תובנות של מעצבת עם קילומטרז' של עשייה שמתפרס על חמישה עשורים הן זן נדיר במחוזותינו. מסיבת העיתונאים לרגל השקת אוסף החורף הקרוב של דורין פרנקפורט חשפה לא מעט כאלו, כשהעיקרית בהן היא שאופנה היא הרבה מעבר לבגדים. "הרחוב אוהב דבר עשוי ושתהיה לו משמעות, ויחד עם זה שלא יצעק שייכות לנושא מסוים", היא מנדבת את משנתה לטיפול בטרנדים. אבל מה לעשות שהעונה כל הטרנדים החמים שהתהוו בבתי האופנה הגדולים הם בעצם הדי.אן.איי הטבעי שלה? קטיפות, רקמות פרחים, גובלנים בצבעוניות אוריינטלית של בורדו, שזיף, כחול כהה ושחור, וכן גם אפיל גותי.
אבל פרנקפורט לא מתעסקת במגמות ואופנות. האותנטיות שמחברת אותה כל פעם מחדש לסיפור אחר שמעניין אותה באותה נקודת זמן לפעמים קולעת בול ולעיתים נוחלת כישלון חרוץ מבחינה מסחרית. כמו למשל העבודה עם האמן הישראלי בועז תורג'מן, שדמותו היוותה את ההשראה שלה לקולקציה הנוכחית, אותה היא מגדירה כאחת האישיות ביותר עבורה. הקשר שלה עם תורג'מן מסמן נוסטלגיה מתחילת דרכה בשנות השבעים, אז "פתחתי את לבי ואת הסטודיו שלי לבועז וצפיתי בו במהלך יום העבודה כשהוא מצייר, כותב וחולם. הוא כיכב באינספור הפקות אופנה שצילמתי עם מיכה קירשנר ובתצוגות אופנה שנערכו בהילטון תל אביב. היו ימים שלמים בהם ישב לצידי ויחד בילינו בקרים של איור, מחקר ומחשבה".
הזיכרונות מאותה תקופה מעורבבים גם בחוסר הצלחה. "לא קיבלו את זה. אין דרך יפה להגיד אבל העניין לא תפס", מספרת פרנקפורט. אפשר לומר למעשה שבועז הקדים את זמנו כאמן רב תחומי, וכגבר נשוי שמנהל במקביל רומנים טרנסג'נדריים ומתלבש בבגדי נשים. "הוא היה ילד שחוטף כאפות ברחוב, היו זורקים עליו עגבניות", היא נזכרת. "קשה היה לעכל יוצר ססגוני, לעיתים צעקני, שהופיע על הבמה במועדון הליקוויד, עטוף בתחבושות ובגדים מחיתולי בד (הפרויקט המשותף הראשון של מרגיט ושלי) - אך עבורי הוא סימל רוח חדשה".
אז זו הייתה ריאקציה לאופנת הדיסקו. כיום, הבגרות של שניהם הביאה לריאקציה שעומדת מנגד לזרם המינימליזם, וכן, גם האריזה שונה בתכלית. הנימוק והחיבור האישי העמוק הופכים את "בועז" של חורף 2016 לאוסף אינטימי המספר את הסיפור של השניים באופן שניתן להתחבר אליו ללא היכרות מוקדמת.
כך כל פריט עומד בפני עצמו, בדיוק בלתי מורגש, ויחד הקולקציה מערבת סקאלה רחבה ופרומה, לעתים מלאת סתירות, של בגדי רחוב ללא גיל. את הצבעוניות המתבקשת לחורף, המורכבת בעיקרה משחור, בורדו, אפור פלדה, כחול כהה, חרדל, פודרה ודפוס מנומר, היא יצקה לתוך אוסף רומנטי המורכב מחומריות עשירה בטקסטילים נעימים ועוטפים
בהם קטיפות, פליסה, ברוקאד, אנגורה, סריגי וויסקוזה וכותנה, גובלן, לבד, כותנה מוברשת ותחרת צמר מעוכה.
קו האביזרים, המיוצר בישראל בסדרות קטנות, כולל כובעים על גבול האוונגרד כמו כובעי בארט מצמר, כובעי בארט בגזרות "בועז" מוגזמות ומגבעות דנדי בגימורים מוקשחים. גזרת הנעליים, אותן מעצבת פרנקפורט בקושי שנתיים ועדיין "מופתעת מההצלחה של העניין" כוללת דגמים מוצלחים של מוקסין קוקטי עם עקב נמוך באוף-ווייט ושחור, ומגפונים שטוחים בשילובי עורות של כחול, נצנצים וטקסטורות שחורות.
כיום אגב, בועז תורג'מן הוא אמן מצליח שחי, מצייר, ומפסל בבריסל, שם הוא מקיים חיי אמן שלווים דווקא. ולמרות השתייכותו ל"בוהמה" התל-אביבית, הוא מעולם לא קיבל הכרה רשמית כאמן משפיע בתולדות התרבות הישראלית, מה שמסמל עבור דורין ניסיון של תיקון ותקווה.
טווח מחירים:
188-1,600 שקלים
