שערוריות חסרות סטייל: מדוע עולם האופנה ממשיך לחטוא באנטישמיות?

בווידיאו: צעיף דמוי טלית של אייץ' אנד אם עורר תגובות נזעמות. האם הסערה היתה מוצדקת מבחינה דתית? דיון באולפן וואלה!NEWS

יום השואה הוא הזדמנות נוספת לדון בעובדה שאנטישימיות היא ככל הנראה הטרנד העתיק בעולם האופנה. מעצבי-העל המיתולוגיים ניהלו קשרי ידידות או עבודה כאלו ואחרים עם המפלגה הנאצית, ויצרו פרק עגום בהיסטוריה של האופנה. הדוגמאות הבולטות כבר ידועות לכל, ביניהן קוקו שאנל האגדית שתיפקדה על תקן מרגלת סודית, הוגו בוס שעיצב מדים לקציני אס.אס ופרד פרי שהפך ליקיר קהילת גלוחי הראש. אך נשאלת השאלה, מדוע גם רשתות האופנה הגדולות, העממיות והאהובות חוטאות בתחום הזה?

לפחות פעם בשנה (במקרה הטוב) אנחנו נתקלים בסערה שיוצר פריט לבוש המכוון לכאורה להסתה. לעתים העיצוב באמת נראה תמים, והתגובה הרשמית המתנצלת שמגיעה מיד מטעם הרשת נשמעת אפילו אמינה. אך עם זאת, עדיין נותר טעם חמוץ ותחושה צורמת. איך קברניטי הרשתות עדיין לא למדו את הלקח? ובכן, רק בשבוע שעבר נאלצה רשת זארה להתמודד עם סערה כזו בדיוק.

האם חצאית הג'ינס המאוירת והמתוקה הזו מסיתה לאנטישמיות? בואו נודה שבמבט ראשון - רובנו לא היינו מבינים על מה המהומה. אך אם להסתמך על הסערה שעוררה החצאית ברשתות החברתיות, כנראה שיש פה משהו. מסתבר שהאיור מזכיר את פפה הצפרדע, דמות שיצר אמן הקומיקס מאט פיורי בשנת 2005. אותה צפרדע שויכה לממים ויראליים במהלך הבחירות האחרונות לנשיאות ארה"ב, ונחשבת לאחד הסמלים של הימין הקיצוני והגזעני. לאחר דיווחים רבים בכלי התקשורת וביקורת קשה של צרכנים, נאלצה הרשת להסיר את המוצר מהאתר ומהמדפים. האם אכן בחברה הספרדית היו מודעים לסמליות הפוליטית של הצפרדע, או שהכל נעשה בתמימות? זאת לא נדע. אבל יש דוגמאות דומות מהעבר.

באוגוסט 2014 הציגה מחלקת הילדים של זארה חולצת פסים עם טלאי של מגן דוד צהוב בפינה. על פי רשת האופנה הספרדית, מדובר בעיצוב בהשראת שריף אמריקאי, אבל הלקוחות היהודים שנתקלו בחולצה הזאת קישרו אותה עם דימוי קצת אחר. מדובר בחולצה שנקראת "חולצת שריף מפוספסת" והיא נועדה לתינוקות ולפעוטות עד גיל 3, במחיר של 79.90 שקלים. לאחר מחאת רשת, הפריט המדובר הוסר מהמדפים ומאתר המכירות.

אך נראה שאותה מחאה נגד זארה באותה השנה לא עוררה מספיק הדים. לא כאלה שידליקו נורת אזהרה אצל הרשת הספרדית המתחרה, מנגו. באוקטובר 2014, חודשיים לאחר תקרית חולצת השריף לילדים, הציגה מנגו חולצה עם עיטור המזכיר את סמל ה-SS הנאצי. מדובר בחולצה לבנה מכופתרת עם צווארון, שעליה מודפסים עיטורים קטנים המזכירים את סמל יחידת האס.אס הנאצית - סמל שאסור לשימוש בגרמניה. על פי הרשת הספרדית מדובר היה בכלל בסמל של ברק.

התגובות הנזעמות ברשתות החברתיות לא איחרו להגיע והחולצה זכתה לכינוי "חולצת אווה בראון" ולדרישה להסרה מיידית שלה מהמדפים ומהאתר. רשת מנגו התנצלה בתגובה רשמית ואף הוסיפה כי הקולקציה החדשה כוללת גם חולצות עם הדפסי כוכבים ולבבות.

בינואר 2016 סערה הרשת בעקבות צעיף מקולקציית הסתיו של H&M שנראה כמו טלית לתפילה יהודית. ברוב העולם הצעיף האופנתי לא העלה כל אסוציאציה דתית, אך את הציבור היהודי בישראל הוא הצליח לעצבן. ככל הנראה ללא כל כוונה תחילה, עשתה הרשת סוג של אפליה מתקנת, ובזמן שביהדות הטלית משמשת בעיקר את הגברים, הצעיף מעורר המחלוקת השתייך דווקא לקולקציית הנשים - אלמנט נוסף שעורר זעם.

הצעיף כלל את המאפיינים המזוהים עם הטלית: צבע לבן נוטה לבז', מעוטר בפסים כחולים/אפורים כהים ושזור בציציות משתלשלות. הוא הוצע באתר במחיר של 17.99 דולרים, ובחנויות ב-99 שקלים, סכום הנמוך בכשליש ממחיר של טלית אמיתית.

הרשת נאלצה להסיר מהמדפים של סניפיה בישראל את הפריט המדובר, ופרסמה תגובה: "החברה מתנצלת בפני לקוחות שנפגעו ומדגישה שלא היתה כל כוונה לפגוע באף אדם. פסים הם אחד מהטרנדים הבולטים העונה, וההשראה לעיצוב הצעיף לא הגיעה מהטלית".

כזכור, אחד ממקרי האנטישמיות המפורסמים ביותר שידע עולם האופנה שייך לג'ון גליאנו. בפברואר 2011 התפוצצה אחת הפרשיות המסעירות ביותר שידעה התעשייה בפרט ושאר העולם ככלל. מעצב העל תועד בבית הקפה הפריזאי לה-פרל כשהוא שיכור וקולני, במהלך תגרה מילולית בה אמר בין השאר כי הוא "אוהב את היטלר" ו"אנשים כמוך אמורים להיות מתים. האימהות שלכם, אבות-אבותיכם, כולם צריכים להיחנק בגז". הדברים צולמו בסרטון של אנונימי שהעביר את החומרים לצהובונים בבריטניה.

המקרה סוקר בהרחבה בכלי התקשורת העולמיים והוביל להדרתו של גליאנו המוכשר מתפקידו בראש בית האופנה הצרפתי היוקרתי דיור. במהרה מצא את עצמו מעצב העל מודר מכל ספרה אופנתית, ציבורית וחברתית. נקודת השיא נרשמה באוגוסט 2012, כאשר החליט נשיא צרפת פרנסואה הולנד לשלול מגליאנו את אות ליגיון הכבוד שהוענק לו שנתיים קודם לכן. ב-2013 התראיין גליאנו למגזין ואניטי פייר האמריקאי בניסיון לטהר את שמו, ואמר: "ההתבטאויות האנטישמיות שלי הן הדבר הנורא ביותר שאמרתי בחיי".

שם הכל התחיל? לפני 72 שנים, בשלהי מלחמת העולם השנייה, ארזה גבריאל קוקו שאנל את חייה והעתיקה אותם מפריז אל שווייץ. הסיבה: מעצבת העל הצרפתייה חיפשה דרך מילוט מדעת הקהל החריפה ומהביקורות החמורות של הציבור הצרפתי בשל מערכת היחסים שלה עם קציר בכיר במפלגה הנאצית. אותו רומן זיכה אותה בהטבות כמו האפשרות להחזיק בדירת היוקרה שלה במלון ריץ שבפריז לצד חתירה להשגת זכויות מלאות על הבושם המפורסם שלה שאנל 5. כפי שנחשף לפני 5 שנים בספר הביוגרפי "לישון עם האויב - מלחמתה הסודית של קוקו שאנל", שיתפה המעצבת פעולה עם המפלגה כמרגלת סודית, שאף זכתה לשם הקוד F-7124.

ב-1954, לאחר תקופת צינון של עשור שבה המוניטין הרע החל להישכח, חזרה שאנל לצרפת ולתעשיית האופנה המשתנה של העידן שלאחר-המלחמה, עידן עליית בית האופנה של כריסטיאן דיור וה"ניו-לוק" שלו - שבישר את שובה של הסילואטה הנשית לאופנה. על מנת לזכות חזרה בפופולאריות, שאנל בחרה לפעול בשוק האמריקאי, שם היא זכתה לאהדה בקרב כוכבות הוליוודיות כמו אודרי הפבורן, גרייס קלי, אליזבת טיילור וז'אן מורו. ‏בסוף שנות החמישים והשישים חזרה שאנל למעמדה הקודם וזכתה להכרה כמעצבת אופנה נחשבת עוד בחייה.