כל תצוגה של בית אופנת על צרפתי הנערכת במסגרת שבוע האופנה של פריז במיקום נוצץ, היא ההצגה הכי טובה בעיר. והכרטיסים לתצוגת סתיו 2016/17 של סן-לורן היו הדבר החם אתמול בבירה הצרפתית. הקולקציה, שעל פי שמועות עיקשות היא האחרונה של הדי סלימאן בבית האופנה המוערך, עוררה באופן טבעי סקרנות רבה.
התצוגה התקיימה בהוטל סנקטר, בית מהמאה ה-17 ברחוב דל'אוניברסיטה 24 בגדה השמאלית של פריז, שלאחר שיפוץ בן שנה וחצי הפך להיות האטלייה החדש של בית האופנה. בשורה הראשונה ישבו עורכת ווג אנה ווינטור, המוזה הוותיקה והידועה של איב סן-לורן בטי קאטרו, מעצב העל שפעל בעיקר בשנות ה-80 וה-90 אזדין אלאיה, אייקון שנות ה-60 ג'יין בירקין, ועוד. שמותיהם של מוזמני השורה הראשונה נחרטו (כן, נחרטו) על לוחות מתכת מוזהבים שהוצמדו למושבים.
נמסר מראש רשמית כי 42 דגמי הקולקציה הם דגמי קוטור ולא דגמי ready-to-wear, אך בכמה וכמה מקומות נמסר כי אכן מדובר בביגוד המוכן ללבישה, כמו כל שאר הביגוד בשבוע האופנה (שהוא שבוע אופנת ready-to-wear). לא ברור כל העסק הזה.
קריינית הכריזה בצרפתית ובאנגלית את מספר הדגם בכל פעם שדוגמנית הגיחה למסלול. כלומר, למרות הזדמנות הפז להשמיע מוזיקת שנות ה-80 נוסטלגית, התצוגה התנהלה ללא כל מוזיקת רקע. דוראן דוראן, מועדון תרבות והליגה האנושית ייאלצו לחכות להזדמנות אחרת. ומדוע הזדמנות פז? בגלל הסטייל.
הקולקציה שזכתה לשם הכה אמורפי-כוללני "קולקציית פריז" ("La Collection de Paris") היתה כולה מחווה לאופנת שנות ה-80. לאחר שנים של רטרו שנות ה-70, הגיע תורו של העשור ההוא. האם מדובר במגמה חדשה? לפי המראות שהוצגו בסן-לורן אתמול, אולי עדיף שלא. הביגוד עצמו נעשה ללא רבב, הפיטינג מדויק, הסטיילינג עקבי ומגובש, ההגשה ברורה ונקיה. אבל הבגדים, איך לומר, נעו בין המפתיע במקרה הטוב ועד הגרוטסקי במקרה הרע.
שמלות מיקרו-מיני צמודות, חצאיות בלון, חגורות עבות בוהקות, כתפיים מוגבהות או מחודדות, שרוולי כנף מזדקרים, פרוות בגווני דיסקו כמו כחול רויאל, אדום ופוקסיה, הדפסי פסים אופקיים, מחשופי וי עמוקים, פפיונים והרבה מאוד צבעים מטאליים מסנוורים.
שיער הדוגמניות נמשך לאחור והוצמד עם ג'ל כלשהו והן אופרו בדרמטיות, כולל עיניים מעושנות בכבדות ושפתיים מודגשות באדום. בעגיליהן המשולשים, נעלי הסירה והגרביונים השחורים-שקופים, הן נראו כמו ניצבות בווידאו-קליפ צבעוני מ-1986. אופנה שמאחוריה רצון לעצבן. התעוזה התגלתה ככזאת מן הסוג הרע. התחושה הכללית היתה של הגזמה בכל דבר. האם בהכרח מדובר תמיד בטעות? לא. אבל משהו לא עבד אתמול בסן-לורן. אם היתה פה סאטירה, היא לא היתה מצחיקה. ואם לא, אז יש מקום לדאגה. סלימאן עצמו לא נראה בתום התצוגה בשום מקום. דובר מטעם בית האופנה שנשאל אם סלימאן נשאר או עוזב, ענה: "אני לא יודע".