הם הכירו בקומונת אמנים ירושלמית, התאהבו, עברו להתגורר יחדיו בתל אביב והרו את הבייבי החדש והאופנתי שלהם Hili Ari. מביני עניין ויודעי דבר בסצנות הלילה והאינדי כבר הפכו את האאוטפיטים שלהם לדרס-קוד רשמי, וכעת האסתטיקה האפלולית שרקחו הילי יעקבי (27) וארי שוסטרוביץ' (27) מתחילה לקבל הכרה גם באור יום.
ההיכרות של הילי וארי הולכת חמש שנים אחורה אל ימי הקומונה הסוערים בירושלים, שם חיו לצד אמנים מקומיים. ארי הגיע מרקע קולנועי, הילי למדה עיצוב אופנה בבצלאל ובשלב מסוים הניצוצות החלו לעוף. לפני שמונה חודשים עברו השניים להתגורר יחד בדירה צנועה בפאתי אלנבי בתל אביב, ובאותה הזדמנות החליטו להפוך את החלל המשותף לבסיס האם האמנותי.
את הבגדים הם יוצרים על עצמם, בעוד שחבריהם מקריבים עצמם על תקן שפני נסיונות נלהבים למען תהליכי הניסוי והטעייה המתבקשים. הם גוזרים הכל לבד, תופרים את הרוב עצמאית למעט דברים מורכבים במיוחד שנתפרים במתפרה חיצונית וחוזרים מאוחר יותר אליהם לפוסט-פרודקשן של עיבודים ידניים.
"זה משהו בין פיג'מה לבגד ערב, משהו שאפשר גם לחיות איתו וגם למות איתו", מסבירה הילי את הכיוון האמנותי שדוחף למחוזות ניאו-גותיים מחוספסים, כפי שעולה משמלות הרשת השקופות המחפות על שכבות בסיס מוויסקוזה וכותנה מצופות בפויל מטאלי; מעילי הצמר העטלפיים והבולעניים; חצאיות הלבד הארוכות וחולצות הטי המעוטרות ברישומים של ארי. "זה לדוהרים הכבדים", היא מסננת.
הסטייל האוונגרדי שרקחו הילי וארי התחיל לנדוד מפה לאוזן ומשך בתחילה בעיקר את תשומת לבן של חיות לילה תל-אביביות. משם הוא החל לאט לאט להתרחב לקהלי יעד נוספים. הילי משרטטת את מערכת היחסים האופנתית: "הסצנה בתל אביב היא סצנה קטנה ואיכותית מאוד מבחינת מוזיקה, אנשים ולייף סטייל. בתור אנשים שמחוברים למקומות מוארים ואפלים גם יחד - אני חושבת שהלבוש שאנחנו יוצרים נותן ביטוי לאופן חיים כזה שמשלב יום ולילה, ויכול להתקבל כפורמאלי או כאלטרנטיבי בהתאם לאדם".
הילי וארי מציעים גם בגדי בייסיק נונשלנטיים יותר אך ללא ספק אלו הם בגדי הרשת שמסתמנים כמוטיב הדומיננטי והמוצלח בארסנל. הרשתות נוצרות בטכניקות סיזיפיות של שזירה והשחלה בעבודת יד, כשאת אלו ואת יתר הפריטים בקולקציה הם מתבלים בגימורים פרומים, רכיסת קרסים ובעיקר בהרבה שחור.
"שחור הוא צבע אבסולוטי של אינסוף", מנמקת הילי ומסנגרת על הלויאליות האבסולוטית לצבע השיקי ביותר עלי אדמות, אך גם השחוק ביותר כשזה נוגע לאופנה אורבאנית ולהארדקור. "ניסינו כבר להעז בצבע אבל זה עשה לנו את זה בדיוק לשתי דקות. שחור מרתק אותנו כל הזמן. נכון שהכל רווי אבל זה היה לנו טבעי ללכת לשם. את הצבע תמיד אפשר לשכלל בגזרות ובצלליות".
"הצבע הוא חומר גלם", מתערב ארי ומסכם את הנושא: "אנחנו רוצים לעשות בגדים שאנחנו אוהבים ושחסרים לנו בארון, ובתפיסה שלנו אנחנו מייצרים דברים שמחזיקים מעבר לזמן ואין להם עונות".
למרות הוויז'ן הברור, עדיין ניכרת בוסריות בבגדים של השניים. הגדולה האמיתית בליצור אטיטוד מחוספס כמו זה המתבטא בין היתר באותה אסתטיקה גולמית, היא בלמצוא את הדרך הנכונה והטריקית אל נראות לא-מלוטשת שעשויה באופן הכי מלוטש שאפשר. הילי וארי עוד לא לחלוטין שם מהבחינה הזאת, אך יש להם הרבה נכונות.
"יש לנו עוד לאן להגיע, זה חלק מהעניין. אני מאוד ביקורתית", מתוודה הילי בכנות: "יש כל כך הרבה טכניקות שעוד לא נחשפנו אליהן אבל נוצר מצב שהיינו חייבים להעז ולהתחיל לפעול כי שמענו על זה כבר מיותר מדי אנשים".
הם לא מפחדים מהתנסויות. כראיה - הילי התנסתה לדוגמה בעבר עם אדמה. היא קברה בה בגדים למשך חודשים וכך העבירה אותם תהליכי קומפוסט שהעניקו להם צביעה ומרקמים אורגניים".
למרבה הפלא, דווקא המין שמפחד מהתנסויות אופנתיות לא נרתע ממעבדת הניסויים של הילי וארי. להפך, מסתבר כי משהו כמו שליש מהקהל של צמד המעצבים הוא מבוסס טסטוסטרון.
"הרבה גייז נמשכים לזה", מוסיף ארי לאור אפיל היוניסקס המובהק של המותג, אך לא רק. הילי מצטרפת ומשדרת מסר מרגיע לטובת הקהל הגברי חובב הנשים: "אנחנו עדיין מחפשים את הגבול הדק הזה בעיצוב בין גבריות שהיא גיי לבין גבריות סטרייטית יותר".
טווח מחירים: בייסיק 200-350 שקלים, רשתות 800-1,500 שקלים, מעילים 900-1,400 שקלים, סריגים 1,200 שקלים.
המותג נמכר בחנויות הבוטיק Limka, SOFIA ו-Outside Society. פרטים נוספים ופרטי התקשרות עם ביקור המעצבים עצמם באתר.
