חמשת ימי מירוצי הסוסים של אסקוט הגיעו לסיומם. כמדי שנה, גם הפעם הפגינו אורחות המירוצים אופנת כובעים מטורפת, עם דגמים מלאי תעוזה ודמיון. מי שלא מצא עניין בעוד מירוץ עם הסוס 'אקפולקו' או הסוס 'השחר הערבי', יכול היה ליהנות ממפגן אופנה צבעוני ותוסס. המופע האמיתי מבחינת רבים, היה ביציעים.
מרוצי הסוסים של אסקוט (Royal Ascot), מסורת בריטית שהחלה ב-1711 בימי המלכה אן, נערכים בחסות בית המלוכה. המלכה ומשפחתה הם אורחי כבוד קבועים, והיות ומדובר באירוע קיצי המתקיים באוויר הפתוח, נקבעו קודי לבוש ברורים לשמירה על כבוד. בקרבת המלכה ובכל מה שהיא מעורבת בו, הבריטים לא לוקחים סיכונים. קודים אלו מוסברים באופן מפורט בסרטון מושקע ונוצץ למדי ובחוברת מהודרת שיש לה גרסה מקוונת; נשים מתבקשות ללבוש שמלות שאינן שמלות סטרפלס או מיני או חושפות בטן, וגברים מתבקשים להגיע בחליפות מחוייטות, ללא צעיפים, ובנעליים שחורות. חובת חבישת כובע חלה על כל אורחי המירוצים. נשים בכובעים עם בסיס של לא פחות מעשרה סנטימטרים (פסינייטורים למיניהם אינם נחשבים לכובע), וגברים בכובעי צילינדר שחורים או אפורים. מותר להוריד את הכובעים בזמן האוכל, בתאי צפייה או המועדון.
תופעת הכובעים המטורפים המאפיינת את מירוצי האסקוט החלה ככל הנראה כתגובה יצירתית לקודי הלבוש הקפדניים. דוגמאות לכך נראו במחזה 'גבירתי הנאווה' ובסרט ג'יימס בונד 'רצח בעיניים'. התופעה, למרבה השמחה, מתקיימת כל שנה. ליידי מפה ורוזנת משם לא חששו להיראות בכובעים שהיו דוגמאות לאופנה אמנותית וירטואוזית.
