"הכי כיף להלביש את הדמות הרעה. והדמות הטובה, היא הכי מאתגרת". מגלה המלבישה הקולנועית סנדי פאוול, שעיצבה את הביגוד ל"סינדרלה", עיבוד חדש של אולפני דיסני לאגדה הידועה. הפנטזיה הרומנטית בבימוי קנת' בראנה שיצאה לאקרנים בארץ לפני כשבוע לאחר הצלחה מסחררת בחו"ל (הכנסות של כ-253 מיליון דולר עד כה), הייתה הזדמנות פז למלבישה זוכת האוסקר לעצב עבור רעים וטובים למכביר.
לצורך גילום דמויות הקצה הללו לוהק אנסמבל שחקנים מרשים, רובם מסדרות טלוויזיה ידועות; לילי ג'יימס (בתפקיד סינדרלה) וסופי מקשירה (דריזלה, האחות החורגת), שתיהן מ"דאונטון אבי"; ריצ'ארד מאדן מ"משחקי הכס", בתפקיד הנסיך; הולידיי גריינגר מ"הבורג'ס" ו"בוני וקלייד" (אנסטסיה, אחות חורגת), דרק ג'ייקובי (המלך) מ"אני קלאודיוס" האיקוני; קייט בלנשט (ליידי טרמיין האם החורגת) והלנה בונהאם קרטר (הפיה הטובה).
על הפקת הסרט הוחלט בדיסני לאחר הצלחת "אליס בארץ הפלאות" של טים ברטון מ-2010. מרבית הצילומים הם צילומי אולפן, אולם סצנות רבות צולמו באתרים היסטוריים אותנטיים באנגליה, כמו ארמון בלנהיים וטירת ווינדזור. בסרט העורך מחווה ברורה לעיבוד המאויר של דיסני מ- 1950, הלוקיישנים הללו מתבקשים.
בדומה לכך, גם האופנה בסרט היא נוסטלגית ומסורתית. כזאת שנראית כאילו נלקחה מדמיונם של ילדים שקוראים את הסיפור ומעולם האסוציאציות של פאשניסטות מתוחכמות שיודעות מה לבשו כוכבות הוליווד הקלאסית.
סנדי פאוול (54) היא בריטית בוגרת קולג' סיינט מרטין לאמנות בלונדון וזוכת עיטור המלכה OBE עבור תרומתה לתעשיית הקולנוע. פאוול הייתה מועמדת לאוסקר עשר פעמים וזכתה בפרס היוקרתי שלוש פעמים עבור "שייקספיר מאוהב" (1998), "הטייס" (2004) ו"ויקטוריה הצעירה" (2009). היא החלה לגבש את קונספציית האופנה בסרט כשנתיים לפני תחילת הצילומים בקיץ 2013.
סגנון עיצוב האופנה של פאוול משלב ידע נרחב בביגוד היסטורי עם חדשנות יצירתית. היא גדלה מוקפת בצבעים העזים של קהילת איי הודו המערבית בבריקסטון, שכונת הולדתה בדרום לונדון בה היא מתגוררת עד היום. הבדים לביגוד הסרט עשויים בעיקר משי איטלקי יוקרתי ובדים בסיסיים יותר שנרכשו בחנויות טקסטיל שונות. בראיון מגזין ואניטי פייר מפברואר השנה היא סיפרה שכיוונה מראש למראה סרט המתרחש במאה ה-19 ונעשה בשנות ה-40 או ה-50. "תכננתי תלבושות מרהיבות והתפוצצות של צבע כמו בספר ילדים, אבל באותו זמן רציתי שהביגוד יהיה נאמן לדמות ואמין". והאמין נוסח פאוול הוא גמיש ומלא דמיון.
עבור דמות האם החורגת ושתי האחיות החורגות, לפאוול היה רעיון ברור - להגחיך אותן חיצונית. כלומר, להלביש אותן בביגוד מוגזם עשוי מדי ומתאמץ מדי. הרעיון הזה משתקף בכל אחת מהתלבושות של השלוש, בעיקר באלו של שתי האחיות. גווני הצהוב והוורוד של השמלות הפרחוניות התואמות של שתיהן הם גווני ביגוד מועדוני הנשים של שנות ה-50, אבל בתוספת טוויסט צעקני. ההתכתבות עם העשור ההוא מתיישבת עם ההשראה הישירה לסגנון האם החורגת - שחקנית העבר ג'ואן קרופורד. כידוע, לאחר מותה של הכוכבת הידועה פרסמה בתה ספר זכרונות חושפני ובו גוללה מסכת ארוכה של התעללויות פיזיות ונפשיות בה מצד קרופורד.
שמלת הפיה הטובה, לבנה, פומפוזית, מנצנצת עם מחשוף נדיב, משדרת הומור וטוב לב. כל מה שהפיה מייצגת. היא מצועצעת כמו בובת כלה על עוגת חתונה ומוגזמת לא פחות משמלות שתי האחיות החורגות, אבל בדרך כלשהי מצליחה לעורר חיוך וקבלה.
הסגנון של הנסיך נלקח ישירות מהסרט המאויר, רק עם מראה קצת פחות גברי. מכאן השימוש בגווני פסטל רכים כמו תכלת, ורוד ושמנת. התאמת הצבעים לדמות הנסיך נעשתה תמיד עם מחשבה על עיניו הכחולות ובמטרה להדגישן. חליפות הנשף והחתונה של הנסיך מערבות את האסתטיקה הצבאית של הסרט המאויר עם חייטות שנות ה-50. הסילואטה והכתפיים המוגבהות נאמנים למראה הנסיך בסרט המאוייר, אך הפיטינג מודרני יותר ועם גוונים פחות גבריים. המ?ט?יל?ים והצמות העיטור המוזהבות הן עבודת יד שנעשתה בפקיסטן.
סינדרלה בשלב של טרם המפגש הגורלי עם הנסיך (שלב לכלוכית) לא לובשת סחבות כמו בספרים המצוירים. פאוול החליטה לתכנן מסלול מחדש בכל הנוגע למראה האיקונוגרפי הזה . "עיצבתי עבורה שמלה שנראית יפה בחלק העליון אבל דהויה ובלויה בשולי החצאית. שמלה ששיאה מאחוריה".
שמלת הנשף, סיפור אחר לגמרי, עוצבה בהשראת הסרט המאויר, ומכאן גזרת הבלון וגווני הכחול, טורקיז ואזוביון. מכיוון שהדמות נמצאת בתנועה בחלק נכבד בסצנת הנשף (היא רוקדת ונמלטת בחצות), השמלה קלילה וזורמת וכל שכבות הבד שלה המרכיבות את המחוך, התחתוניות והחצאית עצמה, כ-12 במספר, נעות יחד ליצירת אפקט של ציור מים אימפרסיוניסטי. שמלת הנשף היא עיצוב סופי בסדרה של תשעה עיצובים קודמים. היא נעשתה מבדים באורך כולל של 247 מטרים ועוטרה ב-10,000 אבני קריסטל של סברובסקי.
בעיצוב נעלי הזכוכית, פאוול מצאה השראה בזוג נעליים משנות ה-90 של המאה ה-19 שהיא ראתה במוזיאון. מכיוון שזכוכית אינה מנצנצת, הוחלט לעשות שימוש בקריסטל במקום. סברובסקי שיתפו פעולה עם דיסני גם בעניין הזה. פאוול נסעה לווינה כדי להיפגש עם מפתחי המוצר בחברה. לאחר תהליך שכלל שש הדמיות דיגיטליות של הנעל, הוחלט על העיצוב הנראה בסרט. סברובסקי הכינו שמונה זוגות של נעלי קריסטל עבור הסרט, אך למעשה הנעליים הללו לא ניתנות לשימוש כיוון שהן עשויות קריסטל. כתוצאה מכך, לילי ג'יימס נעלה נעלי עור בזמן הצילומים אשר הפכו בעריכה הדיגיטלית לנעלי הקריסטל. זהו לא שיתוף פעולה ראשון של חברת הקריסטלים הוותיקה עם דיסני והפעם היא סיפקה לסרט, בנוסף לנעלי סינדרלה, לא פחות משבעה מיליון קריסטלים ששימשו לתלבושות ול- 100 טיארות בסצינת הנשף.
שמלת החתונה היתה פרויקט מאתגר. במקום לעצב משהו דומה לשמלת הנשף, פאוול הלכה על משהו שונה ופשוט, לא בהכרח בעל ממד איקוני. צוות של תופרות גזרו ותפרו את הדגם האלגנטי שהיא עיצבה. התוצאה - שמלת משי אורגנזה באורך הרצפה, גוון שנהב, שרוולים צמודים שקופים, חלק עליון צמוד, חצאית מתרחבת ושובל. רקמות פרחים מעודנות בגווני ורוד בהיר, לילך וצהוב חמניה שהוכנו על בסיס ציורי יד של אמנים, מעטרים את החזית ואת החצאית. בסך-הכל, 16 איש עבדו על השמלה במשך 550 שעות. "סינדרלה זוכה בנסיך בזכות טוב לבה, אז רציתי לשקף זאת באמצעות השמלה", הסבירה פאוול לוואניטי פייר. "רציתי אותה צנועה וטהורה, למרות שהיא הפכה להיות חלק ממשפחת מלוכה". אגב, בעת צילומי סטילס של לילי ג'יימס בשמלת הכלה, השחקנית עמדה קרוב מדי לפרוז'קטור חשמלי והשמלה נכוותה; "זה היה אסון", סיפרה פאוול. "כל החלק העליון נהרס והיה צורך להכין אחת חדשה. לא שאלנו 'האם לילי בסדר'? כל מה שעניין אותנו היה השמלה".