היא אחת הדוגמניות המבוקשות כיום בתעשייה ואחת הדוגמניות הבריטיות המצליחות אי פעם. אבל כבר בגיל 22, קארה דלווין רצינית בכוונותיה לפרוש מהתחום ולערוק לעבר קריירת משחק. לאחר שהחלה את דרכה הקולנועית בתפקיד קטנטן (ללא כל דיבור) אך משמעותי ב'אנה קרנינה' (2012), כחולת העיניים היפהפיה רכשה מספיק ניסיון שהוביל אותה לתפקיד ראשי ב'ערים של נייר' (Paper Towns) סרט חדש העתיד לצאת בחודש הבא (אצלנו יעלה לאקרנים ב-23 ביולי).
הסרט מבוסס על רב-המכר של ג'ון גרין באותו שם ועוסק בסיפור ההתבגרות של קוונטין ושכנתו החידתית מרגו. לאחר שהיא לוקחת אותו לסיור הרפקתאות לילי ברחובות העיירה, מרגו פתאום נעלמת, לאחר שהיא משאירה עבורו סדרה של רמזים נסתרים שעליו לפענח. החיפוש מוביל אותו ואת חבריו למסע מוזר ומרגש, כמו גם להבנה עמוקה של אהבת אמת. דלווין מגלמת את מרגו במבטא אמריקאי המתגלה מטריילר הסרט כמשכנע.
בשבוע האחרון דלווין לקחה חלק במסע קידום אינטנסיבי של הסרט שהחל במדריד, נמשך בברלין ובפריז והסתיים בבית בלונדון. בכל פעם היא הציגה אופנה מרתקת, שיער בגוון חום בינוני (כמו בסרט), רגליים מטריפות ואופי כובש.
בתוך כך, מפרסם מגזין ווג ארצות-הברית ראיון שער איתה. בראיון המלווה בהפקת אופנת פייטים, אלמנט חזק העונה, מדברת דלווין בגילוי לב על ילדותה, על יחסיה עם אמה, על תקופות של חרדות ודיכאון ואף על הרהורי התאבדות בגיל ההתבגרות. בניגוד לשחקניות או מוזיקאיות רבות שהתראיינו לווג במסגרת קידום סרט או אלבום חדש ולא ממש אמרו משהו שניתן להגדירו כמעניין, קארה ענתה בכנות נוגעת ללב לשאלות המגזין. בשום אופן לא התקבלה בקריאת הראיון תחושה כי הוא נעשה רק לצורך קידום פרויקט כלשהו.
דלווין נסקה למעמד מוצק בתעשייה זמן קצר לאחר שהוחתמה על חוזה בסוכנות 'סטורם' (המייצגת בין היתר גם את קייט מוס). בזכות גזרה מושלמת, פני מלאך, וכמובן, הגבות הכהות היא הייתה לפנים זכירות ומבוקשות. כמובן לא הזיק רקע משפחתי אריסטוקרטי. קארה היא הצעירה מבין שלוש אחיות, במשפחה בריטית אמידה ומקושרת משכונת היוקרה בלגרוויה, הסמוכה לארמון בקינגהאם במרכז לונדון. היא למדה בבתי ספר פרטיים ומדי קיץ בילתה עם משפחתה באחוזה שכורה בדרום צרפת. סבתה מצד אמה הייתה אשת ליווי של הנסיכה מרגרט ואמה הייתה חברת בית ספר של שרה פרגוסון הדוכסית מיורק. אחותה הגדולה קלואי היא אשת חברה ובעלת מועדונים בלונדון, ואחותה פופי היא דוגמנית בעצמה הידועה בסצינה הלונדונית ומתרועעת עם הנסיכה ביאטריס וסיינה מילר. אבל מסתבר, מדברים שהיא אמרה לווג, לא הכל היה מושלם בחייה. והיא דיברה על כך באופן שגרם לנו לרצות לחבק אותה.
ליקטנו את ההיילייטס
בילדותה היא סבלה מ"דיספרקסיה התפתחותית"
בילדותה היא נלקחה רבות למומחי בריאות הנפש ואובחנה כסובלת מדיספרקסיה התפתותית (קושי בלמידה המעכב מיומנויות הקשבה ולמידה). כתיבה תמיד היתה קשה לה ומבחנים היו סיוט. אז היא מטאה מפלט במוזיקה ודרמה. הוריה רשמו אותה לחוג תיפוף כדי להפיג חלק מהאנרגיה הבלתי נדלית שלה, אך בגיל 15 המצב החמיר.
היא חוותה דיכאון
"זה משהו שמעולם לא הייתי גלויה כלפיו, אבל זה חלק גדול ממני", היא אמרה למגזין על דכאון בגיל 15. רגשות מכאיבים, שנאה עצמית וחרדה היו פתאום משהו שהיכה בה. היא סבלה כל-כך עד שלפעמים הייתה מכה את הראש על עץ כדי להזיק לעצמה. למרבה המזל, היא אף פעם לא נחתכה, אבל נשרטה הרבה ודיממה. "רק רציתי שמישהו יטפל בי". מאז דיכאון היה משהו שבא והולך בחייה.
בנעוריה היא היתה מבולבלת מינית
כילדה היא היתה מבולבלת בנוגע למיניות שלה. האפשרות שהיא לסבית הפחידה אותה. "לקח לי הרבה זמן להתרגל לרעיון עד שהתאהבתי בבחורה בגיל עשרים והבנתי שעליי לקבל את עצמי", היא מסבירה. הוריה סברו שזה היה רק שלב וייתכן שהם צדקו. "אבל יש לי חלומות אירוטיים רק על גברים. נשים הן השראה בשבילי, אבל הן גם אכזבה. אמא שלי לפני כולן".
היא חשבה על התאבדות (ולמרבה ההקלה גילתה שהיא אוהבת את עצמה יותר מהמוות)
"אם משהו מסתדר לאורך זמן, אני מעדיפה להרוס אותו" היא מגלה. פעם אחת כשהייתה לבדה בדירה בניו-יורק היא חשבה על התאבדות. "פתאום רציתי לשים סוף. הי אמרה. "הייתה לי דרך והיא הייתה לפני. וחשבתי לעצמי שאני צריכה להחליט אם אני אוהבת את עצמי כשם שאני אוהבת את רעיון המוות. ואז התחיל בלפטופ השיר Spottie Ottie Dopaliscious של Outkast שהושמע בהלוויה של חבר שמת ממנת יתר והרגשתי שזאת אזהרה ממנו. כעסתי על עצמי מאוד".
אמה עדיין נאבקת נגד התמכרות
"כל ילד שאחד מהוריו מכור למשהו, מתעצב בהתאם", היא מאמינה. אתה גדל מהר מדי כי אתה מגדל את הוריך. אמי היא אדם חזק באופן מדהים עם לב גדול ואני מעריצה אותה . אבל זה לא משהו שמחלימים ממנו. אני לא חושבת. אני יודעת שיש אנשים שהפסיקו ועכשיו הם בסדר, אבל אלו לא הנסיבות שלי. היא עדיין נאבקת".
היא סבלה מפסוריאזיס
צורך מסויים שקיים בה להיות עם אנשים גרם לה להיות אדם של מסיבות, תפקיד שהיא ממלאת בקלות. אבל זה גרם לה "לרקבון פנימי". התוצאה היא מחלת עור שנגרמה כתוצאה מסטרס. "התחושה הפנימית הדוחה שהיתה לי הוקרנה החוצה. מישהו היה צריך לומר די".
היא כבר לא בעניין מזון מהיר ואלכוהול
למרות שבעבר היא התענגה רבות על מזון מהיר ואלכוהול, היום היא מיתנה את הצריכה עקב תפקיד ב'יחידת המתאבדים' (Suicide Squad), סרט גיבורי על לצד וויל סמית והשלישי במספר לאחר 'איש הפלדה' ו'באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק'. "אסור לי לשתות ואסור לי אוכל טוב", היא אומרת. "בגיל עשרים, לאחר שאכלתי במקדולנד כל הזמן ושתיתי יותר מדי, זה התחיל להיראות. אני משחקת מכשפה קטלנית, אז אני צריכה להיראות חטובה".
משחק הוא עבורה הדבר האמיתי
"הריגוש במשחק הוא להפוך דמות לאמיתית. דוגמנות היא ההיפך מאמיתית. היא זיוף מול מצלמה".
