יש פרחים שעד אינסוף: הטרנד הפרחוני כובש את האופנה העילית

לפעמים קשה להפנים את כוחו של האסקפיזם. כתמי הדם, היזע והדמעות ששטפו את פריז לפני כשלושה שבועות בסך הכל, התחלפו השבוע בטיפופי סטילטו, שובלים משתרכים ובאינספור רגליים שלא נגמרות. רגע לפני שהוא תם ונשלם, אפשר לסכם בבטחה כי שבוע קוטור אביב-קיץ 2015 הצליח לטשטש כל זכר לפיגועי הטרור הרצחניים שהיכו את עיר האורות בתחילת החודש.

לפי המפה הטקסטילית מסתמן כי השטיחים האדומים הולכים להתמלא באביב הקרוב ברפרנסים מעולם הצומח. כאילו תיאמו עמדות אופנתיות מבעוד מועד - עלים, ענפים ופרחים מכל המינים והסוגים צבאו על יצירותיהם של בתי האופנה העילית הגדולים בעולם: החל מהרומנטיקה החולמנית של ג'אימבטיסטה ואלי, דרך נגיעות הבמבוק היוקרתיות של ארמני, האינטרפרטציה האוונגרדית והמרהיבה של ויקטור אנד רולף, צעדי הטנגו הרטרו-פוטוריסטי של דיור וכמובן השואו האקזוטי השלם שרקח קרל לגרפלד לשאנל. עולם הקוטור מציג: אופנה עילית בשדות.

קרל לגרפלד הוכיח שוב כי הוא למעשה קוסם כלוא בגוף של מעצב-על. המנהל האמנותי של שאנל ברא אטמוספירה שלמה של צמחי פרא ופרחים אזוקטיים מנייר, כאשר את התפאורה האנושית איישו דוגמנים גברים במדי חאקי, כובעי קש ומשפכים ממותגים. על המסלול הידסו בתחילה דוגמניות באאוטפיטים שנראו כאילו נשכחו על רצפת חדר העריכה של קו ה-Ready To Wear, אך במהרה אלו התחלפו ביצירות קוטור מרהיבות אחת אחרי השנייה. לגרפלד שזר זרים של פרחי קריסטל שהתמזגו באינסוף ווריאציות יפהפיות, בקונטרה רכה ומדויקת ל'כובד' של חליפות הטוויד והבוקלה הקלאסיות. את הקלאסיקה השאנלית משכבר הימים עיבד לגרפלד במה שנראה כמו פרפראזה נוספת של הקולקציה הטקסנית שהציג בשנה שעברה. מלבד מוטיב הפרנזים נוסח הווילד ווילד ווסט, כיוון לגרפלד היישר אל הבטן הרכה כשקיצץ ממנה לטובת קרופ-טופ אימתני. שבירת טאבו במיטבה. את התצוגה סגר לגרפלד כמיטב המסורת בשמלת כלה מהאגדות.

אחרי שהיה נדמה כי אף פרח, נדיר ככל שיהיה, לא יוכל להתעלות על התצוגה המושקעת של שאנל - הגיעו ויקטור אנד רולף ושמטו את הקרקע מתחת לסטילטו. צמד המעצבים ההולנדיים הציגו קולקציה אוונגרדית נדירה ביופיה, מבוססת הקונספט הקיצי הפשוט של שמלה פרחונית, כובע קש וכפכפי אצבע. התוצאה לעומת הקונספט המקורי היא סוריאליסטית לחלוטין.

ג'ורג'יו ארמני סטה משדות הפרחים אל הדרך בה צומחים גזעי הבמבוק, וצבע את האסתטיקה המחויטת-שמרנית המזוהה עמו באקזוטיקה יפה ומאופקת. עוד פחות מחודשיים יחגוג מעצב-העל האיטלקי 40 שנות פעילות בתעשיית האופנה. קו הפריווה היוקרתי אמנם צעיר יותר, אך תחושת הקלוז'ר ניכרת היטב בבחירה בבמבוק כמוטיב המרכזי בקולקציה. כפי שצוטט על ידי סוזי מנקס מבקרת האופנה של ווג הבריטי, הסביר ארמני: "הבמבוק הוא חזק אך ביכולתו להתגמש".

רף סימונס חזר להשתעשע עם מכונת הזמן כפי שהוא כה מחבב לעשות. מסע הדילוגים בין התקופות החל כבר בשבוע ה-Ready To Wear האחרון בפריז, אז הציג המנהל האמנותי של דיור מיקס סגנוני שעל אף התמהיל התקופתי שלו הצליח לשדר משהו אולטרה-מודרני וחדשני. הגישה הקוטוריסטית של סימונס ללא ספק פסיכדלית הרבה יותר מזו המוכנה ללבישה, אך עדיין רחוקה מהתדמית הזוהרת והגרנדיוזית של האופנה העילית כפי שנוהגים לתפוס אותה. כל כך הרבה התרחש על המסלול של דיור: מגזרות של פיפטיז, דרך מרקמים של סיקסטיז ועד להדפסים של סבנטיז; משמלות חלקות עשויות פרחים פרחים ועד למעילי גשם פלסטיים נוצצים ועכורים; ים של דיטיילים מתוחכמים מטופלים בקפידה שאורזים את הכל בנייר עטיפה מרשרש ומודרני אחד. התוצאה האקלקטית לא בהכרח קלה לעיכול, אך ללא ספק מצליחה לגרות.

תחת השפעתן של קוקו שאנל וג'ניס ג'ופלין, שתי נשים כה חזקות וכה שונות זו מזו, רקח ג'יאמבטיסטה ואלי קולקציה שמשייטת בין מחוזות אלגנטיים עתירי שכבות וקפלים למחוזות משוחררים ובוהמיינים יותר נוסח שמלה הנלבשת על מכנסיים. הרומנטיקה האוורירית המוכרת התנקזה אל מעין אדפטציה משוכללת יותר של אותו הנראטיב ששורטט אף הוא בקולקציית ה-Ready To Wear המקבילה שהוצגה בספטמבר בשבוע האופנה בפריז. האם ואלי מכין את הקרקע ליום שאחרי קרל לגרפלד? ימים יגידו. הפרחים לקוקו.