קרל לגרפלד ידוע בתור חובב הרפתקאות גיאוגרפיות. לאחרונה מסתבר שהוא גם מוצא עניין בדאבל-בוקינג. בסבב הקודם אילץ לגרפלד את עדת מעריציו בסבב הקודם לבחור בין תצוגת קדם-סתיו 2015 של שאנל באוסטריה לבין השואו המלאכי של ויקטוריה'ס סיקרט. אמש (שני) התנגשה התצוגה של שאנל בערב גאלת התרומה של מכון התלבושות במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק - איוונט אופנתי בניצוחה של אנה וינטור עורכת ווג, שמקביל בחשיבותו פחות או יותר לאוסקר או לגראמי. שני האירועים התקיימו אגב בסימן המזרח. במילים אחרות - זה כמו לבחור בין אבא לאנה.
המוזות קארה דלווין וקנדל ג'נר נטשו הפעם את לגרפלד לטובת החוף המזרחי, אך גם ללא שמות אפופי גלאם על המסלול ניכר כי קיסר האופנה לא אכזב את כל אלו שכן שמו פעמיהם אל המזרח הרחוק יותר.
את תצוגת קרוז 2016 של שאנל מיקם לגרפלד בסיאול בירת קוריאה הדרומית. כפי שבדרך כלל ניכרות ההשפעות הגיאוגרפיות בעיצוביו של לגרפלד המנהל האמנותי, כך היה גם בתצוגה הנוכחית. בקולקציה שולבו טכניקות קוריאניות מסורתיות של רקמה וטלאים בעבודת יד, שזכו לחיזוק מסוגנן בכל הנוגע לאיפור ולשיער הדוגמניות שעוצב כמו כתר קיסרי עשוי צמות.
יש כאלה שיגידו שהפרשנות שהציג לגרפלד לתרבות והאסתטיקה הקוריאנית היא שטחית, אבסטרקטית מתוקף הבורות התרבותית או סתם גנרית למדי, אך גם הפעם אי אפשר לשלול ממנו את היכולת למהול בין מוטיבים תרבותיים 'אקזוטיים' תוך הצגת אסתטיקה אבולוציונית מחד ושימור הדי.אן.איי הקלאסי והכה פריזאי של בית האופנה היוקרתי מאידך. כך לדוגמה זכו ז'קטי הטוויד המזוהים עם שאנל לפרפראזות ססגוניות ולחיתוכים עם קריצה אוריאנטלית, ואילו החליפות מאותו הז'אנר תובלו בקווי סילואט מאותו עולם ההשראה.
