קייט בלאנשט מרתקת בכל תפקידיה הקולנועיים. החל מ"אליזבת" (1998), דרך "הטייס" (2005) ועד "יסמין הכחולה" (2013), זוכת האוסקר מפגינה בקביעות משחק קולנועי משובח. בסרטה האחרון "קרול" המוצג בארץ מזה שבוע, בלאנשט מגלמת את הדמות הראשית שהסרט נושא את שמה וכאן, בנוסף לכישורי משחק מופלאים, היא מציגה גם אופנה סוחפת. ובמקרה של "קרול", לאופנה משמעות רבה בכל הנוגע לאטרקטיביות ולמסתוריות של הדמות.
"קרול" הוא עיבוד לרב-המכר "מחיר המלח" (1953) מאת פטרישה הייסמית', סופרת אמריקאית אשר נודעה במותחני הפשע שרבים מהם עובדו לסרטי קולנוע. מבין הידועים בהם, "זרים ברכבת" (היצ'קוק, 1951) ו"הכשרון של מר ריפלי (אנתוני מינגלה, 1999). את הסרט ביים טוד היינס ("אני לא שם", 2007; הרחק מגן-עדן", 2002; ולווט גולדמיין, 1998), במאי-תסריטאי אמריקאי עצמאי אשר מזוהה בדרך-כלל עם מה שמכונה "הקולנוע הקווירי החדש", התפתחות בקולנוע ההומו-לסבי העצמאי בתחילת שנות ה-90.
כמו ברבים מספריה של הייסמית', גם ב"מחיר המלח" יש תמה הומוסקסואלית. הספר שזכה להצלחה רבה, נודע כספר הראשון העוסק ברומן הומוסקסואלי שיצא בעת החדשה ולו סיום אופטימי. ואותו סיום אופטימי נשמר גם בעיבוד הקולנועי. אבל אבל קסמו של הסרט נובע לא רק מסיפור אהבה משכנע עם האפי אנד, אלא גם מאסתטיקה מוקפדת שמרכיב האופנה הוא דומיננטי בה. בלאנשט מגלמת כאן את קרול איירד, אישה נשואה אמידה ואם לילדה בת ארבע מניו ג'רזי של תחילת שנות ה-50, אשר במהלך קניות חג המולד פוגשת בבית כלבו את תרז (רוני מארה), מוכרת בבית כלבו בת 20 ומשהו בדרכה לגילוי עצמי. השתיים מוצאות עצמן תוך זמן קצר במערכת יחסים רומנטית כנה ועמוקה.
מלבישת הסרט היא סנדי פאוול, מעצבת תלבושות קולנוע בריטית וזוכת שלושה פרסי אוסקר ("שייקספיר מאוהב", 1998; הטייס, 2005; וויקטוריה הצעירה, 2009), אשר נקשרת בדרך-כלל למרטין סקורסזה עקב עבודתם המשותפת בשישה סרטים. פאוול עבדה בעבר עם בלאנשט ב"הטייס" כמובן וגם לאחרונה ב"סינדרלה", העיבוד המצליח של אולפני דיסני לאגדת הילדים הידועה שהצטיין באופנה מרהיבה.
במסגרת עבודת ההלבשה ב"קרול" הגדוש באופנה אלגנטית מוקפדת (של בלאנשט), פאוול התעמקה הרבה מגזיני אופנה מן התקופה, סתיו-חורף 1952-1953, כולל ווג והרפר'ס בזאר. כמו כן, נבחנו תצלומי אופנה כמו אלו של גורדון פארקס, קליפורד קופין וססיל ביטון. אבל הסילואטות והצבעים באופנת התקופה כפי שתועדו בהפקות אופנה ומודעות פרסום במגזינים במשפיעים, היו הבסיס למלתחה המרשימה של בלאנשט. פריטי וינטג' בסרט שנמצאו בחנויות יד שנייה ובחברות השכרת תלבושות, נבחרו בעיקר על בסיס מה שהוצג במגזינים.
למרות הטבע הבלתי מתפשר של קרול, כאישה הנמשכת לבנות מינה ומעדיפה לוותר על חיי הנוחות עם בעלה לטובת נטיית ליבה, הביגוד שלה בסרט מאופק למדי. חליפות חצאית מחויטות וחובקות גוף, כפפות, צעיפים, כובעים קטנים, נעלי עקב, תיקים גיאומטריים קשיחים, תכשיטי יהלומים ופנינים, כל אלו מגדירים את המראה המוקפד של קרול. מראה שגם מצטיין בפיטינג מושלם ומעיד על רמת חיים גבוהה. אופנת רשתות מהירה כלל לא היתה אז, וביגוד נשים כמו קרול, נשואות ואמידות מן הפרברים, הותאם להן לרוב אישית. אקסוריז, הן רכשו בנפרד. כמו גם מעילים, ובוודאי מעיל פרוות החורפן שבלאנשט לבשה בסרט בסצינת הפתיחה הכה משמעותית בה שתי הגיבורות נפגשות לראשונה בבית הכלבו בו עובדת תרז.
המעיל שהוכן מפרווה ממוחזרת מבליט את קרול ביחס לשאר האנשים הגודשים את קומת הצעצועים בחנות, אך היא גם לא נראית כמו מישהי שהתגלגלה לפה בטעות. מעיל פרווה כמו של קרול היה פריט לבוש מקובל ביותר אותם ימים, אבל פחות צבעו הבהיר יחסית. זהו לא חום כהה המאפיין מעילי פרווה רבים מאותו זמן, אלא חום דבש המייצג משהו יוקרתי, מתוחכם וייחודי יותר. מה גם שהוא מתכתב עם הבלונד הזוהר של בלאנשט. לא פלא שפאוול עצמה מכנה אותו "מעיל פרוות בלונד". הכובע והצעיף בגווני האדום-אלמוג עוצבו על-ידי פאוול עם מחשבה על המעיל. השפתון והמניקור התואמים השלימו מראה שבלט עד קצה הקומה ומילא תפקיד הפתיינות של קרו, כל שכן בהיענות המובנת של תרז.
כפפות העור שקרול שוכחת על הדלפק בחנות ומובילות לפגישה עם תרז, הן אמנם לא חלק מסט הצעיף-כובע, אבל צבען הבז'-חום תואם את השמלה שקרול לובשת מתחת למעיל. התכשיטים האלגנטיים של קרול הושאלו מאוספים פרטיים ומקולקציות של פרד לייטון וואן-קליף, חברות תכשיטים המחזיקות גם תכשיטי וינטג' אותנטיים מתקופות שונות. כל התכשיטים, כמו גם סיכות הדש של קרול, אמיתיים. סיכות דש מסוגננות, היו אז שכיחות והיוו תוספת חיננית לחליפות מחויטות בגזרות קלאסיות. כל הנעליים של קרול נעשו על-ידי פראגמו, חברת הנעלת יוקרה ותיקה איטלקית, בהתבסס על דגמים אותנטיים של בית האופנה משנות ה-50 וה-40. משקפי השמש החתוליות הן משקפי וינטג'. דגמים בסגנון זה קיימים היום, אם כי קצת יותר רחבים. העדשות הצרות יחסית הן משהו המאפיין את שנות ה-50. עדשות רחבות יותר ודגמי אוברסייז החלו להופיע רק עשור מאוחר יותר. שעון היד שלה עדין במיוחד. נשים אז ענדו שעונים דקים ומתוכשטים. אם היו שעונים גדולים, אז רק גברים ענדו אותם.
התחכום האופנתי של קרול משחק תפקיד באפיל הכללי שלה בעיני תרז הבלתי אופנתית בעליל. כובע צמר סרוג צבעוני וילדותי למדי מסמן חוסר הבנה, אבל גם רצון להיות במקום שקרול נמצאת בו, בכל הנוגע לאופנה. בעיני הצלמת המבטיחה שהיא, תרז לא פיספסה דבר הקשור לקרול. בסופו של יום, הן סוג של הפכים משלימים.
אותו אפיל ממכר של קרול הנשען רבות על אופנת ווג שלה, לא נעלם מעיני בעלה בנפרד, הארג', שמוצא עצמו עדיין מאוהב באשה שכלל לא מוצאת עניין בגברים באשר הם.
יש מקום להניחה גם שקרול מקפידה על המראה שלה כמעין מסכה הגנת מפני סביבה העויינת לנשים כמוה אותו זמן. הרי אישה כל-כך יפה ואופנתית לא מתיישבת עם הדיעה הקדומה על לסביות כנשים לא מושכות ולא נשיות.
כך או אחרת, מדובר בהלבשה קולנועית מופלאה שללא ספק צפויה להיות לזכות במועמדות לאוסקר בקטגוריית התלבושות ועוד זכייה לפאוול.
