על מה ולמה: תובנות בעקבות סערת אלמה דישי

אחרי שנרגענו מפרשת אלמה דישי שהסעירה את הרשת, רחלי רוטנר מנסה להבין את האובססיה להגן על יופיין של נשים, וקוראת לגברברים להפסיק לדמיין אותנו בתור ברבוריות פורצלן ענוגות ומקסימות שחייבות בכל רגע לוודא שהיופי שלהן מקובל חברתית

רחלי רוטנר
צילום: יוסי ציפקיס עריכה: מאיה בן ניסן
אלמה דישי על סט הצילומים של טריומף (צילומים: אלירן אביטל)

נו, אז מה אתם חושבים על איך שאלמה דישי נראית? כי נדמה שזה הנושא הבוער ביותר ברשת בשבוע האחרון. שמנה או לא? יפה או לא? זה בסדר בכלל לדבר על זה בשנת 2014 הנאורה? השיח הזה מעודד אנורקסיה? סכיזופרניה? צינון? ומה, דישי היא לא בנאדם? אם תדקרו אותה היא לא תדמם, ואם תצבטו אותה כמה שומן בעצם ייצבט?

הדיון במראה חיצוני של נשים הוא תמיד חרב פיפיות. מצד אחד, אל תגידו שמנה כי אתן פוגעים לנו בדימוי העצמי. מצד שני, מי אמר ששמנה זו קללה? מצד אחד, מי אנחנו שנמשטר את גוף האישה לפי סטדנרטים מחפצנים ונמתח עליו ביקורת. מצד שני, האם זה לא מחפצן דווקא להיזהר כל כך בכבודו של הגוף הנשי ולא להגיד עליו שום מילת ביקורת, ובכך להפוך אותו לנכס הכי משמעותי של האישה?

דוגמא טובה לנפיצות הדיון היא הסערה סביב מאמר שפרסמה מעיין רודה ב"ישראל היום". תחת הכותרת "תפסיקו לקרוא לה שמנה", כתבה רודה במאמר ש"אלמה דישי לא שמנה, אבל היא מכוערת. וזה ממש בסדר". והיא הסבירה: "הכיעור הוא כלי של שחקנים, כמו שהיופי הוא כלי שלהם [...] אבל בזמן שאף אחד מאיתנו לא יחשוב פעמיים לפני שהוא יטיח 'מכוער' בוודי אלן, דני דה ויטו או דובי גל, להגיד על אישה שהיא מכוערת, זה הדבר הנורא ביותר שאפשר להעלות על הדעת. כבר עדיף שתגידו שהיא שחקנית גרועה, רק אל תגידו שהיא מכוערת".

המאמר עורר סערה, בדיוק בגלל הטענה שהעלתה רודה: אנשים נורא נבהלים כשקוראים למישהי מכוערת. גולשים כתבו לרודה שהיא בעצמה מכוערת, ואיך היא מעזה להגיד דבר כזה. השחקן תומר שרון קרא לטקסט "בזוי", וכתב בפייסבוק שלו: "היא מכוערת בעינייך, חתיכת אפסוסית מסופלסת בדמות אישה? איך את מעזה?? [...] הכרתי כל כך הרבה 'שמנות' ו'מכוערות' שמבט מצועף אחד מהן או משפט שנון, מה שלעולם לא יחצה את סף ההבל של פיך המהביל, הפיל אותי יותר מכל המאמרים של בטאון הקזינו הזה אי פעם. אז כמו שנאמר, תמותי".

(תוכן מקודם)

לא רק בזמן הקורונה: השירות הרפואי שעוזר לחולי לב

בשיתוף שחל
לכתבה המלאה
יח"צ אלירן אביטל

גם יפעת הללי אברהם, שסיקרה את "הסכסוך סביב קמפיין אלמה דישי" באתר מאקו, הקפידה להגן על דישי בכתבה: "אנחנו דווקא במחנה האוהדים של דישי ושל 'טריומף' בכלל, שהחליטו לשבור את תבנית היופי המקובלת ולבחור לתפקיד הנחשק, בניגוד למקובל בתחום, אישה אמיתית".

ב"ישראל היום" הזדרזו להסיר את הטור הנורא ולהתנצל, ובכך הוכיחו סופית את נכונותו: אתם יכולים לקרוא לנשים טיפשות, לא מוכשרות, גרועות, מרושעות – אבל אם אמרתם את קללת הוודו הנוראית מכולן, "מכוערת", זה כבר דורש את התערבות העורך. המתנגדים לטור אפילו לא שמו לב לאמירה הפמיניסטית שבו - כל מה שהם ראו לנגד עיניהם זה "בלה בלה בלה אלמה דישי מכוערת, בלה בלה בלה נשים מכוערות", אז הם קפצו מהכורסא בצרחת "אישה??? מכוערת??? מי אמר את הדבר המחריד הזה???"

כי אישה לא יכולה להיות מכוערת. זו אקסיומה. נשים הן תמיד יפות. נשים הן תמיד מקסימות. אני נורא אוהב נשים, מכל הגדלים והצורות. תקראו לאישה מכוערת, וכל העלק-רומנטיקנים ישר קופצים להציל אותה: יופי הוא בעיני המתבונן, וזה בעצם נורא נשי ובוגר להיראות ככה, ובתקופת הרנסאנס היה כך וכך, וגם אם היא לא יפה יש לה קסם כזה, נו, עם החיוך והעיניים.

ועל מה הם בעצם קופצים להגן, כל הג'נטלמנים המעפעפים האלה שמשוררים שעות על העיניים שלך כדי להבהיר לך שאת בעצם יפהפייה? האם כיעור הוא לא תכונה אנושית? האם נשים הן לא יצורים אנושיים? האובססיה הזאת להגן על יופיין של הנשים בעצם אומרת, כמו שרודה כתבה בטור שלה, ש"מכוערת" זה הדבר הכי נוראי שאפשר להגיד על אישה. למה? כי זו התכונה הכי חשובה שלה. לקחתם לה את היופי, לקחתם לה את המהות. הרגתם אותה. אז תמחקו את הטור הזה תכף ומיד, רוצחים, ואל תשכחו להבהיר שאלמה דישי היא "אישה אמיתית".

ולמה אסור לנו לדון במראה החיצוני של דישי, או לצורך העניין – בכיעור שכן או לא מאפיין אותה? למה זה בסדר לחשוב שוודי אלן מכוער (כי הוא חכם, אז זה פחות מעליב להתייחס לכיעור שלו) או שדני דה ויטו מכוער (כי הוא מצחיק, אז זה פחות מעליב להתייחס לכיעור שלו) אבל אצל שחקניות נשים היופי הוא תכונה שאסור בשום אופן לפגוע בה? הרי המראה החיצוני הוא אחד מהכלים של השחקן (ובטח שהדוגמן) כמו כל כלי אחר. כמו שרודה כתבה בטור שלה, כשמלהקים את דני דה ויטו לסרט, יש משמעות משחקית לעובדה שהמראה שלו לא מושלם, כמו גם בתפקיד של דישי. אבל אצל שחקן גבר, ברור לנו שהיופי זה לא מה שיבנה או יהרוס אותו. יש לו מכלול תכונות אחרות שמגדירות אותו, כמו כריזמה, הומור, קסם אישי, טוב לב, כישרון משחק, נשמה. אצל שחקנית אישה, חייבים להתפייט גם על העיניים המיוחדות שלה ולהגיד שיש לה ציצים של אישה אמיתית. אחרת, מה יש לה כבר להציע?

יח"צ אלירן אביטל

האם אלמה דישי מתאימה לדגמן הלבשה תחתונה? זה עניין של טעם אישי. לא כולנו משתגעים על הגוף של קייט מוס, לא כולנו מאוהבים בתחת של אלמה דישי, וכמו שמעיין רודה כתבה – "וזה בסדר". זה בסדר לדבר על זה. זה בסדר לחשוב שאלמה דישי מאוד לא יפה ("מכוערת" היא אולי מילה קצת בוטה, אבל המשמעות זהה) או שהישבן שלה לא מתאים לתחתונים של טריומף, כמו שזה בסדר לחשוב ששחקן מסוים לא מתאים לתפקיד שאליו הוא לוהק, או שראש העיר לא מתאים לכהן בתפקידו. זה בסדר להגיד שדוגמנית היא מכוערת כמו שזה בסדר להגיד ששחקנית היא גרועה. אלה ואלה ביקורות חריפות או עלבונות מכעיסים – אבל לא אמירות אסורות ששוללות מבעל התפקיד את מהותו.

אז תודה לכם, ג'נטלמנים ששוברים את הראש איך לתאר אותנו כיפהפיות ומקסימות ומהממות, זה מאוד נחמד מצדכם, אבל תפסיקו לדמיין אותנו בתור ברבוריות פורצלן ענוגות שחייבות בכל רגע לוודא שהיופי שלהן מקובל חברתית או לא מקובל חברתית, ואת עצמכם בתור האביר המושיע שמרגיע אותנו שאנחנו מקסימות. כי אנחנו לא תמיד מקסימות. אנחנו סתם בני אדם לעזאזל.

יח"צ אלירן אביטל

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully