כל מעצב אופנה מתחיל מכיר כנראה את ההתלבטות הנלווית להקמת מותג אופנה ופס ייצור לבגדים. בעידן שבו כמעט הכל ניתן להשגה בזארה או ב-H&M (לפחות למראית עין, לפחות לעין בלתי מיומנת), האם לבחור בשירות החלום עצמו (תפירה חסרת פשרות הגוררת מחירי עתק של בדים ושל כוח עבודה) או לבחור לפעול בשירות הצרכנים הסופיים (ייצור מוטה מחיר שיאפשר להם לקנות יותר)? הבחירה לעבוד בשירות החלום היא כנראה לא רק רומנטית יותר, אלא גם באמת ערכית יותר - הייצור המקומי תומך בכלכלה ומבטיח תנאי עבודה אנושיים, וברמה הגלובלית יותר הוא מבטיח קנייה מתונה ולא בולימית, קניות מהסוג שהידרדרנו אליו בהשפעת המחירים הזולים להדהים של רשתות האופנה הענקיות.
מצד שני, אג'נדה היא מוצר בעייתי על מדפי צרכנות האופנה, וערכים הם לעתים קרובות לא רלוונטיים. קשה להאמין שהפרווה למשל חזרה לככב ב-2015 וערכה רק עולה בעולם האופנה, כשבעולם שאיננו כה אופנתי מובן שהמוסר האנושי של השעה לא מאפשר פשיטת עור של יצור חי בעודו בחיים לטובת הנאה נרקסיסטית של יצור אחר.
אז זהו, לעולם האופנה חוקים משלו. אנורקטיה עדיין מובילה את רוב הדגמים שמוצגים בשבועות האופנה, לא משנה כמה חוקים מנסים לחוקק מול זה וקייט מוס יכולה להסניף כאוות נפשה, גם בעודה מניקה כנראה, ועדיין תהיה הנערה המבוקשת בעולם ההפוך הזה שלנו.
לכן מאז ומעולם בחרתי להתייחס למותג קום איל פו כמותג אופנה, ולבחון אותו על פי הפרמטרים של עולם האופנה ולא על פי הפרמטרים הערכיים והאג'נדה הפמיניסטית שהוא מביא איתו. אם הייתי בוחנת לעומק את אלו הייתי אומרת שאני מוצאת את שם קולקציית הקיץ "Measure Me Not", אשר משמעותו "אני לא מדידה", מעט אירוני בחברה ששמה "comme il faut" - אשר משמעותו "בדיוק במידה הנכונה". אבל כאמור אנחנו מדברים על אופנה ומשם אתייחס לקולקציה הזו, שאני מצאתי נהדרת ומתאימה לנשים שדווקא כן מחפשות את המדויק, את המוקפד, הגבוה.
הקו המחויט המאפיין את המותג בא לידי ביטוי בכל דגם, גם בדגמים משוחררי הגזרה, והתוצאה כתמיד איכותית וגבוהה, ובהתאם גם המחיר. חווית הקנייה בחנות הדגל הקונספטואלית שבנמל מצדיקה את מה שעלול להיתפס כיומרה פמיניסטית במעשים - חנות צעצועי המין לנשים, מהראשונות מסוגה, הספא המעולה המיועד לנשים בלבד וערבי התרבות האינטלקטואלים במתחם הופכים את "בית בנמל" למקום בעל ערך תרבותי, כאשר חווית הקנייה מיישרת קו עם התמחור הגבוה.
ההשראה הלא שגרתית לקולקציה הקיץ נעוצה במתמטיקה, לא פחות, ונגזרת מ"יחס הזהב" של האסתטיקה - יחס מתמטי הנועד למדוד פרופורציות אידיאליות, ופורסת משם כנפיים. זו היתרגמה יפה לאווירת הצילומים וגם לתצוגת האופנה שהשיקה את הקולקציה, בעיקר באביזרים המשלימים - התיקים החלולים והצורניים. אפשר לזהות גם את ההנדסה בבסיס חלק גדול מהדגמים. הקולקציה מציגה גזרות גאומטריות ונקיות המתרחקות מהגוף, וגם חליפות גבריות-נשיות נהדרות שמתאימות מאוד לקהל היעד.
בתצוגת הקיץ שהתקיימה לפני כשבוע התהלכו נשים "אמיתיות" מהקהילה האוהדת של קום איל פו, לצד דוגמניות מהשורה, אף אחת מהן לא בעלת מידות קונבנציונליות של דוגמנית. הבגדים נראו נהדר על כל המציגות, דוגמניות או לא. בדים בעלי טקסטורות שונות השפיעו על הצללית והעניקו לדגמים עומק נוסף. כך למשל בשמלת "פיתגורס", שחלקה העליון עשוי מבד ויסקוזה נעים ורך וחלקה התחתון מבד נוקשה בעל טקסטורה גיאומטרית - נוצר חיבור בין הבדים שמשנה את אופי הזרימה של הבגד, משפיע על הנפילה ומייצר מרחק בין הגוף לבגד. על ידי כך, נוצרת "שמלה שחורה קטנה" מושלמת, בגזרה ישרה וחדה. דוגמה נוספת ניתן לראות בז'קט קייצי נינוח, שחלקו העליון עשוי בד קרפ רך וקליל, וחלקו התחתון תפור מבד יציב ומעניק לו מראה קופסתי, המייצר הרחקה עדינה של הבגד מהגוף.
משקל רב הושם בקולקציה הנוכחית על שימוש בבדים חדשניים, כדוגמת בד דו-שכבתי, ששכבתו העליונה עשויה רשת בדוגמאות תחרה, ושכבתו התחתונה עשויה חומר שקוף, קשיח ומרשרש. שימוש בבד זה ניתן לראות בטופ-אוברסייז בגזרה טרפזית, בעל שרוול המתרחב בעדינות עד אורך המרפק. כך, השימוש בבד הנוקשה מעניק מראה פיסולי ודרמטי לבגד.
בשורה התחתונה - קום איל פו מציגה אלטרנטיבה חכמה, תרתי משמע, למדינה מיוזעת, מילולית. המחיר יקר לכל נפש צרכנית, אבל התמורה הולמת וקיומו של המותג בשוק הנוכחי הוא בעל ערך חברתי של ממש, למרות האג'נדות היומרניות.
טווח מחירים:
חולצות: 790-1390 שקלים; מכנסיים: 890-1590 שקלים; שמלות: 990-3990 שקלים; ז'קטים ועליוניות: 590 - 3200שקלים.
