בווידיאו: תצוגת אביב-קיץ 2016 של סן לורן בשבוע האופנה של פריז, מתוך אתר "ווג"
יש דוגמניות שתמיד היום ילדות יפות החולמות על קריירת מסלול זוהרת. יש נערות יפות שמתגלגלות לתחום על ידי מפגשים מקריים עם האנשים הנכונים, יש כמובן גם סיפורי סינדרלה נוסח סופי מצטנר שלנו. ולצד אלה יש את הנערות שכבר עלו על מסלול חיים אחרי לגמרי - רחוק שנות אור ממסלול תצוגות אופנה - וסוחבות איתן סיפור אישי מרתק. הכירו את לונדונה מאיירס בת ה-22, המוזה של מעצב האופנה האגדי והצלם הדי סלימן לבית האופנה סן לורן.
הרבה לפני שהפכה לאחת הדוגמניות החתומות בלעדית בבית האופנה הפריזאי, מאיירס - אמריקאית ילידת גיאורגיה - עבדה כסייעת בחדרי נתיחת גופות שלאחר המוות. "בתחילת הדרך הרופא שחנך אותי לא חשב שאני באמת הולכת לעשות משהו עם הידיים, הוא חשב שרק אעמוד שם ואסתכל, אבל אמרתי לו: 'לא, תן לי אזמל, תן לי מסור עצם", סיפרה לכתבת ווג המופתעת.
תוך חצי שנה היא כבר הספיקה ללמוד את כל הפרטים הקטנים שנדרשים בהליך, לרבות ניתוחי מוח ועמוד שדרה, והיתה על המסלול הנכון לקריירה מתפתחת בתחום הרפואה. עד שנתקלה בסוכן מטעם סוכנות הדוגמנות האמריקאית "The Lions".
לתנאים הזוהרים (על הנייר, לפחות) שמציע עולם האופנה היא לא היתה מסוגלת לסרב, וכך היא מצאה את עצמה במהרה נוטשת את חלקי הגופות ואביזרי הנתיחה ומדגמנת בפרזנטציה של הליין שעיצב קניה ווסט לחברת אדידס. משם הדרך לתצוגה של סן לורן היתה קצרה. מאיירס, בחורה עם שתי רגליים על הקרקע, נסחפה במערבולת חודש האופנה שסיפקה לה קורס מזורז בתעשייה התוססת וגם את הטיול הראשון שלה אי פעם לפריז.
"לפני שהתחלתי לעסוק בדוגמנות, אופנה מבחינתי הסתכמה בכמה רשתות ובתי כלבו. אף פעם לא הבנתי עד כמה גדול כל העסק הזה", היא אמרה בראיון למגזין ווג האמריקאי. על המנטור האופנתי הדי סלימן היא אמרה: "הוא פשוט היה כל כך מגניב, הוא אמר שהוא אהב את המראה שלי ורצה לצלם אותי בסביבה טבעית יותר בלוס אנג'לס, וביקש שאצעד על המסלול, זה היה לי לכבוד".
מאז הופעת הבכורה שלה אימצה מאיירס באופן מלא את חייה החדשים כדוגמנית. היא התמקמה בדירה חדשה בברוקלין, היא פוקדת אודישנים באופן קבוע, ומצליחה לעבוד עם כמה מהכשרונות הבולטים בתעשייה. אך היא לא שוכחת מאיפה הגיעה, ומעת לעת היא מתנדבת בבתי חולים וממשיכה בלימודי אנטומיה. היא עצמה מעידה שעדיין נותרה מוקסמת מעולם הרפואה, ומודה כי היא מתמלאת תחושת נוסטלגיה כאשר היא חושבת על ימיה באגף הנתיחה שלאחר המוות. "אני מתגעגעת לשקט, עבודה באופנה היא ההפך הגמור - זה כמו יום ולילה", אמרה והוסיפה "אני יכולה לראות את עצמי חוזרת לזה יום אחד, הייתי רוצה לחנוך צעירים כדי שיוכלו ללמוד ולהבין את התחום. המוות הוא בסך הכל גרסה אחרת של חיים, מצב שאנחנו מגיעים אליו וחייבים לקבל אותו. בדרך כזו או אחרת - זה יפה".