הפעם מתארחת במדור הבחורה שמפזרת ברחבי תל אביב סטייל בכמויות שלא היו מביישות את מקבילותיה המקוונות מסביב לעולם. מיטל ויינברג אדר, 34, דוגמנית לשעבר שעברה לעסוק באופנה מאחורי הקלעים על תקן יועצת קריאטיבית למותגים, סטייליסטית, בלוגרית וצלמת - כפי שניתן לראות בעמוד האינסטגרם הממכר שלה (mmmwa@).
לפני כחודש וחצי עלה הבלוג החדש והתוסס שלה ("החלטתי פשוט לקפוץ איתו למים ולתת לו להתגלגל ולהתפתח, יש עוד הרבה דברים שהייתי רוצה לעשות שם"). במקביל היא מג'נגלת בין פיתוח מותג התיקים ABG ("לייצר מוצר טוב בארץ זה האתגר הקשה ביותר שנתקלתי בו"), מכירת תמונות פרי יצירתה בגלריה "פחות מאלף", חלום על לעשות סרט ("פורמט שיתקשר בין כל אהבותיי - סיפור, מוזיקה, צילום ואווירה") ואמהות מעוררת חשק לאמיל בן ה-3.
אלה הן בחירות הסטייל שלה:
המותג: בלנסיאגה
"תמיד אהבתי את מה שרקחו בבית האופנה הפריזאי הזה, אבל מאז שאלכסנדר וונג הפך למעצב הראשי אני מרגישה שהוא מבטא את כל הפנטזיות והאהבות שלי. וונג בשילוב עם הדי.אן.איי המובהק של המותג הוותיק יוצרים קולקציות יפהפיות של פריטים אלגנטיים ומינימליסטים בגזרות וצלליות חדשות ומדויקות, בשילוב עם עבודות טקסטיל, צבעוניות, מורכבות ורעננות עם אדג' עתידני והרבה פנטזיה שגם תמיד מצליחים להיות נשיים וסקסים. שלמות. רוצה כל פריט ופריט".
הקליפ: "Runaway" של קניה ווסט
"הקליפ הזה של קניה ווסט עושה לי את זה בכל רובד אפשרי,
גם כשלעצמו ואף יותר בתוך הסרט הקצר-משונה-יפהפה-עצוב-מרגש שהוא שזור בו כאחת הסצנות היפות בו. האימג' החזק-עדין-קשוח הזה של רקדניות בטוטו שחור רוקדות פריסטייל בחלל תעשייתי, ונעלי האצבע על רצפת בטון - אלה בדיוק החיבורים של עולמות מנוגדים שיוצרים יחד אפקט חזק של מיצג פוסט מודרני שאין צורך להבינו ואין בו שום רציונל והוא פשוט נוגע ומספר סיפור חושי כפי שהוא. בכלל, מסע ההתפתחות של קניה ווסט מעורר השראה בעיניי. החיפוש שלו , וזה שהוא הולך תמיד עד הסוף. נראה גם שהוא בן זוג הורס ושהוא וקים מאושרים בטירוף".
הבלוג: stop it right now
"הסטייל של ג'יין הוא אחד האהובים עליי. אני מאוד מחוברת לשפה הוויזואלית שלה - לצילומי האווירה, לשפה הגראפית ולבחירות האופנתיות. יש בה גם הרבה הומור והיא לא לוקחת את עצמה מאוד ברצינות. הסטייל שלה תמיד מרגיש הכי בייסיק, הכי איזי, ועם זאת תמיד כל כך היא וכל כך מדויק. היא גם אחת הבחורות הכי יפות לטעמי, אין לי איזה עניין עם אסייאתיות אבל היא והמבט הקשוח שלה עושים לי את זה לגמרי. היא מעט צינית ומרדנית מדי לטעמי, אבל גם היא מתבגרת וזה משהו שעובר עם הזמן - מרד הנעורים ווסט קואוסט סינדרום".
קישור לבלוג
האמן: רון מוק
"ראיתי לראשונה עבודה של רון מוק בגלריית סאצ'י בלונדון לפני שנים. זה היה פיסול של איש ערום קטן מעט מגודלו במציאות, שוכב לו בעיניים עצומות במרכז החלל על קופסת מיצג - ספק ישן ספק ללא רוח חיים. החוויה היתה כל כך חזקה, הריאליזם של גופו הערום והשברירי המיסו את לבי ומילאו אותי חמלה לאנושות כולה. הקיום השברירי שלנו הוא גם החולשה שלנו וגם הכוח - כוח פשוט לחיות כל עוד... כולנו עשויים מאותם החומרים וחולמים חלומות גדולים יותר וגדולים פחות, רוצים לאהוב ולהיות נאהבים - אבל בדרך לשם מסתבכים ומסבכים. בהמשך נוספו דמויות חדשות כשכל אחת לוכדת רגע בחייו של בן אנוש, רגע אינטימי ויכולת להתבונן בו וכך להתבונן בעצמנו ולסלוח על הכל ולאהוב את כל כולנו. כשהלב מלא אהבה הכל קורה, הכל פורח, הכל בתנועה".
המקום: מסעדת פרונטו
"פרונטו אהובתי היא גם בית שאבקר בו עם סניקרס וגם סיבה מעולה לנעול עקבים. רפי אדר הוא חמי היקר, אביו של רועי בעלי היקר... כן, כן, אני ברת מזל. מדובר במסעדה הטעימה ( דיוויד פרנקל שף עליון) והנעימה ביותר בעיר וכל היופי בה זה שהיא גם מסעדת גורמה מתוחכמת ושיקית וגם בית חם ונעים ומצחיק. יש לה אישיות משלה והיא קורנת ומיוחדת כמו האנשים שמפעילים אותה, ומשתנה ומפתיעה עם כל אורח שנכנס אליה".
הפריט: מכונת קפה
"אין לי סנטימנטים לחפצים. רק לאנשים. והמון. אולי הפריט היחיד שאני חשה אליו רגשות הוא מכונת הקפה המופלאה שלי, עם קפה של MAURO שעושה קפה כמו באיטליה ולוקחת אותי כל בוקר וכל צהריים לכמה דקות נדירות שלי עם עצמי, וזה כיף וטעים".