בווידיאו: הטריילר המקורי ל"ארוחת בוקר בטיפאניס'", 1961
בהלווייתה של אודרי הפבורן נשאו את ארונה הגברים בחייה: אחיה, שני בניה, בעלה השני, שותפה לחיים בשנותיה האחרונות וחבר קרוב, אובר דה ז'יבנשי. הידידות והשותפות בין הכוכבת ומעצב האופנה נמשכה 40 שנה עד מותה ב-1993. היה זה קשר שהתבסס על הערכה, תועלת הדדית וחברות אמיתית. "סוג של נישואים", כמו שאמר פעם ז'יבנשי עצמו. היא לבשה את עיצוביו על המסך ומחוצה לו, כולל בנקודות שיא בקריירה ובחייה הפרטיים. כמובן השמלה השחורה הקטנה האיקונית מ"ארוחת בוקר בטיפאניס'" הייתה בעיצובו. ובנוסף לה, היו עוד רבות בלתי נשכחות. הוא השיק ב-1957 בושם בהשראתה, L'Interdit שמשמעות שמו "האסורה", כיוון שבתחילה רק היא יכלה להשתמש בו. (היה זה בושם הסלב הראשון והוא הופץ לקהל הרחב רק בתחילת שנות ה-60). והיא, המוזה הרשמית, החזירה לו על-ידי אזכורו וקידום שמו בכל פעם שלבשה שמלת ז'יבנשי. בחודש שעבר יצא לאור ספר חדש, Audrey and Givenchy: A Fashion Love Affair, העוסק בשיתוף הפעולה בין מלביש הקוטור והלקוחה המפורסמת שלו. כיצד נולד השת"פ שהוליד את "סטייל של אודרי" המשפיע עד היום? ומה הפך אותו לייחודי כל-כך?
אובר דה ז'יבנשי ואודרי הפבורן נולדו בהפרש של שנתיים, הוא ב-1927 בצרפת והיא ב-1929 בבלגיה. שניהם באו מרקע אריסטוקרטי; הוא בעל תואר ברון ובן למשפחת אצולה שהגיעה במאה ה-18 לצרפת מוונציה שבאיטליה; והיא בתה של ברונית הולנדית ממוצא צרפתי הקשורה בקשרי משפחה לבית המלוכה הבריטי. כבר בגיל 25, לאחר שהתרשם עמוקות מתצוגות התערוכה העולמית של פריז ב-1937 ורכש ניסיון בעבודה לצד בלמיין ודיור, פתח ז'יבנשי את בית האופנה שלו בפריז, והיה הצעיר שבמעצבי האופנה החשובים של פריז. בגדיו, שאופיינו בשימוש בבדים זולים מחד ובעיצובים מודרניים מאידך, עוררו עניין רב.
הפבורן נהנתה מילדות מאושרת שהופרעה בעקבות גירושי הוריה בהיותה בת 5 ושליחתה לפנימיה באנגליה. תחילת הדרך בפנימייה הייתה קשה בשל געגועים ואי שליטה באנגלית, אך בחלוף הזמן, היא הסתגלה ואף לקחה חלק בלימודי בלט, תחום שהיא עתידה להמשיך בו עד תחילת שנות העשרים שלה ואף השפיע על סגנונה האופנתי. בזמן מלחמת העולם ה-2, היא התגוררה עם אימה בהולנד. עד 1944, מצב האוכלוסייה המקומית התדרדר, ואודרי ואימה סבלו ממצוקה כלכלית, תת תזונה וחולי. אודרי בת ה-12 אף צפתה במחזות קשים של גירוש יהודים. בזיכרונותיה, היא תיארה את שראו עיניה: "ראיתי קרונות בקר עם יהודים. משפחות עם ילדים קטנים, תינוקות, הועמסו לקרונות. אני אומרת לכם, המחזה הזה הופיע בכל הסיוטים שהיו לי מאז". לאחר ההוצאה להורג של דודה בחשד שפעל במחתרת ההולנדית, היא החלה לסייע למחתרת ההולנדית ולשמש שליחה עבורה. היא העבירה עלונים ברחבי האזור, תוך מעבר בנקודות בידוק נאציות.
לאחר המלחמה, היא נאלצה לוותר על הריקוד בשל היחלשות גופה עקב תלאות המלחמה ועברה עם אימה ללונדון. כאן בבירה הבריטית היא החלה לעבוד כדוגמנית ולהופיע בתפקידי משנה זוטרים בסרטים. סרטה ההוליוודי הראשון,"חופשה ברומא" (1953) לצד גרגורי פק, זכה להצלחה רבה ובזכותו היא הפכה לכוכבת, זכתה באוסקר ואף בתפקיד ראשי בסרט "סברינה" (1954) לצד וויליאם הולדן. בעת צילומי הסרט, היא פגשה את ז'יבנשי. מי שהתבלבל לחשוב שהוא הולך לפגוש את קתרין הפבורן, הוקסם מהצעירה הדקיקה עם מכנסי הקפרי שלה, נעליים שטוחות וחולצת T עם צווארון סירה (שהוא כינה מאז "דקולט סברינה"). והיא גם דיברה צרפתית. הכימיה הייתה מיידית.
המעצב הצעיר היה אחראי למרבית התלבושות של הפבורן בסרט, ולא המלבישה זוכת הפרסים של הסרט אדית הד. (הד התנגדה ששמו של ז'יבנשי יופיע יחד עם שמה בקרדיטים של הסרט, ומפיקי הסרט הסכימו לדרישתה ורשמו רק את שמה. פרס האוסקר בו זכתה הד בגין התלבושות בסרט, ניתן בעיקר בשל בגדיה של הפבורן, אשר כאמור עוצבו על ידי ז'יבנשי). אך בזכות הופעתה של הפבורן בסרט בבגדיו, בית האופנה של ז'יבנשי זכה בפרסום רב. הקורטייר והמדמוזל ישתפו פעולה עוד שנים רבות.
ב"סברינה" הוא עיצב עבורה שמלת נשף שסימלה את הפיכתה של הדמות שגילמה לנערת חברה גבוהה מתוחכמת. לשמלה שאובזרה עם כפפות אופרה לבנות, אסתטיקה של נסיכה באגדת ילדים. במיוזיקל הרומנטי "פנים מצחיקות" (1957) היא הפכה ממוכרת חנות ספרים ניו-יורקית להיות דוגמנית פריזאית. טרנספורמציה משכנעת בזכות סדרת שמלות שעיצב לה ז'בנשי. זכורה במיוחד השמלה האדומה עם הצעיף המתנפנף שהיא לבשה במורד מדרגות הלובר כשמאחוריה הפסל הקלאסי "ניקה מסמותרקיה" המזכיר את המראה שלה באותה סצנה.
ב"חידון בחרוזים" (1963), סרט מתח-קומי-רומנטי המתרחש בפריז, ז'יבנשי הלביש את הפבורן בסגנון טרנדי המגלם היום את התקופה (המחצית הראשונה של שנות ה-60), כולל ז'קטים אלגנטיים, מעילי צמר ומעילי גשם, חצאיות עיפרון ושמלות חובקות גוף באדום, קרם, חרדל ושחור, כולם מאובזרים בכובעים, כפפות וצעיפים. האימאז' של הפבורן מהלכת לצד הסיין עם קארי גרנט בחליפה אדומה וכובע פילבוקס נוסח ג'קי קנדי היה לאחד הזכורים בסרט.
בארוחת בוקר בטיפאניס' (1961), מסרטי האופנה הידועים והאהובים של כל הזמנים, וכמובן גם רגע מכונן בקריירה שלה, הפבורן לובשת בסצנה הפותחת את הסרט שמלה ערב שחורה של ז'יבנשי. שמלת הסאטן האיטלקי הייתה לאחד מפריטי הביגוד ההיסטוריים של המאה ה-20 והמוכרת ביותר בז'אנר השמלה השחורה הקטנה. במקור היא כללה שסע רגל גבוה, אך גזרה זאת לא אושרה על-ידי אולפני פרמונט והיא עוצבה מחדש עם חצאית סגורה שהתקבלה, כמו גם חשיפת הכתפיים והסילואטה הצמודה. אבל האלמנט הבולט ביותר בעיצוב הוא ללא ספק סגנון הגב הייחודי עם קאט-אאוט חצי סהר בחלק העליון. ז'יבנשי היה אחראי לא רק לעיצוב השמלה, אלא גם לאבזור. המראה הוגדר כ"סופר-נשי" ו"פריזאי". סצנת האישה הצעירה הלוגמת קפה ואוכלת קרואסון בשמלת ערב שחורה, כפפות, משקפי שמש כהות ופנינים ברחוב ריק בשעת בוקר מוקדמת מול חלון הראווה של חנות התכשיטים טיפאניס' בשדרה ה-5 בניו יורק על רקע המוזיקה זוכת האוסקר של הנרי מנציני, הייתה לאחת האיקוניות בתולדות הקולנוע הכלל.
ב"כיצד לגנוב מיליון" (1966) הפבורן בבגדיו של ז'יבנשי גילמה את השיק המודרני והתחכום של נשים אותו זמן. במכונית פתוחת גג, לבושה כולה בלבן, כולל כובע, כפפות ומסגרת משקפי שמש, אודרי הייתה גיבורת עיצוב כולל מהוקצע וחיזיון של ממש.
כמובן, הוא היה שם תמיד גם בחייה הפרטיים. יחסיהם הקרובים הולידו שמועות; לעתים דובר על רומן ולעתים על סכסוכים. לא אלו ולא אלו הוכחשו או אושרו. אבל תמיד היא לבשה ז'יבנשי. לטקס האוסקר של 1954 בו הוענק לה הפסלון המוזהב עבור תפקידה כנסיכה אירופאית ב"חופשה ברומא", היא לבשה שמלת סטרפלס צמודת מותניים עם חגורה צרה, חצאית בלרינה באורך קצת מעבר לברכיים ואפליקציות פרחים שהייתה לחלק ממיתולוגיית אודרי הפבורן, כמו גם חלק מן ההיסטוריה של אופנת טקסי האוסקר בכל הזמנים. בחתונתה לפסיכיאטר האיטלקי אנדריאה דוטי ב-1968, היא לבשה שמלת שעיצב עבורה ז'יבנשי. שמלת המיני המעודכנת עם צווארון המשפך שהיא אבזרה עם גרביונים, נעליים שטוחות ומטפחת ראש נוסח המלכה, הייתה ניגוד גמור לשמלות הנסיכה והנשף מן העבר, אבל החמיאה לגזרתה והכתה גלים בזכות הסגנון המודרני והגוון הוורוד פסטלי.
כשנולד בנה, נסע ז'יבנשי לשוויץ והעניק לה בגד הטבלה רקום ביד; ליום הולדתה ה-60, הוא שלח לה 60 שושנים לבנים וגם נטע 60 שושנים בגנו הפרטי. גם כשימשה שגרירת יוניצ"ף מטעם האו"ם החל מ-1978, נהגה ללבוש במסעותיה את בגדיו של ז'יבנשי. "הבגדים הנהדרים האלו שאובר עיצב בשבילי ביטלו את כל חוסר הביטחון וכל הביישנות שלי ויכולתי לדבר מול 800 איש. מעבר להיותו מעצב אופנה, הוא גם מעצב אישיות", היא אמרה.
בשנים מאוחרות היא הופיעה לתצוגות הקוטור שלו. "אפקט אודרי" ככל הנראה השפיע על תגית המחיר לטובת המעצב במכירת בית האופנה שלו 1988 לתאגיד LVHM.
כשהיה ברור שמחלתה (סרטן התוספתן) סופנית והיא הייתה חלשה מדי לטיסה מסחרית לאחר טיפולים בלוס-אנג'לס, ז'יבנשי שכר עבורה מטוס פרטי שהטיס אותה לז'נבה, קרובה אל משפחתה, כלביה והאחות הפרטית שלה. עם הגעתה, חיכה לה בביתה זר פרחי שושנת העמקים, הפרח האהוב עליה. ב-20 ינואר 1993 היא מתה בשנתה. שלושה ימים לאחר הלווייתה, התקיימה בפריז תצוגת ז'יבנשי. המעצב הודה בתום התצוגה לקהל כדרכו בבלייזר פשתן לבן, רק שהפעם הוא לבש אותו לא עם עניבה בהירה כמו תמיד, אלא עם עניבה שחורה. הוא פרש מעסקי האופנה ב-1995.
אודרי לובשת ז'יבנשי במגזין ווג, 1963 - 1964