בווידיאו: קייטי פרי וג'רמי סקוט בקמפיין סתיו-חורף 2015 של מוסקינו
החודש תגיע לבית המשפט בפלורידה התביעה שמסעירה את עולם האופנה, זו של אמן גרפיטי ידוע מברוקלין שטוען כי בית האופנה מוסקינו גנב את האמנות שלו ומיסחר אותה. בכתב התביעה כבר שובצו שמותיהן של קייטי פרי וג'יג'י חדיד, שתיהן לבשו את השמלה שבמרכז הסכסוך, שהפך למוזר כאשר הפרקליטים של מותג העל האיטלקי השוו את האמן לרוצח - רק כדי להוכיח שאין לו עילה לדרוש ממוסקינו זכויות יוצרים.
כך הכל התחיל: אמן הרחוב ג'וסף טירניי הידוע בשם "ריים" (Rime) טוען כי אנשי מוסקינו מעולם לא קיבלו ממנו אישור לעשות שימוש בציור שיצר, שהוא החתימה המזוהה עמו, ולשבץ אותו באחת השמלות האחרונות שלהם. מדובר בשמלת סטרפלס שחורה עם הדפס של דוגמאות גרפיטי שהוצגה בשנה שעברה על המסלול במילאנו כשלבשה אותה דוגמנית-העל ג'יג'י חדיד.
כמה חודשים לאחר בכן שכרו אנשי מוסקינו את הזמרת האופנתית וידידת המותג קייטי פרי כדי שתלבש את השמלה בגאלה השנתית היוקרתית של ווג במטרופוליטן, כידוע - אירוע בעל פרופיל תקשורתי גבוה. בתביעה נכתב כי בית האופנה, הידוע כחובב שערוריות, עשה את הצעד כדי להכעיס ולמשוך תשובת לב, שכן באי המקום התבקשו להקפיד על לבוש בסגנון סיני שיתאים לרוח התערוכה שהוצגה במוזיאון. זאת ועוד - המנהל האמנותי ג'רמי סקוט הגיע גם הוא לאירוע לבוש בז'קט תואם. "לא רק שהגברת פרי ומר סקוט פרסמו, לבשו והציגו את הבגדים באותו אירוע, הם הגיעו אליו במכונת רולס-רויס תואמת צבועה בספריי ואף נשאו עמם פחיות-צבע מזויפות - וזאת על מנת ליצור את הרושם כאילו הם אלה העומדים מאחורי עבודת האמנות", כך בתביעה.
בתביעה שהוגשה בפלורידה דורש ריים פיצוי כספי על מה שהוא מכנה "גניבה של החותם האמנותי" שעמו הוא מזוהה, ועל כך שבית האופנה מיסחר אותו נגד רצונו ובכך פגע במוניטין שלו כאמן רחוב. "אמינותו של התובע כאמן גרפיטי נפגעה, ככלל, עקב ההתנהלות המסחרית הגסה של הנתבעים במהלך האירוע הציבורי", נכתב בתביעה, ומצוין כי הדוגמא של ריים נוצרה על ידו בשנת 2012 תחת השם "ונדל אייז" עבור קרן אמנות רחוב שהוקמה בדטרויט.
"אני לא יודע מה עבר להם בראש", צוטט עורך דינו של האמן באתר The Post. "שימוש מסחרי באמנות שלו מוציא לו שם רע והופך אותה למשהו טריוויאלי. אם חברים בקהילת האמנות של הז'נאר אליו הוא משתייך יחשבו שהוא התיר להם לעשות בעבודתו שימוש כזה, הוא צפוי לספוג טענות על כך שהוא התמסחר".
לא בית האופנה מוסקינו ולא ג'רמי סקוט הסכימו למסור לעיתונות תגובה לטענות, אולם סקוט הגיש לבית המשפט בקשה לסילוק התביעה ובה כתב כי דוגמאות הגרפיקה שהופיעו על השמלה "נבחרו ונוצרו על ידי אמן גראפיטי [...] ועל ידי בצורה עצמאית לחלוטין". על ההחלטה האמנותית, כתב סקוט כי הקונספט של השמלה "חותר תחת הרצינות של האופנה המעונבת המסורתית תוך שהוא מבקר את האופן שבו החברה מחפצנת נשים".
אבל הסכסוך הפך להיות קצת מוזר כאשר עורכי דינו של סקוט לכלכו בתקשורת על התובע, ריים, ועל מנת לתמוך בטענתם שאין לו כל עילה לדרוש זכויות יוצרים על אמנות הרחוב שלו, הם השוו אותו ללא פחות מאשר לרוצח האנונימי בפרשת רצח אמריקאית ישנה ומפורסמת שלא פוענחה מעולם ואשר זכתה לכינוי "הדליה החורה" - השם שניתן בתקשורת לקורבן, אליזבט שורט. הרצח המסתורי זכה לכיסוי תקשורתי נרחב ופורסמו אז בתקשורת תמונות של גופתה של שורט שהושחתה בכך שנוסרה לשניים ופניה נחתכו בצורת חיוך. אלפי אנשים נחקרו בפרשה במשך השנים, אולם אף אחד מהם לא הורשע במעשה והרצח נותר בלתי מפוענח.
עורכי הדין של בית האופנה שלפו מהארכיון את המקרה כדי להבהיר נקודה: "הרוצח של הדליה השחורה היה, ללא ספק, עבריין. אבל האם הוא היה לפי החוק בעל זכויות היוצרים על תיעוד העבירה שלו? האם הוא יכול היה לדרוש זכויות יוצרים על הצילומים שפורסמו בתקשורת, של האישה לאחר שרצח אותה והשחית את פניה בצורה אמנותית?". עורכי הדין כינו את ריים, למעשה, פושע שאינו יכול לדרוש זכויות יוצרים על עבודתו כיוון שאמנות הרחוב שלו היא "אקט בלתי מתנצל של ונדליזם והשגת גבול". הסכסוך עוד רחוק מלהסתיים, והשימוע הקרוב ייערך בסוף החודש.
כתבות נוספות שיעניינו אתכם:
אפילו ליידי גאגא התבגרה: הסטייל המחריד של קייטי פרי
מט גאלה 2016: מה לבשו הכוכבות לאירוע האופנתי הגדול של השנה?
