סדר פסח, גרסת הסטייל

קים קרדשיאן וכל מילה נוספת מיותרת.

אחרי שחשפה הרבה יותר ממה שרצינו לראות, קים קרדשיאן מתבקשת לקחת חל"ת ארוך ולעזוב את כולנו בשקט. לא רק שהנסיכה על עדשת הפפראצי הביאה את הטראש לרמות חדשות של אמנות, אלא שהכל לאחרונה מלווה בטעם לוואי טרחני ומתיש. מי שהגה את הביטוי "לס איז מור", בוודאי לא התכוון לחיבה של הליידי להתפשט בכל הזדמנות אפשרית בשיא חוסר הסטייל.
(רוני ודנאי)

מעניין את התחת.

התחת הוכתר כבר מזמן ככוכב התורן של הרגע בעולם האובייקטיביזציה והחגיגה בעיצומה, לא מעט גם באשמת תקשורת האופנה שמפמפמת את העניין לדעת. בכל הצורות, הגדלים והצבעים, מביונסה ועד השכנה מהדירה ליד - נשים הן סך חלקיהן. את הפירוק לאיברים בואו נשאיר למתמטיקה.
(רוני ודנאי)

פוטושופ הוא בסך הכל יד דיגיטלית מכוונת.

מגזיני אופנה ושלטי חוצות גדושים דוגמניות יפהפיות הורסות, חטובות וגבעוליות עם שיער בוהק, פני חרסינה וחיוך הוליוודי. צילומי הדוגמניות הללו עברו כמובן עיבוד מקצועי בדרכן לפרסום. ופוטושופ, לפחות זה הנוגע למראה המצולמות, כולל במרבית המקרים העלמת פגמי עור טבעיים, טעויות איפור, שיערה סוררת, וכדומה - פגמים שבחיים האמיתיים לא פוגמים כהוא זה במראה הכללי, אך עשויים למשוך תשומת לב בכרזת ענק או במודעה פרסומית. אין צורך בהגשה בוטה של עיגולים כהים מתחת לעיניים, ריס שצנח לו על הלחי, ליפסטיק שנמרח על השיניים. אז להזדעק "פוטושופ!" למראה כל דוגמנית יפהפיה באופן בלתי נתפס זה מיותר. נעשה כאן פוטושופ, אבל תאמינו לי, ראיתי אותן הרבה פעמים בצילומים, הן פשוט באמת יפהפיות הורסות, חטובות וגבעוליות עם שיער בוהק, פני חרסינה וחיוך הוליוודי.
(נאוה סילוורה)

תרבות ה-It יורדת מהפסים.

כמו רוב התופעות בעידן הרשתות החברתיות, עודף המידע ותרבות הריאליטי, גם תופעת ההזניה של מושג ה-It הגיעה לרמות חדשות של שפל. לא כל פקאצה מטונפת היא סופרסטאר, ולא כל מוזיקאי מגלומן יכול להיקרא מעצב. אין ספק שגם בקייס הזה אפשר לבוא בטענות לתקשורת במקום מסוים, אבל בסופו של יום זהו הבסיס האנושי שתר כל הזמן אחר הדבר החם הבא – אך בסופו של דבר לא תמיד יודע להבדיל בינו לבין שאריות פושרות של אשליות.
(רוני ודנאי)

היפרדי מהדראגיסטית שבך.

מסקרה צבעונית, האם באמת יש בה צורך? ובפרט אלה שמגיעות בכחול או בסגול - אחד מהמוצרים המשונים והמיותרים. אף על פי שהן מייצרות בן רגע מראה זול וליצני, בואכה דראג קווין, גם מותגי האיפור היוקרתיים ביותר חוטאים בהן. במקרה המיוחד הזה, המקסימום צבעוני שאפשר לסבול הוא חום.
(שירלי אכסלרוד)

דונ'ט קיל מיי וייב. הגיע הזמן להיפטר מהפרוות האמיתיות.

כמו שלא הייתם רוצים שיהרגו אתכם בשביל לעשות מכם מעיל, כך גם החיות. אם יש 'טרנד' אחד בעולם שבאמת הגיע הזמן להזדכות עליו, הוא ללא ספק הפטיש לפרוות אמיתיות. עם כל השכלולים של תעשיית האופנה כיום, ניתן למצוא חיקויים לא פחות מוצלחים של הדבר האמיתי מבלי לגזול חיים על הדרך. את מעצבי העל יהיה קצת יותר קשה לחנך, אבל פה ושם שרשרת המזון מוכיחה כי הפיכות יכולות להתחיל גם מלמטה. חרם זו לא מילה גסה.
(רוני ודנאי)

רק על הקווים.

שפתון עשוי להיות מה שמשדרג מראה מקז'ואלי ויומיומי לחגיגי וזוהר. במיוחד גוון אדום קלאסי. לשמירה על המראה, רצוי לעשות שימוש בעיפרון תואם לתיחום, עיצוב ומילוי. המראה הסופי, עם קצת מיומנות וניסיון, עשוי להיות מושלם. אך משום מה קורה לא מעט שהשפתון פשוט לא שם ומה שיש זה רק אותו קו שציירת לעצמך עם עיפרון תוחם. נחמד מאוד שרכשת לך תוחם עמיד ל-8 שעות ויצא לך מדויק, אבל לאן נעלם השפתון? תוחם שפתיים ללא שפתון נראה רע. כזה שמעורר קונוטציות של אנשים וזמנים שאתן לא רוצות איתם כל קשר. נא להוציא מראה קטנה ולערוך תיקונים מתבקשים.
(נאוה סילוורה)

אלוהים לא תמיד נמצא בפרטים הקטנים.

מדבקות, פרופס ואיורים על הציפורניים. האם אי פעם פגשתן אשה שגם מסתובבת עם מדבקות של פרחים על הציפורניים וגם לבושה נהדר? כנראה שלא. העניין הזה עשוי להיות קביל רק אם החיים מובילים אותך להתארח במניקאם של ערוץ E! בטקס האוסקר, ואין ברירה אלא להרשים. כי ציורי ציפורניים אולי נראים חמוד כשקוראים לך זואי דאשנל, אבל בכל מקרה אחר, מדובר כנראה בפקידה זוטרה בדואר.
(שירלי אכסלרוד)

אין אמת אחת.

קורה לעתים בהפקות אופנה או בתצוגות שהמארגנים נמנעים מליהוק דוגמניות ומעדיפים מה שהם מכנים "נשים אמיתיות". לא מדובר בהכרח בדרך אלגנטית לחמוק מתשלום לדוגמנית, אלא בדרך לקידום מטרה חשובה ויצירת מודעות. אין כל פסול בדוגמנות נשים שאינן דוגמניות מקצועיות ואינן רזות או גבוהות. מראה חיצוני הוא רק חלק מאטרקטיביות של אדם באשר הוא. גם נשים שלא נראות כמו בר רפאלי או קייט מוס הן לפעמים השראה ומודל חיקוי. אבל מדוע נשים אלו מכונות "נשים אמיתיות"? האם דוגמניות עשויות מקרטון? כאן הבעיה. דוגמניות הן אמיתיות וממשיות לא פחות מכל אחד אחר, רק קצת יותר יפות ורזות, זה הכל.
(נאוה סילוורה)

שיק של מוזגת במערבון.

אחת לכמה שנים מנסים לשכנע אותנו שהגדילים הם הם הדבר הנכון, זה שיוציא ממך את ילדת שנות ה-70 שמתחבאת בך, שיקנה לך שיק של נוצה אדומה, האינדיאנית הקטנה שהינך או של המוזגת במערבון שתירה בה בסצנה הבאה. ובכן – הם לא. כשהם באים בבודד, או מקסימום בזוג, על הנעליים או על התיק, עוד אפשר לחיות איתם. אבל בקבוצות? ממש לא. אפילו לא על הווילון. יש דברים שמקומם הוא בשולי השטיח.
(שירלי אכסלרוד)

קצת פחות אדום, יהיה אפשרי לנשום.

במדינה של שיער בגוונים שנעים על סקאלה מצומצמת שכוללת בעיקר שחור וחום, ברור שיתעוררו ערגות וכמיהות למשהו אחר. אבל משום מה המשהו האחר כאן הוא במקרים רבים – אדום. כולן צובעות לאדום כלשהו. "כל אחת והאדום שלה", אמר הספר השכונתי של אמא שלי לפני הרבה שנים. אמירה שלשנים התגלתה כמדויקת. שינוי, מהפך, הבהרה, הצערה, אור לפנים – כל אלו מסתיימים בצביעה לאדום. תקראו לזה נחושת, חציל, מהגוני, דבש, אגוז, גזר, התוצאה היא שיער צבוע אדום בנאלי וחסר ייחוד. וזה נמצא בכל עבר, גם ללא כל התאמה לגווני העור והעיניים. אולי קצת בלונד, קצת ערמוני אולי? אפילו אפור יתקבל בהבנה.
(נאוה סילוורה)