בחזרה לסירים

כשד' החליטה לעזוב מישרה נחשקת במשרד פרסום ולעבוד מהבית, זו נראתה החלטה בוגרת ומועילה לכולם: לילדים שרצו לראות את אמא בצהריים, לבן הזוג וגם לה עצמה. ד' פינטזה במשך שנים על עבודה שמסגרתה תוכל לנהל קריירה ובמקביל להיטיב את חיי המשפחה. אבל המציאות טפחה על פניה והיא הבינה שהעבודה מהבית לא ממש עזרה לה לטפס אל השלב הבא של הפמיניזם. למעשה, מאז שד' עובדת מהבית, היא מוצאת את עצמה עסוקה שעות רבות בסידורים, בבישולים ובטיפול בילדים. הקריירה נתקעה והתסכול גובר בכל יום.
אתרי אינטרנט רבים, ספרים שונים ומאמרים בעיתונות, מהללים את רעיון פיתוח הקריירה מהבית ומציגים אותו כגן עדן עלי אדמות, בייחוד עבור נשים. כאילו מדובר על התגשמות הפנטזיה של הנשיות החדשה: האישה הקשובה לילדיה, פנויה לצורכי בעלה, ובו בזמן עובדת מצטיינת שחוסכת זמן (נסיעות) וכסף (דלק, ביגוד וכדו') למעבידיה.
אבל ממש כמו ד', נשים רבות שעברו לעבוד בבית, גילו שגן העדן אולי מושלם לסביבתן, אבל גובה מהן מחיר יקר, מקצועית וגם נפשית. אחדות מהמרואיינות בכתבה אומרות בגלוי שהעבודה מהבית החזירה אותן אל הסירים. אחרות מתארות את הקשיים הרבים שנוצרו: מרוץ מטורף בין העבודה למטלות הבית, יחס משפחתי וחברתי בלתי מפרגן, תחושת בדידות וקושי להתקדם מבחינה מקצועית.

ד"ר מירה חניק, יועצת ארגונית ומתמחה בפיתוח הפוטנציאל האישי, מודעת לבעייתיות הגדולה הקיימת אצל נשים שעובדות מן הבית: "כמי שמנהלת מכון לייעוץ מתוך ביתי כבר יותר מעשר שנים, אני יכולה לברך ברכת הלל לרעיון העבודה מן הבית. יחד עם זאת, אני גם מודעת לבעיות שהיא מעוררת ולצורך להעמיד לעצמנו גבולות ברורים. מי שאינה מסוגלת להציב גבולות ומנסה לרצות את סביבתה, לא רק שלא תצליח לקדם את הקריירה שלה, אלא גרוע מכך: אישה כזו תהפוך בסופו של דבר לאדם מתוסכל שהולך לאיבוד בין שני העולמות".
חניק פוגשת בעבודתה נשים רבות, שעובדות מן הבית ואינן מצליחות להציב לעצמן גבולות. בפגישות היא נוהגת לברר כיצד נראים הפרטים הקטנים בסדר יומן. "כשאת קמה בבוקר, שולחת את הילדים לבית הספר והולכת לפינת העבודה שלך – האם את נלחמת בדחף 'רק להעביר סמרטוט במקומות שנשכחו אתמול'? או: 'רק לסדר מיטות ולהכניס כביסה למכונה?'. אולי הקושי שלך הוא להיגמל משיחת רעים נינוחה וארוכה עם חברתך הטובה בטלפון? ומה את עושה כשאמך מטלפנת אלייך ורוצה לספר לך בפעם החמישית את הסיפור שאין לו סוף על הדוד ברוך שאשתו עזבה אותו?".
הקושי להציב גבולות הוא בעיה ידועה בקרב נשים שעובדות מן הבית, קובעת חניק, ורבות "נופלות" בדיוק במקומות הקטנים האלה: שיחת הבוקר עם חברה שנמשכת שעה ארוכה, שטיפת כלים, קצת בישולים – והזמן נגמר. חניק: "מי שלא תציב גבולות בין חיי היומיום לבין העבודה, לא תוכל לשמור על מוטיבציה, על ביצוע ועל יעילות בעבודה, ולעולם לא תצליח לפתח לעצמה קריירה אמיתית".

שפי קליינר, פסיכותרפיסטית ומרכזת תכניות לימודי נשים בלסלי קולג’: "נשים רבות חובשות היום שני כובעים, הכובע של הקריירה והכובע של הבית, והן נמצאות במאבק מתמיד בין השניים. לאישה שעובדת מחוץ לבית קל יותר להתמודד עם הקונפליקט משום שקיים נתק, וכשהיא עובדת - היא פשוט אינה נוכחת ואף אחד לא יכול לבוא אליה בדרישות. לעומת זאת, לאישה שעובדת מן הבית יש בעיה גדולה עם התפקידים השמרניים, שכן ההימצאות שלה בבית מאוד מתעתעת: מצד אחד, 'את בבית אז תבשלי, תנקי, תסדרי', ומצד שני, את צריכה לעבוד ולהתפרנס. הבעיה תיפתר רק כאשר האישה שעובדת בבית תיצור הפרדות בביתה שלה. הפרדות פיזיות כמו חדר משלה, דלת שאפשר לסגור, קו טלפון נפרד ועוד. ובנוסף לכך - הפרדות פנימיות: עליה להציב לעצמה לוחות זמנים ולעמוד בהם, וכמובן לחנך את עצמה ואת בני משפחתה שבשעות מסוימות היא פשוט אינה נמצאת, הן מבחינתה והן מבחינתם, למרות שהיא בחדר ליד. אישה שעובדת בבית ואינה מסוגלת לעשות את ההפרדות האלה, לא תצליח לפתח קריירה ומהר מאוד תישחק מן הריצה שבין שני העולמות, ותרגיש שככל שהיא ממלאת את צורכי האחרים – היא מאבדת את עצמה. אישה שעובדת מהבית חייבת ללמוד לבנות את חייה כך שיהיה לה זמן לעבודתה, זמן למשפחה והחשוב מכל - זמן לעצמה. כמו שלאישה שעובדת במשרד יש נתק בין העבודה לבית וזמן מעבר בין שניהם (הדרך לעבודה ובחזרה), גם אישה שעובדת בבית צריכה ליצור את ההפרדות ויהיה לה קל יותר אם תעשה אותן על רצף זמן. כלומר, עליה לקבוע את מספר שעות שבהן היא עובדת, אחר כך להקדיש זמן כלשהו לעצמה כדי לעבור בין העולמות, ואז מתרחש המעבר לעולם הבית".

שפי קליינר: "אם אין בין בני הזוג מערכת יחסים של תיאום, הבנה ובניית הפרדות, סביר להניח שהאישה תשלם מחיר יקר. כשהבעל אינו מעריך את עבודת אשתו כקריירה לכל דבר, אלא דורש ממנה לבצע את עבודות הבית, במיוחד כשהיא מנסה כל הזמן לרצות אותו - יש שחיקה אדירה במערכת היחסים. אישה כזו לא תחוש סיפוק בבית וגם לא בעבודה".
קליינר וחניק מזהות דפוס בעייתי, לפיו "לכל הצדדים זה יותר מדי נוח" – הגבר, במיוחד אם הוא שמרן (במודע או שלא במודע), מרוצה שאשתו בבית, דואגת לצרכיו ולצורכי הילדים, ואולי גם מעורבת פחות עם אנשים אחרים מחוץ לסביבה המוגנת. האישה נמנעת מתחושות האשם האופייניות לנשים עובדות, ומרגישה שהיא לוקחת קצת מכל העולמות. אלא שזו בדיוק הבעיה: כשאת לוקחת קצת מכל העולמות בלי ליצור גבולות ברורים, את צפויה לחוויה של תסכול מתמיד. חניק מציעה סדרה של פעולות שיכולות לעזור לנשים לארגן טוב יותר את הזמן (ראו מסגרת), אבל כל הצעה טכנית חייבת להתחיל קודם כל משינוי מהותי: למשל, יש להבהיר לבן הזוג שגם עבודה שאינה שוות ערך כלכלי, חשובה, ויש לכבד את מי שעושה אותה ואת הזמן שנועד לכך. חשוב להגדיר ביחד את צורכי הבית ולברר מה אפשרי ומה בלתי אפשרי מבחינת היקף העבודה המקצועית של האישה.

העבודה בבית בין ארבעה קירות, כשחברייך הטובים ביותר הם המחשב והטלפון, יוצרת אצל רוב הנשים תחושת בדידות חריפה שלא מקלה על ההחלטה.
שפי קליינר: "נושא הבדידות כשעובדים מהבית הוא בעיה רצינית ומוכרת. אובדן הקשר עם אנשים גורם לשינוי מאוד רציני ליצירה וליצרנות שלנו. יש משהו במגע האנושי ששום מכונה אינה מסוגלת לספק, ולכן גם נשים שעובדות מהבית חייבות לקיים קשר כלשהו. בימים אלה אנו עובדים על קבוצות תמיכה לנשים שעובדות מהבית, כדי שיהיו להן מעגלי התחברות ומקום שבו יוכלו לקבל תמיכה נפשית ".

שפי קליינר: "עבודה מהבית מתאימה לנשים בשני שלבים של חייהן: לנשים צעירות שעדיין אין להן ילדים ולנשים מבוגרות שילדיהן עזבו את הבית. כשהילדים קטנים מאוד והצרכים שלהם סובבים סביב השעון, קשה לעשות הפרדות בבית. במצב כזה ההעדפה היא לעבודה מחוץ לבית, שתאפשר לאישה גם הפרדה פנימית טובה יותר".
ד"ר חניק: "עבודה מהבית מתאימה לתקופות חיים שונות ולסוגי עבודות שונים: את יכולה לעבוד מהבית כעצמאית או כשכירה, כבעלת משרה מלאה או חלקית. העבודה צריכה להתאים לסוג עיסוק מסוים, כמו אינטרנט, כתיבה, תכנון ועוד. בנוסף לכך, מי שעובדת מהבית צריכה להיות בעלת תכונות מסוימות: היא זקוקה למשמעת עצמית גבוהה, לגבולות וליצירתיות כדי לנצל את הגמישות של מצבה, ולא להיתקע".

ד"ר חניק: "אני מסכימה שכאשר יש ילדים קטנים קשה יותר לעבוד מהבית. מצד שני, אם את יודעת להעמיד גבולות, זה יכול להיות מאוד נוח. אם את שולחת את הילדים לגן או לבית הספר בשמונה בבוקר ומתחילה לעבוד, יש לך חמש שעות פנויות של עבודה שקטה. לאחר שהילדים הולכים לישון, את יכולה לעבוד שעתיים נוספות. בצורה כזו את בונה לעצמך יום עבודה תמציתי הרבה יותר מאשר יום עבודה במשרד".

מתוך "הורים וילדים", גיליון אוקטובר 2002