בווידיאו: תצוגת סתיו-חורף 2002 של אלכסנדר מקווין
רוב הזמן סובלת (או נהנית, לעתים) תעשיית האופנה מתדמית מנותקת ותלושה המספקת אסקפיזם מתוק או מבדר, דימויים זולים או יקרי ערך, בדרך כלל ריקים מתוכן. ואולם אירועים אקטואליים נוטים להיות קשורים יותר לאופנה ממה שאפשר היה לדמיין. מתקפת הטרור הרצחנית בפריז בסוף השבוע האחרון העלתה אירוע טרור מחריד אחר שרוב קוראי שורות אלו ודאי זוכרים היטב את הרגע ששמעו עליו לראשונה - מתקפת ה-11 בספטמבר, ובפרט אירוע נפילת התאומים.
באופנה התאפיינה התקופה הזו באפור שזכה לפופולריות חסרת תקדים בתחילת שנות האלפיים. אפור מינימליסטי של צניעות וענווה וחוסר רצון לנכר עיניים או לעלוז במופגן, של הזדהות עם העיר שהביאה את המינימליזם לשפה עיצובית. האפור הוא הצבע שאנו חושבים עליו כשאומרים "אורבניות", המזוהה ביותר עם עיר - כל עיר, ואיזו עיר היא יותר עיר מניו יורק. המינימליזם הוא הצדעה לבשורה האופנתית שיצאה מהעיר, ולמגדלי התאומים עצמם.
שיטוט ממושך באתר האופנה style.com שמרכז את תצוגות האופנה של כל המעצבים, אשר הוצגו בשבועות האופנה בכל העונות מאז הקמתו של האתר, מספק ארכיון נדיב למדי וכר פורה למחקר של האופנה. מה שהיה זכור לי אינטואיטיבית כגל ממושך של תקופה אפורה ומינימליסטית בכל תחומי העיצוב - עיצוב שזכה לכינוי "יפני" או "בלגי" והתאפיין בסגנון קר ומנוכר ומונוכרומטי, אכן הוכיח את עצמו גם בהתבוננות מעמיקה יותר ובחינה של התצוגות המובילות באותן שנים של תחילת שנות האלפיים. חפירה מעמיקה יותר מגלה את הקשר האמיתי שבין האקטואליה לעיצוב (ובכללו גם אופנה) ואיך כל זה קשור למסחר ולהגדלת מכירות.
האם תהיתם אי פעם כיצד נקבעות מגמות באופנה? מדוע הצהוב הוא השחור החדש בשנה אחת וורוד הוא הלהיט של שנה אחרת? המגזינים הם אלו שיוצאים בהכרזות, אבל המעצבים ששוקדים על הקולקציות שלהם כשנה וחצי קודם להצגתם, מצליחים להוציא קולקציות שמציגות עולמות השראה די דומים בסך הכל. מספר סיפורים גדולים מתרחשים במקביל, אבל תמיד יהיו כמה גוונים או מוטיבים שיחזרו על עצמם אצל חלק גדול שכמעט ולא יכול להיות מקרי של מעצבים. זוהי לא סתם בחירה בצהוב אלא בצהוב בננה, צהוב חרדל, צהוב פסטלי או צהוב חלמון, בדיוק יוצא מגדר הרגיל.
איך ייתכן שבעולם תחרותי כל כך בו נשמרים עיצובים בקפדנות ובפרטיות של בנק שוויצרי אנו מוצאים את אותן מגמות צבעוניות אצל מעצבים שונים, כל אחד בפרשנות שלו? כמעט נדמה שמעצבי העל נפגשים בועידה חשאית, מטקסים ביחד עצות ומחליטים להכריז כל אחד מכיוונו שהשנה הפוקסיה שהיה כל כך טרנדי בשנה שעברה יהפוך למאוס ולא יקבל שום ייצוג, יהפוך מחצוף ושובב לוולגרי ופשוט, ויפנה את מקומו לבורגונדי העמוק והאלגנטי אשר בשנה הבאה יהפוך לחמור סבר ורציני מדי. אחרת איך נצדיק כל כך הרבה קולקציות, כל כך הרבה בגדים.
ובכן, זה ממש כמעט כך, מינוס החשאיות. ועידת הצבעים העולמית מתכנסת פעמיים בשנה בארבעה מוקדים בעולם ומונה כאלף חברים בכולם יחד, ובה נקבעים הטרנדים הצבעוניים לעונה הבאה, כבר מאז 1960. החברים - מעצבים וסטייליסטים מכל העולם - למעשה עוסקים בחיזוי טרנדים ולוקחים את תפקידם במלוא הרצינות האפשרית. בסיום כל ועידה שכזו מתקבלת פלטת גוונים אשר למעשה היא הפלטה שממליצה עליה הועידה למעצבים השונים ברחבי העולם, כאשר סיסמת הארגון בעמוד הפייסבוק שלה: "צבעים מוכרים
וצבעים "נכונים" מוכרים יותר!" .
שיחה עם ברם ויילר, סטייליסט צבע, מרצה בכיר בשנקר ובבצלאל בדימוס וחבר בארגון מגלה באופן מעט מפתיע אפילו גישה נטולת ציניות באופן מוחלט, ומלאה ברגש.
ספר לי קצת על איך ועדת הצבעים הבינלאומית עובדת?
"אני משתייך לקבוצה האירופאית - יש קבוצה אירופאית, אמריקאית, דרום אמריקאית ואסייאתית. אנחנו נפגשים אחת לחצי שנה, ולקראת הועידה כולנו מכינים לוחות השראה מהגוונים והצבעים שאספנו לאורך החודשים שחלפו מהועידה האחרונה. אני אוסף צבעים לפי אינטואיציה ותחושה פנימית, ולוחות ההשראה מושפעים ממקורות שונים ובעיקר מרכזים גוונים והשראות שמגיעות מהרחוב, מהאירועים והתחושות הפנימיות שאני קולט. אנחנו נפגשים במלון קבוע מראש, כל פעם בעיר אירופאית אחרת ואז מתחלקים לקבוצות כאשר הסטייליסט הראשי מבקש להניח את כל לוחות ההשראה. זה באמת מדהים, אין מילה אחרת לרגע הזה, שבו כולם מניחים את לוחות ההשראה שלהם על השולחן וכמעט כולנו מראים את אותם הצבעים. לא רק אותם הצבעים, אלא את אותם הגוונים ממש. אחר כך מדברים על זה ומקבלים החלטות. לאחר הפרזנטציה אנחנו משוחחים על אירועים ותחושות, מחליפים אינפורמציות ובסוף הועידה מתקבל הלוח הנכון של הגוונים שיבואו לידי ביטוי בעוד שנתיים למעשה על המסלול".
אתה זוכר את הועידה שאחרי ה-11 בספטמבר?
"אני זוכר את הועידה של 98, שהיתה כמובן לפני האירועים הללו. אני זוכר את האווירה המתוחה, המיליטנטית, ואת אווירת הטרור המתגברת, ואת התחושה שמשהו עומד לקרות".
אומר ברם בהתרגשות, ואני, שבדיוק עברתי על שפע התמונות ממסלולי התצוגה של סתיו-חורף 2001, מצטמררת. למרות שהראיון שלי מגיע ללא אזהרה או התראה ברם זוכר את הצבע האדום, את צבע החול והחרדל ואת שפע האפור של אותה תקופה. האדום - צבע המלחמה למרות הקרבה שלו גם לרומנטיקה, הצהוב - שהגיע מחולות המזרח התיכון והאפור השקט.
אני לא יודעת איך לקבל את ההכרזה של ברם על כך ש"אנחנו ידענו שהולך לקרות משהו גדול" ולכן אני שותקת, ומבקשת לדבר איתו על התקופה שאחרי המתקפה. ליתר דיוק שנתיים אחרי המתקפה - הזמן שלוקח לאירוע בסדר גודל כזה להשאיר את חותמו על עולם האופנה. התצוגות של האופנה הלבישה - הפרט אה פורטה - מגיעות לעיני הציבור שנה מראש בכדי לאפשר לקניינים להזמין את הפריטים המעניינים אותם וכדי לאפשר למעצבים לעמוד בביקוש לדגמים המבוקשים. חצי שנה מראש עובדים על התצוגה, כאשר חצי שנה קודם מתיישבות הועידות הרלוונטיות ומגבשות את הטרנדים. בסך הכל- שנתיים.
בתקופת זמן של שנתיים הזיכרון מתעמעם, ואימג'ים שונים לא חדים או בוטים כפי שהיו אם היו קשורים באופן מיידי לאירועים מסוימים. וכך לא מעט אימג'ים של תצוגות החורף של 2003 נתפסים פתאום מעט אחרת, בקונטסקט הזה כאשר אחד הפריטים הפופולריים על המסלולים - מאלכסנדר מקווין המורבידי ועד ג'ורג'יו ארמאני המסחרי - הוא מעין גרסה של כובע טייסים שמוכר לנו מימי מלחמת העולם השנייה, בצירוף חליפות הנראות כשואלות השראה צבאית קלה (אצל מקווין) או על מערכת לבוש שגרתית למראה בשנייה הראשונה, אך ניתוח קפדני יותר יגלה צבעוניות של אפור-תכלכל-לבן מבריק וצללית מלבנית ארוכה, כן ממש כמו הבניינים ההם.
אני חושבת על כל המבנים האייקונים בעולם שצבעו פניהם בכחול, אדום ולבן - צבעי צרפת. חושבת על הפייסבוק ועל כל תמונות הפרופיל. איך ישפיעו אירועי יום שישי ה-13 על האופנה שנלבש בשנת 2018 ? האם אנחנו עתידים ללבוש פטריוטיות צרפתית?
הועידה האחרונה התקיימה בברזיל בדיוק בסוף השבוע האחרון. לוחות ההשראה כבר הוצגו על בסיס חצי השנה האחרונה. אבל מה יהיה עכשיו, אני שואלת את ברם.
מה תציג בלוחות ההשראה הבאים שלך?
"לוחות ההשראה שלי השנה יהיו כנראה מלאים בגוונים, אני לא מצליח כרגע להוציא את התמונות מהראש. הראש שלי מלא בגוונים. אני חושב על אולם התיאטרון הזה שנהרגו בו כל כך הרבה אנשים, ויש לי המון בלאגן של גוונים. אני לא רוצה את הצבעים החזקים והזוועה הזו - אני רוצה לרכך אותה. אולי זה הזמן לבחור בצבעי פסטל".
ימים יגידו, ואנחנו נהיה כאן כדי לדווח על הצבעים שהולכים לכבוש אותנו בקרוב. טריקולור פרנקופילי או ניגוד דווקאי-עוצמתי המציג רכות נעימה?