הגעתי לקאן משם. השפה האהובה עליי מתנגנת ברקע, נשים יפות מתהלכות לאורך רצועת החוף, חלקן בבגד ים שלם אך חשוף עם כובע קש ומשקפי שמש חומים גדולים, וחלקן לבושות בשמלות רומנטיות עם נוצות לבנות. אחרי שנרגעו מהמולת השטיח האדום של הפסטיבל, האנשים פה מוכיחים שהסטייל ממשיך איתם גם אחרי שהמצלמות נוטשות את הריביירה, ומציגים שילוב מוצלח בין פריטים ישנים לחדשים.
אחרי שבוע של התנתקות מהחיים לטובת צפייה בסרטים ובילוי במסיבות, קמתי לי בשבת בבוקר להתחבר למציאות ויצאתי השוקה. צרפת הרי ידועה בשווקים הססגוניים שלה בסופי שבוע (ראשון ושבת), ואני הצלחתי לאתר שוק פשפשים משגע שנמצא בפינה קטנה ציורית ליד הנמל. הרמוניה של מקום.
מדובר בשוק לא גדול מדי, מלא בסטייל, עם פריטים משנות העשרים ועד התשעים, כך שהמגוון העיצובי רחב. בעקבות שיחה עם אספנית מקסימה גיליתי שיום לפני פתיחת השוק יש מכירה בין האספנים עצמם, שגם הציבור הרחב מוזמן אליה. מעין מכירה פומבית המציגה פריטים ישנים בגרסה עיצובית חדשה - כמו לדוגמא שמלה ארוכה וצמודה לגוף משנות העשרים עם הדפס פרחים שעוצבה מחדש לסט חצאית וחולצת בטן. הניסיון לתת גרסה טרנדית ועכשווית לפריטים ישנים הוא לא תמיד נכון, אבל לפעמים הבגד בהחלט זוכה לשדרוג. מניסיון, דברים כאלה נחטפים, כי מי לא רוצה פריט שתפור בצורה מוקפדת מהמתפרות בצרפת משנות העשרים?
בחורה קוריאנית, אספנית של מזוודות ומטפחות של הרמס, מגיעה לדוכן ומנסה להשתלט על יצר הקניה והרגש שלה כשהיא נתקלת בתיקים המיוחדים. תוך כדי שיחה איתה היא אומרת לי שהיא מגיעה במיוחד לשווקים בצרפת פעם בשנה כדי לקנות מזוודות, והיא משתתפת בתערוכות בניו יורק ובצרפת.
השוק בקאן הוא בעצם סוג של תערוכת אמנות, שבה כל אספן מציג את מרכולתו ואת ההתמחות שלו. יש מעט מהכל, והתחושה היא שכל פריט נבחר בקפידה. כך מוצעים פריטי לבוש נדירים כמו לדוגמא שמלת פאייטים משנות הארבעים בעבודת יד עם צווארון לבן מבד, או תיקי ערב של כריסטיאן לקרואה ושל דיור. האספנים לא כל כך אוהבים שמצלמים את הדוכנים, אבל בעזרת הבלחת חיוך קטן ו"סילוופלה" מנומס זה תמיד עובד. אה טוט אלור בשנה הבאה.
שוק הפשפשים בקאן נמצא בכניסה לעיר, ליד הנמל, ופתוח רק בימי ראשון בין השעות 10:00-16:00.
למציאת שווקים נוספים מעניינים בקאן.
מומלץ לעקוב אחרי האספנית המקסימה בפייסבוק, לקנות דרכה להתעדכן.
