילים מודפסים, מכנסיים עם אפיל אורבאני וסריגים עוטפים. הליבה העיצובית עצמה שביססה אליאן נותרת מאוד נאמנה למקור כאמור, מה שיצר קהל מעריצות נאמנות הניזונות בעיקר משיק נטול אגלי זיעת מאמץ.
את השכלתה המקצועית רכשה אליאן התל-אביבית בורן אנד רייזד בבית הספר "אסכולה" שנסגר לפני מספר שנים. היא למדה מחזור אחד מתחת למעצבות כמו רוני בר ושרה בראון, והתנסתה במסגרת לימודיה גם בצילום, ארכיטקטורה, עיצוב מוצר וגרפיקה ממוחשבת.
באחד החופשים החליטה אליאן לנצל את הקיץ ולנסוע להרוויח קצת כסף ביפן, אך הנסיעה שתוכננה בתחילה לפרק זמן של שלושה חודשים התארכה לבסוף לשהות בת ארבע שנים. כשמיצתה את ארץ השמש העולה, העתיקה אליאן את מגוריה לעיר השמש שלעולם לא יורדת, לוס אנג'לס התוססת.
אחד הטריגרים למעבר לחוף המערבי היה לאור העובדה כי משפחתה התגוררה בחופי קליפורניה, וכי אחרי הכל מדובר בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. שם חברה אליאן למעצבת הישראלית ביה רמר, שפעלה באל.איי ולקחה אותה תחת חסותה. במקביל פיתחה ליין פיג'מות בשם Lazy Lifestyle, אותו שיווקה בהצלחה גם בלאס וגאס וניו יורק.
"ואז הגיע המשבר הכלכלי של 2008", משחזרת אליאן את הרגע בו החל החלום האמריקאי להיסדק. "הרבה לקוחות נאלצו לבטל או להחזיר את ההזמנות שעשו ממני כי לא יכלו לשלם, ובסופו של דבר למרבה הצער העסק לא שרד את זה".
בתום שש שנים, כשהיא כבר ספוגת געגוע ארצה, החליטה אליאן לשוב חזרה. היא התחילה בקטן ומכרה עצמאית לבוטיקים מקומיים, צמחה לאטה ואז הכירה את פלטפורמת Etsy האינטרנטית שהובילה לדבריה "לגדילה מטורפת שהצדיקה הקמת סטודיו".
עד היום מודה אליאן כי האינטרנט היא הזירה החזקה ביותר בה היא עובדת, יותר מאשר כל חנות פיזית בארץ, ובאופן כללי יש לה אי אילו השגות לגבי סצנת האופנה המקומית: "אני נוהגת לעשות דברים בשביל הכיף שלי, אבל אני מרגישה שכאן בארץ קהל היעד מכתיב את הלך הרוח הרבה פעמים. באיזשהו מקום במובן הזה אני מרגישה שיש כאן פספוס אדיר, ולכן אופנה מקומית פחות מעניינת אותי".
עם זאת מודה המעצבת בעצמה כי גם היא נאלצת לא פעם להיכנע לתכתיבים החיצוניים. באותה הנשימה היא גם גורסת בנימה משוכנעת למדי כי אם הייתה נשארת בעיר המלאכים היה לה יותר מקום להתפתח בתור מעצבת - טענה שכלל אינה משוללת יסוד של הגיון. אך ככל הנראה מה שקורה באל.איי, נשאר באל.איי.
טווח מחירים: חולצות: 390-450 שקלים, סריגים: 400-680 שקלים, מכנסיים: 520-550 שקלים, שמלות: 540-850 שקלים, ז'קטים ומעילים: 590-1,200 שקלים.
להשיג בחנות המעצבת - עמיעד 13 יפו, ובבוטיקים נבחרים.
