חלק א' - פרולוג
13 שנה של צמחונות הדהדו בראשי כל הדרך לחנות הסטודיו של Mik An Mor, מותג אקססוריז מקומי ומוערך המתמחה בעור ושוכן בנווה צדק. הרי אי אפשר להתכחש לעקצוצי המוסר הכפול לנוכח העובדה כי צמחונית הארדקוריסטית שכמותי עומדת להתנסות בעבודה עם עור. במהרה מסתבר לי שאני לא היחידה שמנהלת עם עצמה שיחות נפש בסוגיה הפרדוקסלית הזו.
"חצי מהמעצבות פה הן צמחוניות", מאלחשת ענת דהרי-אופיר, ממקימות מותג האקססוריז המתמחה בעבודה עם עור (וזו המסתתרת מאחורי ה-An שבשמו), בעודה משיבה לשאלת השימוש בעור בעידן הנאורות של הצמחונות והטבעונות. "אנחנו לא עובדות עם עורות אקזוטיים, אלא רק עם עורות שהם תוצר לוואי של תעשיית המזון שזה פרות, עזים וכבשים. לא תראי פה יענים או צ'ינצ'ילות".
"למה לא לנסות לעבוד עם תחליפים?", אני שואלת בחזרה אותה ואת עצמי, בתור אחת שעדיין מתקשה להיגמל מז'קט הוינטג' האהוב כל כך מבודפשט, נעלי מעצבים שאין שניות להן ואי-אילו תיקים סנטימנטליים שעברו בירושה מהארון המשובח של סבתא.
"ברגע שעובדים עם הדבר האמיתי מאוד קשה לעבור לתחליף דמוי עור. יכול מאוד להיות שנתחיל מתישהו לשלב חומרים אחרים, אבל כרגע מבחינתנו עוד לא התחלנו למצות את העבודה עם החומר הזה. אנחנו כל הזמן ממשיכות ללמוד ולחקור אותו".
חלק ב' - כפיים
"אז מה אנחנו הולכות לעשות היום?", אני שואלת את ענת.
"צמיד שמורכב מהרבה עבודת עור, והבסיס שלו עשוי ממתכת בשביל שיהיה יציב וחזק", היא משיבה במשהו שנשמע תמים למדי. אך אם יש משהו שאני יכולה לקבוע בוודאות הן ממרומי גיל 29 והן ממרומי הכתבה השלישית בסדרה, זה כי מאחורי כל פשטות מסתתרת חתיכת מורכבות.
שלב א': לגעת בעור. שתי יריעות העור הצבעוניות המונחות על שולחן העבודה בקרוב יהפכו ליריעה אחת דו-צדדית. האמצעי: דבק אינטנסיבי במיוחד. חומרי הגלם: יריעת עור בגוון חום ויריעת עור בגוון טורקיז אשר עברו את תהליך העיבוד שלהם באיטליה.
שלב ב': ייבוש a.k.a הפסקת סיגריה.
שלב ג': לחתוך בעור מבלי לחתוך בבשר החי. אחרי שהדבק התייבש באופן טבעי, הגיע הזמן לחתוך את העור לרצועות דקות ואחידות בגודלן. על פניה, לא משימה שמצריכה יותר מדי אינטליגנציה או קורדינציה, בפועל אתגר על, הן מבחינת רמת הדיוק הנדרשת והן מהפחד לחתוך דברים חיוניים אחרים על הדרך. "יש רק הזדמנות אחת לחתוך עור", מזהירה ענת בטון דרמטי. "חיתוך של עור צריך לעשות בפעם אחת, אחרת הוא לא מקצועי. כלומר, לא רק שאי אפשר לחזור על קו החיתוך, אלא שגם אסור לנו להרים את היד מהמשטח במיוחד אם עובדים ללא סרגל. ברגע שנרים את היד, כבר לעולם לא נוכל לחזור בדיוק לאותו המקום ובאותה הזווית".
שלב ד': חורים ברשת. אחרי מי יודע כמה פיסות עור שנאלצו להישאר על רצפת חדר העריכה מפאת חיתוך קלוקל מצדי, הגיע שלב מאתגר נוסף החירור. אם ההתנהלות מול יריעת עור דקיקה ובודדת הסתכמה במאבק פיזי לא מבוטל, כבר ברור לי כי יצירת חורים זעירים בתוך שכבת עור כפולה תהיה משימה מאמצת לא פחות.
שלב ה': בין חום לחומצה. על מנת שנוכל לעבוד בקלות עם צינורות המתכת בהמשך, רצוי לחמם אותם לפני כן באמצעות ברנר. את הסימנים המפוחמים שהשארתי על המתכת בעקבות התלהבות היתר, רצוי להסיר באמצעות טבילה מרעננת בצנצנת חומצה. כעת אפשר לעבד ולעצב את המתכת בעזרת פטיש וקונוס מתכתי, ועל הדרך לעורר קונוטציות פאליות הודות להערותיו והארותיו של נמרוד הצלם.
שלב ו': הרכבה. אחרי שעבדנו על כל מרכיב בנפרד, הגיע הזמן לאגד בין כולם ולהשחיל את פיסות העור על צינורות המתכת. כלומר, להפוך את הכל לצמיד מרתק, מורכב משעות רבות של עבודה קפדנית ומיוזעת, ומטקסטורה עשירה וצבעונית, יחידה במינה.
חלק ג': ניחוח אישה
"זה פשוט חומר מדהים שניתן לעשות איתו כל כך הרבה דברים, וההתיישנות שלו מדהימה", מסכמת ענת את הסיפור האהבה של בנות קולקטיב המעצבות של Mik An Mor. "הוא נעשה יותר יפה עם הזמן. קצת כמו עור של אישה, גם הוא מקבל קמטים וסימנים של זמן. הוא יוצא מפה בתור משהו אחד, ועם אופי השימוש בו והזמן הוא הופך למשהו אחר".
