ההחלטה של מעצב האופנה ששון קדם ומבקרת האופנה דורין אטיאס לחבור זה לזו על מנת להרים מותג משותף לוותה בהרמת גבות גורפת. קשה היה לתפוש איך מעצב מוערך ובעל קו עיצובי ייחודי ומובהק כל כך בוחר לשתף פעולה עם מישהי שאמנם יודעת איך דברים אמורים להיראות, אך נטולת השכלה פורמלית ביצירתם. משפטים שהופנו לקדם כדוגמת: "איך אתה מתחבר לרוע הזה?", "למה דווקא איתה?" ו"היא תקבור אותך" מתמצתים פחות או יותר את הדאגה ששררה באוויר. חיצים נוספים הופנו גם כלפי אטיאס בשל הפרסונה הטלוויזיונית שלה כמבקרת אופנה שחוצה את הקווים מבלי לוותר על הצד השני של המקל. כך בעצם היא משולה למבקר מסעדות שפותח מסעדה משלו אך ממשיך לסקר את מתחריו.
ארבע קולקציות ושנתיים אחר כך, וחובת ההוכחה כבר לא חלה על "פטיט דוריס". המותג הצעיר שפועל כמעט מתחת לרדאר, ללא יחסי ציבור ועם אפס טריקים שיווקיים, מסתמן כלייבל הכי נכון בשטח. עלעול בתמונות מאירועים מסוקרים מגלה לא מעט אושיות מקומיות שלובשות אותו למרות שתי החלטות אסטרטגיות של אטיאס & קדם. הראשונה היא שאין מתנות, ואת הפריטים יש לרכוש ולא להשאיל, והשנייה היא שמי שלובשת פטיט דוריס אינה מסוקרת על הופעתה בפינתה השבועית של דורין בתכנית "ערב טוב עם גיא פינס".
אז איך התחברתם באמת?
אטיאס: "כשהייתי בהיריון עיצבתי קולקציית קפסולה עם המעצבת אבישג ארבל, ואז הבנתי שזה הייעוד שלי. זה בדיוק מה שאני רוצה לעשות כשאהיה גדולה. הייתי אחרי לידת בני השני וביקשתי מאמא שלי שתתפור לי כמה דברים". קדם: "אנחנו בעצם מיודדים שנים. נפגשנו במקרה והיא סיפרה לי שהיא בדיוק קנתה בדים לתת לאמא שלה. אמרתי לה 'עזבי, תביאי לי'. ואז היא הגיעה עם שק של בדים מה זה מכוערים. זרקתי לה הכול והתחלנו לעבוד עם הבדים שלי. הכנתי שני דגמים והיו לה מלא טענות ובקשות לשינויים. פה שני סנטימטר להצר, שם חמישה להגביה קו מותן. שיגעה אותי. לא הבנתי אותה. בסוף היא גם הציעה 'בוא נעשה משהו יחד?' אמרתי לה 'סבבה, נדבר מחר'. האמת? קיוויתי שהיא לא תתקשר. אבל זה קרה וישר היא אמרה 'קובעים מחר!!' לא יודע איך אמרתי כן. כי לא רציתי. היום אני מודה שהשיק שלה הטריף אותי. אצלי חמישה סנטימטר זה הלולאה של הכפתור. תתפלאי, אבל היא לימדה אותי המון. כל הנושא של פרופורציות, איך להסתכל על גוף חדש. איך לדייק. בפטיט קודם מפסלים את הגוף וזה השפיע עליי גם בקו שלי. אותי מעולם לא עניין דורין אטיאס מבחינת הפרסונה הטלוויזיונית. התלהבתי מהדרך שלה לראות אופנה".
ואיך זה עובד בפועל?
אטיאס: "אני רוצה שהארון שלי יהיה הדברים שאני מוכרת. לפעמים אני רואה בד ואז אני יודעת מה אני רוצה ממנו, או שיש לי בראש כל מיני השראות מהרחוב. כל מה שחסר לי בארון הוא רלוונטי מבחינת העיצוב".
"דורין היא הבולדוזר ואני הטייס", קדם מסכם. אבל אז מגיעים השירה והפיוט: "האופנה קישרה בינינו ואנחנו כבר שותפים לחיים. מאה אחוז אהבה ואינטימיות. התחלתי רק בגלל האישיות שלה, היא גרמה לי לחייך ולהתרגש. היא שדה כלניות. ואז מגלים את הידע והכישרון. אני מחכה כל בוקר כדי לשמוע את הדימויים שלה. היא מחדדת אותי. הקשר בינינו זה כמו זוגיות פרק ב'. שנינו חזקים ואנרגטיים והפרק ב' הופך את ההתנגשות להרמוניה. אנחנו יחד מעצבים עד לשלב האב טיפוס הראשוני, ואז דורין ממשיכה עם הייצור עד לדגם הסופי. זה סוד הקסם בשותפות".
ארון הסתיו הקרוב על פי פטיט דוריס כולל אינטרפרטציות חדשות באסתטיקה המזוהה עם האורבן שיק של אטיאס. "הלך הרוח הוא לבנות מלתחה שיש בה הכול, והבגד קל ללבישה ולא משתלט על מי שלובשת אותו", היא מחדדת את האג'נדה.
אז מה בתפריט? חליפות טיסה מקטיפה - "להיראות כוסית ובו זמנית נינוחה"; חולצת פפלום בהשראת טיול בפריז, שמגיעה בגרסאות שונות של שחור, לבן, רקמה והדפס פרחוני; מעיל קומופלאז' שהוא לא פחות ממושלם; חולצות מכופתרות עם מיקום כפתורים ומפתח מדויקים; שמלת טול א-לה קארי בראדשו שקיימת מהיום הראשון וכעת מושקת גרסת החצאית, לצד חצאית קטיפה שחורה בגזרת פנסים והדפס של עיגולים לבנים; חצאית עיפרון ומכנס צינור מבד פסים יפהפה של בית האופנה הבריטי ברברי; וכן שמלת ערב שחורה בניחוח ברקפסט אין טיפאניז.
למרות הארומה הקלאסית של רוב הפריטים, ניכרת השפעת הסטריט-וור על הקולקציה והיא באה לידי ביטוי בגזרות ובפריטים כמו שמלות גולף, שלל טי שירטים עם צווארוני ניקי או וי, חולצות טי ארוכות שרוולים ומכנסי פנסים בהדפס נחש. ההקפדה הגבוהה על איכות הבדים והגימורים בולטת גם היא ומאפיינת את מהות החיבור הזה: האיכות הבלתי מתפשרת של קדם לצד העין הביקורתית ויחד עם זאת הקורצת של אטיאס.
טווח מחירים: 320-1,800 שקלים.
להשיג בשבזי 28 נווה צדק או אשתורי הפרחי 18 תל אביב.