גבר הולך לאיבוד דרך סניף של זארה

להלן סקר חרישי שכולל שאלה אחת בלבד: מהו קונסילר?

אם ניחשתם שזה משקה אלכוהולי חדש מבית היוצר של ג'ק דניאל'ס, טעיתם. רוב הסיכויים שאתם גם רווקים. אבל אם ידעתם את התשובה בלי להסתכל בגוגל, כנראה שעל האצבע שלכם מתנוססת טבעת נישואין. אומרים שחוסר הידיעה אינו פוטר מעונש, אבל במקרה הזה הידיעה היא-היא העונש. הלא הגבר הממוצע נוהג לאגור בראשו הרבה מאוד מידע לא חשוב - הוא יזכור מי הבקיע ברבע גמר המונדיאל ב-1982 או מתי נולדה שחקנית פורנו ששגלה 550 גברים ב-20 דקות – אבל המידע הזה הוא שלו, רכושו וקניינו הרוחני. כל תוספת עם ביטויים מפרי שיווי-משקל כמו "קונסילר" הם כבר התאכזרות של ממש.

אבל אין מה לעשות. התחתנתם? תיאלצו לשאת בתוצאות, מעתה, כל עוד אתם נתונים תחת מרותם של חיי הזוגיות, ערימות של מידע חיוני, והפעם לא מהסוג הנכון, יזרמו למוחכם וישפיעו על חייכם.

עולמו של הגבר הנשוי – המסע לגיהנום מתחיל כאן.

רווק: אתה נכנס אל המפלצת הענקית הזו ומקבל סחרחורת. לאחר שהלכת לאיבוד בין אלפי מעילים וחולצות משובצות, אתה מבין שבמלחמה הזו אין לך סיכוי. יאללה, ילדות מתלהבות, תתפרעו עם הסחורה הזו. אותי תמצאו בדוכנים של שוק בצלאל.

נשוי: את המסדרון האפור מקיפים תאים סגורים עם צוהר נמוך. האלמנט ששולט פה יותר מכל הוא הקור. זו הפעם הראשונה שזרקו אותך לכאן. אתה טוען שלא עשית כלום, חף מפשע. בטח, כולכם חפים מפשע. על הספסל המנוכר יושב אדם. הוא נראה לך מסוכן. אחרי "שלום" רפה הוא מרים את הראש ומביט בך בחשדנות. התהייה הראשונה היא כמה זמן הוא פה – שעה, שנה או כמוך, מאסר עולם? אתם לא מדברים. לרגע נדמה שיצרתם אחווה, איזושהי ברית אסורים, אבל הוא שקט, שקט מדי. מעניין איזו טראומה הוא עבר, למה הוא פה. דלת התא נפתחת ואתה מבין שהוא עומד לצאת לחופש, לראות את האור, בעוד אתה תמשיך להירקב כאן, מי יודע לכמה זמן.

הוא קם והולך בלי להגיד שלום. נשארת לבד, לעולם לא תראה אור יום. ואז היא מגיחה מתוך התא והתקווה מפציעה איתה. היא מסתכלת במראה וזורקת לך "רגע, לא סיימתי, יש לי עוד שלוש חצאיות ושש חולצות למדוד".

כן, לעולם לא תצא מתאי המדידה של "M&H", הכלא הכי נוראי בעולם.

*הערה: הטקסט תקף במדויק גם במקרה של זארה

רווק: אתה לא מגיע לקניון יותר מדי. מוצ"שים הם הזמן הפנוי שלך, והם הרי נועדו לצפייה במשחקים בליגת העל, לא לחיפוש אחרי מתנות לאחיינים או להחלפה של מצעים שקיבלת מדודה שושנה לפני פסח. כשכבר יוצא לך לבוא, אתה רואה חנויות עם שמות של גיבורים מסרטים של טרנטינו – איל מקיאג', קסטרו, סליו, רנואר. עכשיו אתה מקבל אישור למחשבות הקודמות שלך על טרנטינו: אם אלה השמות של הגיבורים שלו, הוא די איבד את זה.

נשוי: אתם הולכים יחד ופתאום היא מצביעה על חנות. "בוא, אני חייבת לשאול אותם משהו", היא מכריזה בהתלהבות. המחשבה הראשונה שעולה לך בראש: לא ידעתי שהיא כל כך אוהבת טאבלטים. נשמע מגניב, עד שאתה קולט שאין סיכוי שפה תמצא את האייפד אייר החדש. כי "MAC", מה לעשות, היא בכלל חנות איפור, לא התחנה שתפגיש אותך עם חזונו של סטיב ג'ובס. קונסילר (הו, הקונסילר הארור, לא נשכח ולא נסלח), מסקרה, הצללה - כל מיני מושגים שעד אתמול לא הכרת הופכים פתאום לחלק טבעי מעולמך.

רווק: אתה הולך ל"סופר פארם" בשביל נייר טואלט. תמיד זה נייר טואלט. מה אתה קונה? יש משהו חדש, זול וטוב במבצע של יצרן הבית. הו, המותגים המקומיים הללו, כמה איכות בחברה אחת. אחרי שימוש אחד בנייר השיוף הזה אתה לא יכול לשבת יומיים, אבל היי, הרווחת עשרה שקלים.

נשוי: נו, ברור שעכשיו אתה הולך בשביל ה"לילי". 58 שקל לפיסת נייר בודדת, משכנתא שניה על שקית של 32 גלילים, אבל איזו איכות חיים. אלא שזה בכלל לא העניין. מה שמפחיד אותך באמת הוא שעברת באזור של הלק ואתה אשכרה יודע, מכיר, מזהה. "היי, מותק, הנה ה-414 של 'ג'ייד' שחיפשת שנים", או "ראית את המבצע על ה'שאנל'?

עין נץ אתה, אין מה לומר. ואז מגיע הרגע שאתה באמת, אבל באמת, לא מבין כמה הר גורל הוא, ההכרזה הנוראית מכולן שאיכשהו בוקעת מפיך בלי שתרגיש בכלל: "מה, הם מוכרים פה ESSIE ב-60 שקל? פיי, גנבים, בניו יורק זה שישה דולר".

תמשיך ככה, חביבי, אתה בדרך הנכונה.

רווק: כל הבובות בחלון הראווה עטופות בבגדי נשים. כמו בניסויים חברתיים, אם רק תקבל רמז קטן, גופיה גברית, תעז להיכנס, אבל כבר בחוץ אתה יודע שפה לא תמצא לעצמך ז'קט וגם לא גרביים לכדורגל בשישי. אתה בורח כל עוד נפשך בך, המקום הזה הוציא לך צו הרחקה וכעת הוא נועץ בך עיניים מאיימות. לך אין מה לחפש פה.

נשוי: זה עתה נכנסת בראש מורם לממלכת הנשים. משמאלך קיר ענק של תחתוני תחרה, מלפניך דוכן ענקי של גרביונים אבל אתה, כמו גורודיש, אל המוות מישיר מבטך, והמוות משפיל את עיניו. בלתי מנוצח כלפי חוץ, מובס ונרמס מבפנים, אתה פותח את השקית ומגיש למוכרת חזייה. "אשתי קיבלה את זה במתנה אתמול. היא רוצה זיכוי", אתה מכריז, ולא שואל את עצמך למה לעזאזל הגעת לפה כשבידך שקית עם חזייה. עדיף שתמשיך לא לחשוב על זה. You can't handle the truth.

רווק: הערב החבר הכי טוב שלך מתחתן. אין לך ברירה, הפעם חייבים להתלבש יפה. אז אתה מוציא מהארון את חולצת הטורקיז שקנית בתאילנד במיוחד לאירועים כאלה. זה ילך טוב עם הקורדרוי הבז' והמעיל האדום עם הכיתוב "מנצ'סטר יונייטד". כן, אתה הולך להיות מסמר הלילה.

נשוי: למדת את החוקים. אתה יודע שצבע החגורה חייב להתאים לנעליים ושלא הולכים עם גרביים לבנים מתחת למכנס שחור. החלק המלחיץ הוא כשקם המלפפון ומכה את הגנן, ועוד כשהגנן מתאפר. "איך אני נראית?" היא שואלת ואתה יורה בלי להתבלבל "השמלה לא מתאימה לצבע של העיניים. העגילים דווקא נחמדים, אבל לא באים טוב עם השרשרת הזו. הנה, נסי את זו".

סליחה, איקאה, שלא נכנסתם לרשימה, אבל תבינו – לכם כבר הקדישו ספרים שלמים (לא, זו לא הגזמה, מכירים את "המסע המופלא של הפקיר שנתקע בארון של איקאה"? אז כן, יש ספר כזה). אתם המראה שלנו, אתם העולם המודע, אתם התגשמות הסיוט, אתם חדר 101 של הגברים הנשואים. אתם הרוע בהתגלמותו.

רווק: אתה סטרייט.

נשוי: מזל טוב, הפכת לגיי.