"השנה יותר מתמיד צוות המחלקה ואני חשים שאנחנו פועלים בסביבה פלורליסטית, סקרנית ורחבת אופקים מאין כמוה, במיוחד על רקע השאלות שעולות בארץ על זהות", אמרה אמש (ראשון) לאה פרץ, ראש מחלקת האופנה של שנקר, בעת שסיכמה מחזור חדש וטרי של בוגרים אשר יוצאים אל אוויר עולם האופנה.
פרץ לא הרבתה במילים, את המסר היא נתנה לתצוגת הבוגרים עצמה להעביר, אך מילותיה תיארו היטב את שהתחולל על המסלול: סקרנות ונסיוניות אשר מעליהם מרחפת הילה של סימני שאלה אודות זהות - הן כאדם והן כמעצב. 34 בוגרים הציגו 33 תצוגות גמר בהאנגר 11 שבנמל תל אביב, חלקן טובות יותר, חלקן פחות - אך כולן לא יוצא מן הכלל עסקו בחקר.
על המסלול ניכרו עבודות סיזיפיות של פירוק מה שמוכר והרכבתו מחדש, חקירת המוכר פחות כמו התנסות בעבודה עם אלמנטים של תאורה ובעיקר - הפגנת מודעות אל מה שקורה מסביב, בג'ונגל הפראי שבחוץ שמסתתר מאחורי המילה השחוקה "תעשייה". למעט מקרים ספציפיים של חוסר בשלות מבחינה רעיונית או ביצועית, הבציר האחרון של שנקר הפגין יכולות מרשימות ופיזר הרבה פירורים של טיזינג בנוגע לעתיד המקצועי.
הקולקציות כאמור התכתבו היטב עם המגמות העכשוויות בעולם האופנה, במקרים מסוימים התכתבו אפילו מדי, תוך כדי יציקת תוכן אישי, והפלא ופלא - רובן אפילו היו לבישות. כל קולקציה עסקה כמובן בנושא אחר, אך היה מעניין להבחין בקו המאחד של אופנת הרחוב ששלט ביד רמה על המסלול. היה מעניין עוד יותר כמה פרשנויות מגוונות יכולות להיות לו. אחרי הכל, משנה לשנה נהיה הרבה יותר מאתגר לרגש ולחדש.
הערב נפתח בתצוגה של רומי פיילו, ביריית פתיחה שכולה שעטנז צבעוני-פולקלוריסטי אך מגה-עכשווי, בו שולבו מוטיבים מן היהדות בטכניקות הדפסה, רקמה וסריגה. הייתה זו קולקציית גברים מלאת נוכחות על טהרת הרב-תרבותיות, אשר לא גלשה למקומות הקלישאתיים המתבקשים אלא שרטטה סילואט גברי חדש ומרענן.
קולקציית הגמר של גילי צדר ניסתה לשקף את עידן האינסטגרם, כשלב האבולוציוני העכשווי של הותרת חותם בעולם. אלו באו לידי ביטוי במניפולציות מתוחכמות ומלאות הומור, כפי שניבט למשל ממעיל דו-צדדי יפהפה מודפס בפנים אנושיים, ומשולב במראות ושכבות בד שקופות מסוככות כפרפראזה על השימוש בפילטרים.
בקולקציה של גילי פלג הובאה מלאכת הליבוד לדרגה גבוהה במיוחד, שאף לקחה את אופנת הרחוב למקום מחוכם ומורכב יותר. מורכבות כזו באה לידי ביטוי גם בקולקציה של שירה כספי - קולקציית סטריט גברית מופתית, פרומה ומוקפדת בו זמנית, רוויה בדיטיילים ובלא מעט דגמים שגם בחורות היו שמחות לחמוד לעצמן.
אבישי ברגר יצר את אחת הקולקציות היפות יותר. לפרקים ולמרחקים אולי הזכירה הקולקציה במעט את השפה האסתטית של מעצב האופנה הבריטי והפיוטי כריסטופר קיין, אך בסך הכל היה זה אנסמבל עדין ויפהפה של פירוק והרכבה, סילואט וקונטור אל מול תוכנם השקוף, ושוב אותה שאלה של זהות מהדהדת - מי מייצר את הזהות של מי? קווי המתאר את התוכן או שמא ההפך?
הקולקציה של שי טקו דיברה במונחים של היברידיות וגלובליזציה, מה שתורגם לאחת הקולקציות המפוארות אם לא המפוארת שבהו על המסלול. הייתה זו קולקציה אקלקטית בצורה הכי אסופה, מדויקת ועשויה שיכולה להיות.
בפרס הבוגרת המצטיינת ע"ש פיני לייטרסדורף זכתה דנה כהן, אשר יצרה קולקציה מרהיבה מסריגים משומשים והפיחה בהם רוח חיים חדשה. את הדיטיילים העשירים שהעניקו לבגדים את אופיים שילבה באופן אינטגרלי כמעט, כלומר באופן שלא נכנע לתכלית דקורטיבית בלבד, אלא הפך את הפרטים לחלק מהמבנה. לחלק אינהרנטי מהאופי.
