בווידיאו: מה קורה כשנותנים לקנדל וג'יג'י, אושיות האינסטה והסנאפ, להשתולל עם מקל סלפי?
בתאריך ה-11 בספטמבר התרחשו שני אירועים בסדר גודל היסטורי. ב-2001 היה זה פיגוע הטרור הגדול בעולם ששינה את קו הרקיע של ניו יורק וגרר שורת מהלכים מדיניים גדולים, אך המאורע של ה-11 בספטמבר 2006 חולל מהפכה היסטורית של ממש בכל תחומי החיים של החברה והפרט - היום שבו פייסבוק נפתחה לכלל הציבור, בארצות הברית ומחוצה לה, וחיינו השתנו לעד.
מהפכת פייסבוק בנתה עולם חוקים חדש לחלוטין בכל תחומי החיים - החברתיים, הפוליטיים וכמובן הצרכניים. בתחילה היה הפייסבוק על כל חבריו, מילותיו ותמונותיו, אז הגיע הטוויטר שביקש לקצץ את הקשקשת והגביל ל-160 תווים, ואז הגיע אינסטגרם והציע שדרוג ראוי לדור ה-Y שיודע דבר או שניים על כדאיות: אם תמונה אחת שווה אלף מילים, אז מי צריך להשקיע בטוויטר. הפייסבוק נשאר לטרחנים, הטוויטר לאנשי השנינה והאינסטגרם הריח כמו רוח נעורים. בהתחלה היו אלו צלמים חובבים שגילו את האפשרות להוציא ויזואליה פיוטית מהסמארטפון, בהמשך אימצו יותר ויותר פאשניסטות את האפליקציה ובסופו של דבר אינסטגרם הפך למצפן הטרנדים האולטימטיבי.
האוריינטציה האופנתית של אינסטגרם התחדדה כל כך עד שנדמה שכל דבר פופולרי, גם אם הוא איננו בגדים, הוא אופנה. צילומי החתולים של פייסבוק שבתחילה היו פופולריים, עדות אילמת שמוצא האינסטגרמיסט בפייסבוק, התחלפו עד מהרה בלוק היומי, השקיעות הפיוטיות התחלפו ביותר ראשי דקלים / צמחי קקטוס משהעין יכולה לשאת, ואפילו מנות השף המרגשות נדחקו באסרטיביות על ידי צילומי טופ-שוט של שולחנות בתי קפה גנריים ולצדם תיקים ומשקפי שמש.
במהרה הפך האינסטגרם ממנבא טרנדים ליוצר טרנדים (ניקח לדוגמא את היוגה שהופצה כמו החיטה במהפכה החקלאית בזכות המון תמונות, שהוכיחו לנו שהבטן שטוחה יותר כשהיא הפוכה), בונה עסקים (כמו למשל במותג האופנה הווירטואלי Adika שהשכיל לייצר ראשון אש בשדה הקוצים של הרשת), מקדם תעשיות (תחום "הלבשת האקטיב" שהפך לא מעט בזכות האינסטגרם לתחום "אופנת האקטיב" והוליד מאות אם לא אלפי ברנדים או ליינים ייעודיים בתוך חברות קיימות) .
עם כל כך הרבה כוח בידיים נולדו כל כך הרבה תפקידים חדשים, תפקידים שאוישו ברובם על ידי נשים צעירות בדרך כלל, שעזרו לאנשי שיווק ותיקים להבין איך העולם הזה בעצם עובד, מי מגניב ואיך בכלל יוצרים מגניב. כשנשים צעירות נוספות הבינו את הפוטנציאל הטמון בסמארטפון שלהן הן התחילו לחקות בהצלחה את אלו שממש יצא להן מקצוע מזה. לעוד נשים יצא מזה מקצוע, עוד אנשי שיווק דחפו את הקונספט, שכך נראים החיים "הנכונים", וכך התחילה שרשרת המזון של האינסטגרם.
יותר ויותר אפליקציות תומכות נולדו כדי לשייף וללטש את החשבונות לכדי השלמות המרגשת עד שזו הפכה לסטנדרט. מהר מאוד הפך האינסטגרם לזירה אסתטית יותר מאשר תיעודית. כרטיס ביקור ויזואלי, עם אוריינטציה עסקית מובהקת לפחות עבור הקהילה שעסקיה קשורים בתחום הרחב של תעשיית החלומות. חשבון אינסטגרם "נכון" יספק כרטיס כניסה לגולדן רינג הנחשק של קובעי הטון, או לפחות לטריבונות. בגולדן רינג יזכו דמויות שייטיבו לבצע את החוקים שהכתיבו כבר כוכבות הדור הראשון, הלוא הן המגה בלוגריות שכבר המציאו את הגלגל. במהרה הפך האינסטגרם מכלי תיעוד יומיומי לערוץ מגזיני אופנה אישיים, כאשר כל בלוגרית מביאה את משנתה הפרטית, כמובן לאורם של הטרנדים הכלליים. באופן טבעי בתוך זמן קצר הפך אינסטגרם להיות צפוי, ערוך וכמעט ממלכתי. המימד המציצני נעלם ואיתו הריגוש.
כאשר הגיע הסנאפצ'אט עם שלל האפקטים שלו, היעדר היכולת לפדבק (בלייק או בתגובות) והתוכן שנשמר ל24 שעות בלבד, הוא נגע בנקודה רגישה. הסנאפצ'אט לא מאפשר להעלות תמונות מהעבר, אלא רק מיידיות וספונטניות כפי שנתפסו במצלמה בזמן אמת, אבל הוא נותן לך את כל הכלים להיות חמוד ומגניב וגם פוטוגני יותר. הדור הצעיר התמכר, דור הביניים ניסה לתהות על קנקנו, וצוקרברג עשה מעשה מאוד שנוי במחלוקת אבל בהחלט גאוני מתברר - העתיק את הטכנולוגיה מסנאפצ'אט, ויצר באפליקציה את האפשרות לספר, לצד החשבון המלוטש, את הסיפור שלך, עם פחות אפשרויות עריכה.
לעומת האינסטגרם שעד כה זכה למאות אפליקציות תומכות עריכה ומגדילות עוקבים, "סטורי", הפיצ'ר החדש, הוא הסיפור האמיתי, המציצני והמרגש שהיה פעם באינסטגרם, בימים התמימים שלו. יש בו יותר מקום לשנינות, יותר מקום ליצירתיות, פחות עניין באסתטיקה מופלאה דווקא, למרות שהמצטיינים בעין אסתטית מפליאים גם שם.
נסטיה לינסקי, מאמהות הדור הראשון, מספרת: "האינסטגרם שלי הוא כלי עבודה, ואני מתייחסת אליו כאל 'מגזין', ונשאר המון תוכן על רצפת העריכה שאין לו באופן טבעי מקום ב'מגזין'. אבל כששמים בצד את הלחץ לייצר תוכן כל הזמן (לחץ שנוצר משימוש יתר, התמכרות ללהיות 'בחוץ' כל הזמן) הסטורי הוא פשוט כיף. כשיש לי סיפור לספר אני מספרת. כשאין - לא. לא נראה לי שזה מעניין מישהו כפות רגליי צועדות ברחוב או עושה ליפסינק שעות באוטו. זה כיף כי זה פחות מחושב ופחות מלוטש, מה שאינסטגרם בדרכו הטבעית הפך להיות".
ואכן, בסטורי שנמחק בתוך 24 שעות, אפשר לגלות הרבה מהחיים האישיים של נסטיה, אלו שהפכו את החשבון שלה מלכתחילה למעניין כל כך - ובעזרת הרבה הומור ולא מעט חשיפה של החיים האמיתיים והפחות מפולטרים - בעל, ילדים, מסיבות, חברים, דרינקים ושאר אלמנטים שנדחקו החוצה במידה מסוימת כשהחשבון הפך למגזין - אנחנו מקבלים יותר אותנטיות ובעיקר הרבה יותר אישיות.
רומי ספקטור, המוכרת בכינוי האינסטגרם שלה de rococo, ידועה בחשבון ערוך בקפידה ומלוטש במיוחד, וכיאה לכוכבת אינסטגרם דור שני הוא גם מונוכרמטי למדי ומאפשר ללא יותר משלושה צבעים וגוון אחד משתנה שנבחר בקפידה לחדור אל המבצר השמור והאסתטי שמהווה החשבון שלה. בסטורי של רומי לעומת זאת אפשר לגלות לעתים צבעים נוספים, בעיקר כשהיא חושפת בפנינו את החסה הירוקה והאורגנית שלה מהסופר.
רוב הסטוריז של רומי עדיין אסתטיים להחריד, אבל פה ושם ניתן לראות הבלחה של דאק-פייס שמזכירים לנו שמדובר בילידת 1994. וכך היא מסכמת את העניין: "כל תמונה שמגיעה לאינסטגרם עוברת עריכה מאוד מאסיבית, אך עם זאת בלתי נראית כדי להגיע לתוצאה של הרמוניה בין התמונות. כל תוכן שעולה הוא מוקפד ומדויק מאוד (לפחות אצלי). אני חושבת שבעיניי העוקבות לראות אותי בצורה הכי אותנטית שלי, מה הלו"ז שלי, מה אכלתי הבוקר, שיטות צילום או אפילו מי הבן זוג שלי ואיך בילינו, מאפשר להן קצת להבין שהחיים שלנו בדיוק כמו שלהן עם קצת פילטר. אני מתה על זה!"