בווידאו: גרייס קודינגטון והחתלתולים שלה במערכת מגזין ווג
היא הייתה נערה צנומה וחיוורת שהתחנכה במנזר באי אנ?ג?לס?י, צפון-מערב ויילס, ואהבה מאוד אופנה. האי המחובר ליבשה בשני גשרים היה רחוק מכל חנויות המעצבים, ולכן כל מה שגרייס קודינגטון יכלה להתנחם ולהתעסק בו היה מגזין ווג. והיא חיכתה כל חודש בשקיקה לגיליון החדש. הוריה ניהלו בית מלון מקומי ועבדו בחגים. כנערה שלא נסעה לשום חופשה חו"לית בתקופת החגים, ווג למעשה היה הקשר היחיד שלה לעולם האופנה. השיק בעמודי הכרום היה שונה מאוד מכל מה שהיה מוכר לה מסביבתה והיא הייתה שבויה בו.
מאוחר יותר בחייה, האדמונית היפהפייה לקחה חלק פעיל בתעשייה, ובמשך לא פחות מ-50 שנה. תחילה כדוגמנית, אחר-כך כעורכת ומנהלת קריאטיבית באותו מגזין נערץ שליווה את נעוריה. במסגרת תפקידה האחרון, היא נחשבה לאחת מעיתונאיות האופנה המשפיעות ביותר בעולם. בעקבות "גיליון ספטמבר", הסרט התיעודי שעקב אחר תהליך העבודה על גיליון ספטמבר עב הכרס של ווג ב-2007, היא הפכה להיות דמות ציבורית מוכרת. הסרט שהיה אמור להתמקד באנה וינטור, העורכת האגדית של ווג שדמותה הייתה הבסיס לדמותה של עורכת האופנה ברב-המכר "השטן לובשת פראדה" ובעיבודו הקולנועי עם מריל סטריפ, נטה לא פעם לעסוק בקודינגטון פשוט מפני שהיא הייתה מעורבת רבות באספקטים של סגנון והפקה בגיליון. היא התגלתה כאשת מקצוע חרוצה ויצירתית, אך גם עקשנית למדי. נחשף גם הצד האנושי והרגיש של עורכת האופנה העסוקה, מה שלא בהכרח מובן מאליו בתעשייה.
השבוע הודיעה קודינגטון על פרישתה מתפקידה כמנהלת קריאטיבית בווג האמריקאי. בת ה-74 שאמרה ב-2014 לפייננשל טיימס "אני אומרת שאני אפרוש מחר כבר עשר שנים", החליטה סוף סוף אכן לפרוש. עם זאת, על פי הנמסר, תפקידה לא יאויש והיא תיקח חלק במספר מצומצם של הפקות מדי שנה, תחזיק עוזרת מטעם המגזין ויישמר עבורה משרד. נשמע לא כמו שינוי דרסטי, אבל בכל זאת, התעשייה רעשה.
קודינגטון החלה את דרכה המקצועית בתעשייה כדוגמנית. בגיל 18 היא נרשמה לבית-ספר לדוגמנות בלונדון. העבודה הראשונה שלה היתה צילומי עירום באוויר הפתוח שצילם צלם הדיוקנאות והאופנה נורמן פרקינסון בבית החווה שלו. "התרוצצתי עירומה בחורשה, אבל לא היה אכפת לי. וואנדה, אשתו, הייתה שם ופארקס היה מקסים", אמרה קודינגטון שנים מאוחר יותר, אבל גם הודתה שהיום היא גם תוהה אם זה היה ראוי. באותו זמן היא גם זוכה בתחרות "הדוגמנית הצעירה" של ווג והופכת להיות דוגמנית עסוקה. היא גבעולית, יש לה שיער ג'ינג'י משגע ומראה מודרני. בראשית שנות ה-60, העולם היה מוכן לדוגמניות מהסוג הזה.
אבל בעקבות תאונת דרכים קשה ב-1967, הקריירה שלה נעצרה. החבר שלה דאז נהג במכונית ונסע באור אדום. פניה נחבלו מזגוגית החלון הקדמי, כולל פגיעה קשה בעפעפיים, והיא נאלצה לעבור שורה ארוכה של טיפולים וניתוחים פלסטיים מתקנים.
היא שבה בהדרגה לדוגמנות, אבל ב-1968, לאחר נטייה להתערב בעבודתם של סטייליסטים, היא הצטרפה בעצמה למגזין ווג הבריטי כעורכת זוטרה. שכרה היה רבע ממה שהיא הרוויחה כדוגמנית, אבל מבחינתה היא הייתה בכיוון הנכון. לאחר 19 שנים כעורכת תמונות בווג הבריטי, היא עברה לניו-יורק לעבוד אצל קלווין קליין. בקיץ 1988 הצטרפה לאנה וינטור במערכת ווג ארצות-הברית כמנהלת קריאטיבית.
שתי הנשים המוכשרות הללו נודעו כיין ויאנג של מערכת ווג. יחסיהן היו בסך-הכל פרודוקטיביים והן רחשו כבוד אחת לשנייה. אך במהלך השנים הן ידעו עליות ומורדות, הסכמות ומחלוקות. היו תקופות שוויכוחים ומריבות בין השתיים היו עניין שבשגרה. בין היתר, הן היו חלוקות בנושא ידועניות במקום דוגמניות בשער המגזין. קודינגטון, הייתה תמיד בעד אופנה לפני הכל, ואילו וינטור אימצה את תרבות הסלבס. שער מסוגנן עם דוגמנית באופנה יפה, תמיד היה עדיף בעיני קודינגטון על פני שחקנית או זמרת פופ המקדמת פרויקט מסוים ומופיעה על השער במסגרת יחסי ציבור.
כמו כן, וינטור, בעלת חוש מסחרי ומנהלת שבעצמה היו לה בוסים שרצו לראות מכירות, משכה לכיוון האופנה המסחרית והטרנדית, כמו גם לצילום "סקסי". קודינגטון לעומת זאת נמשכה לוויזואליה ססגונית, אמנותית, היסטורית, לעתים אף סוריאליסטית. "סקסי" אף פעם לא היה חשוב לה. ברבות מהפקות האופנה שלה היתה אווירה חלומית פואטית ומהפנטת. בפירוש לא ה"כאן ועכשיו" שווינטור כיוונה אליו, אלא דימויים מזמן אחר ומקום אחר. לעתים קרובות הצילומים נעשו בלוקיישנים שונים בעולם, הרחק מכל סטודיו בניו-יורק, מה שכמובן עלה כסף רב למערכת. אבל את קודינגטון כאשת קריאייטיב, החשבון לא עניין. את וינטור כן.
כדוגמנית לשעבר היא התעניינה תמיד בשלומן של דוגמניות מההפקות שלה ובתנאי העבודה שלהן, במיוחד עם נערות צעירות ממדינות זרות שלא תמיד ידעו לדבר אנגלית. אין ממש מקום להניח שעבור וינטור הן היו שקופות, אבל סביר שהעלויות ולוח הזמנים בכל הפקת אופנה מעניינים אותה הרבה יותר. בראיון לגרדיאן הבריטי מספטמבר בשנה שעברה קודינגטון העידה על עצמה כי היא אטית למדי, "מה שמטריף כמה אנשים", וייתכן מאוד שהתכוונה לווינטור. עם זאת, באותו ריאיון בתשובה לשאלה מי מבין האנשים החיים היום היא מעריצה, היא ענתה: אנה וינטור (וברוס וובר, צלם האופנה).
במהלך כ-28 שנות עבודתה בווג, קודינגטון הציגה עבודות עשירות ויזואלית ורוויות באווירה דקדנטית ומסתוריות. אבל תמיד הן סיפרו סיפור. בעוד שמגזינים אחרים צילמו דוגמניות בסטודיו או ברחובות בירת אופנה כלשהי, להפקות של גרייס היה סטייל שנע בין אגדות ילדים מצועצעות ועד נשיונל ג'אוגרפיק פראי. בין הפקות האופנה המשפיעות והבלתי נשכחות שלה, ניתן למצוא את נורמן פרקינסון מצלם את ג'רי הול בת ה-18 בברית המועצות, טום פורד נופל במאורת הארנב בגרסת אנני לייבוביץ לאליס בארץ הפלאות, הטופמודל הג'ינג'ית קארן אלסון בתפקיד "גרייס" בהפקת אופנה שכולה הצדעה לגרייס עצמה וצילם סטיבן מייזל.
קודינגטון הייתה נשואה פעמיים. בפעם הראשונה למייקל צ'ואו, מעצב פנים ומסעדן שייסד את רשת המסעדות מיסטר צ'ואו. נישואיהם נמשכו חצי שנה בלבד ב-1969. בפעם השנייה היא נישאה ב-1976 לווילי כריסטי, צלם אופנה ובמאי בריטי שהיא פגשה בהיותו מתמחה בווג. נישואים אלו החזיקו מעמד ארבע שנים. הם התגרשו ב-1980. "קשה להיות מועסק על-ידי אשתך", הוא הסביר פעם. מאז 1987 היא חיה עם מעצב השיער דידייה מאליז', לשעבר קולגה. בני הזוג מגדלים יחד בדירתם בניו-יורק כמה וכמה חתולים. ב-2006 הם הוציאו לאור את The Catwalk Cats, ספר תמונות שצילם מאליז' בביתם המשותף ותיעדו את חייהם במחיצת החתולים, האהבה הגדולה בחייה של גרייס כפי שהיא העידה פעם.
קודינגטון הוציאה לאור שני ספרים נוספים, Grace: A memoir מ-2012 בו הובאו לצד צילומים מרהיבים זיכרונותיה מ- 25 שנים בתעשייה. ו- Grace: Thirty Years of Fashion at Vogue מנובמבר שנה שעברה המסכם באמצעות עבודות נבחרות 30 שנים בווג. שניהם היו לרבי-מכר. פרישתה השבוע תאפשר לה לעסוק בפרויקטים אחרים, כמו למשל לקחת חלק בסרט על חייה המצוי בימים אלו בפיתוח. קודינגטון גילתה כי הייתה רוצה לראות את ג'וליאן מור בתפקיד הראשי ואת בתה בתפקיד גרייס הילדה. כמו כן, היא עובדת על בושם על שמה בשיתוף עם קום דה גרסון, מותג נערץ עליה, וגם על ספר נוסף על עבודתה בווג. קודינגטון, לסיכום, לא תהפוך לגימלאית המקדישה את ימיה לנוסטלגיה ולחתולים שלה.
האם לפרישתה תהיה השפעה על התעשייה? יש מקום להניח שסגנון הקושר בין אופנה לאמנות ופנטזיה לא ייעלם כיוון שהוא השתרש בזכות הפקות בלתי נשכחות ואיקוניות של קודינגטון. עם זאת, התחשבות קפדנית יותר בעלויות הפקה עקב שימת לב מוגברת לפן העסקי שווינטור תוביל עלולה לפגוע בעושר הוויזואלי. גם ביגוד קונספטואלי יפנה את מקומו לטובת אופנה פונקציונלית. אחרי הכל קודינגטון, גורם משפיע ומוערך, כבר לא תהייה שם להתווכח. מגמת העדפת סלבריטאים על שערי מגזיני אופנה לא תיעלם. בלי קודינגטון, יש לצפות שהיא אף תתחזק. כמו כן, מעצבים ובתי אופנה כמו ולנטינו, מקווין וקרל לגרפלד שהיא חיבבה בגלוי לא בהכרח ייהנו מחשיפה בווג באותו היקף. בדומה לכך, גם דוגמניות כמו נטליה וודיאבונה, קארן אלסון או לארה סטון, צריכות להתחיל לדאוג.
