היכן שהאסקפיזם חוגג: מיהן הנשים שקונות שמלה במאות אלפי דולרים?

בזמן שרוב האנושות עסוקה בבעיות גלובליות שיריעה זו קצרה מלהכיל, תעשייה שלמה מרוכזת באשליות אקסלוסיביות בחסות שבוע אופנת ההוט קוטור לקיץ 2017, שנפתח אמש בפריז. עם כל הכבוד ליוקרה ולמסורת, עד כמה האיוונט עדיין רלוונטי, ולמי הוא מכוון?

קרדיט תמונה: גטי

בווידיאו: תצוגת הקוטור של בית האופנה דיור בפריז, ינואר 2016.

טוב לדעת (תוכן מקודם)

כרטיס ביקור דיגיטלי - כל עסק חייב אחד כזה

בשיתוף MYB
לכתבה המלאה
במאה ה-19 אופנת קוטור היתה הדרך של נשות החברה הגבוהה בפריז לארגן לעצמן מלתחה שידן של פשוטות העם אינה משגת, למניעת תקרית ברנדה קלי

לא אחת אומרים על עולם האופנה שהוא מנותק מהמציאות באופן מטריד, ובזמן שכל האנושות עסוקה בבעיות גלובליות שיריעה זו קצרה מלהכיל, תעשייה שלמה מרוכזת באשליות יקרות. מקרה בוחן טיפיקלי לנושא קורה ממש עכשיו. מצד אחד אירופה ושאר מדינות העולם טרודות בברקזיט ובפיגועי טרור, ומצד שני, בדיוק אתמול נפתח בפריז שבוע אופנת ההוט קוטור לעונת קיץ 2017. אז מי בכלל קונה שמלה שנתפרת במשך 700 שעות עבודה בעלות שמתחילה מ-10,000 דולר ומגיעה עד מאות אלפי ואף לעתים מיליוני דולר?

פעם מזמן, במאה ה-19, אופנת קוטור היתה הדרך של נשות החברה הגבוהה בפריז לארגן לעצמן מלתחה שידן של פשוטות העם אינה משגת וגם בכדי למנוע תקרית ברנדה קלי באירועים הרלוונטיים לאורח חיים אסקפיסטי. בנוסף, בתי אופנה יוקרתיים שמוכרים אופנה מוכנה ללבישה, כמו למשל שאנל ודיור, היו פחות נפוצים אז ותפירת מלתחה בהזמנה אישית היוותה סממן מרכזי למעמד החברתי באותם ימים.

תצוגת ורסצ'ה אטלייה אמש בפתיחת שבוע הקוטור בפריז. שמלה שנחשבת לפריט אספנות ששוויו עולה עם הזמן (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)
כיום נשות אצולה, ממון ופוליטיקה קונות רדי טו וור. לקוחות הקוטור הכבדות, כ-2,000 נשים סה"כ, לא מגיעות מפריז אלא מרוסיה, מסין ומהמזרח התיכון

כיום, האקסקלוסיביות בהזמנה פרטנית יקרה מהגיהנום נצרכת על ידי קומץ נשים ולעיתים רחוקות יותר. רוב מלתחתן של נשות אצולה, ממון ופוליטיקה כמו קייט מידלטון או מישל אובמה, נקנית מקולקציות רדי טו וור. הלקוחות הכבדות של הז'אנר, כ-2,000 נשים סך הכל, לא מגיעות מפריז אלא דווקא מרוסיה, מסין ומהמזרח התיכון. יתרה מכך, בגדי קוטור נחשבים כיום פריטי אספנות ששוויים עולה עם הזמן.

על מנת למכור קוטור יש להצטייד בחותמת מהפדרציה לקוטור ולשכת המסחר בצרפת. הדרישות הדקדקניות כוללות ממעצב בית האופנה להיפגש לעיצוב ומדידות עם הלקוחות בפריז ( למרות שבפועל הרוב מוזמן באמצעים דיגיטליים ונשלח מוכן ללקוחה עם תופרת לתיקונים אחרונים), לתחזק באופן שוטף בית מלאכה עם 20 תופרות לפחות, ולהציג פעמיים (ינואר ויולי) בשנה קולקציות הכוללות בגדים לשעות היום ולערב.

תצוגת הקוטור של ולנטינו בפריז, ינואר 2016. לעתים נדרשות 700 שעות עבודה עבור שמלה (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)
נראה כי כולם היו מעדיפים להיפטר מהעול הארכאי אבל מפחדים לאבד מהיוקרה

כל הבלאגן הזה, מסתבר, לא ממש משתלם כלכלית לחברות האחזקה המסחריות של בתי האופנה, וב-60 השנים האחרונות מספרם רק הולך ויורד. שמירה על המסורת והמעמד הם הערכים היחידים שמשאירים מותגים כמו שאנל, דיור, ולנטינו ואלי סאאב בתמונה. למען האמת, נראה כי כולם היו מעדיפים להיפטר מהעול הארכאי אבל מפחדים לאבד מהיוקרה הנלווית לסיפור ובינתיים משחקים את המשחק מכוח האינרציה. גם אנחנו נשחק את המשחק, ונביא עדכונים שוטפים מתצוגות הקוטור שיתקיימו השבוע בעיר האורות.

עוד באותו נושא:

לפנטז מותר: סיכום שבוע הקוטור בפריז לקיץ 2016
התחזית - התחממות: הרגעים הלוהטים של פתיחת שבוע הקוטור בפריז
שמלות מהאגדות: תערוכה של אופנת קוטור בהשראת אגדות ילדים

תצוגת ויקטור אנד רולף בשבוע הקוטור, ינואר 2016. נגזרות נייר אופנתיות (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)
ג'יג'י חדיד באווירת נשים יפניות שמתחברות לטבע בתצוגת הקוטור של שאנל, ינואר 2016 (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully