בווידיאו: כתבה ממהדורת החדשות של רשת ABC על מלניה טראמפ, הגברת הראשונה הבאה.
כשאתה מנהל סטודיו המתמחה בצביעת שיער במרכז מנהטן בין שדרת פארק ושדרת מדיסון ובקרבת הפלאזה, אתה מגדיר את צבע שיערן של נשים בכל העולם. אבל במיוחד של דוגמניות עבר עם מבטא זר שנישאו לטייקונים ניו-יורקיים מבוגרים מהן בהרבה, שמגיחות לסלון די הרבה בין שופינג ומסאז'ים. ואם אחת מהן הופכת יום אחד להיות הגברת הראשונה, אז שמך הופך נעשה שגור בפי קול בתעשיית היופי, גם אם אף פעם לא באמת רצית לעצמך תהילה ופרסום. זה בדיוק מה שקרה לבראד ג'ונס, מעצב שיער אמריקאי העומד מאחורי צבע שיערה המרהיב של מלניה טראמפ.
ג'ונס, שעבד בעבר עבור ז'אן לואי דוד והיה מנהל קריאטיבי באליזבת ארדן וב-Avon, נודע כ"צאר הצבע" ו"נער הזהב", ומעל הכל כאב המייסד של הצ'אנקינג (Chunking), טכניקת "בלונד על בלונד" היוצרת מראה בלונד טבעי. עם זאת, המראות שהוא מעצב מתפתחים כל הזמן והגישה האינדיבידואלית שלו לצבע שיער הפכה אותו לאיש מקצוע מבוקש ביותר לצילומי קולנוע, דוגמנות ומוזיקה. עבודתו נראית דרך קבע בעמודי מגזיני האופנה והבידור המרכזיים.
מי שסבור כי כל הנשים יפות ותפקידו רק לספק את הקרם שעל העוגה, הוא ה"קולוריסט" הקבוע של אנשי חברה גבוהה וידוענים כמו כריסטי טרלינגטון, ג'וני דפ, ג'יימי קינג, סינדי שרמן, ועוד. אבל בזכות מלניה טראמפ, לקוחה אחת נאמנה עם גווני דבש וברק נהדרים, יומן התורים בסטודיו שלו הפך להיות צפוף מתמיד. אבל כדרכו, ג'ונס ממשיך להישאר בצל לקוחותיו המפורסמים. על הגברת הראשונה הטרייה הוא שוחח פעם אחת ויחידה עם הניו-יורק טיימס וואמר בקצרה: "היא לא מסוגלת להיות רעה".
ג'ונס החל את דרכו בתעשיית היופי ב-1973. בילדותו נהג לצבוע את שיערן של בובות בצבעי מאכל. כבר אז הוא שם לב לכך שנשים נראות טוב יותר לאחר צביעת שיערן ושהן שמחות יותר. "הטרנספורמציה הזאת הכתה בי", הוא סיפר בראיון פעם. הוא הגיע לניו-יורק ללמוד ב-NYU, ובסופו של דבר צבע את שיערן של הסטודנטיות במעונות שלו. באותו זמן הוא עצמו הסתובב עם שיער כחול. בעקבות עצתה של חברה, הוא החל ללמוד בבית-ספר ליופי וידע כבר ביום הראשון ללימודים שזה המקום עבורו.
הוא הבין שהוא רוצה לעשות קריירה מהרצון העז שהיה בו להפוך אישה עצובה או ענייה ליפה וזוהרת עם מצב רוח מרומם. מהבובות שלו, דרך הסטודנטיות הוא הגיע לשיערן של נשים מכל העולם. והן מגיעות לסטודיו הצביעה שלו בסלון "סמואל שריקי". כאן הוא וצוותו מעניקים ארבעה שירותים מרכזיים: צביעה ראשונית, הבהרות, תיקון צבע וטיפול ברק.
פילוסופיית היופי האישית שלו פשוטה: צבע שיער צריך להחמיא קודם כל לעיניים, שנית לעור ושלישית לעונה. טווח הגוונים צריך להיקבע על בסיס גוון השיער בילדות. אם הוא חושב על גוון מסוים, הוא בוחן את ההיסטוריה המשפחתית בכל הנוגע לצבעי שיער כדי לדעת האם הוא התקיים שם. בניגוד לרבים מעמיתיו, הוא לא הלך שבי אחר טרנד האומברה הכה פופולרי בשנים האחרונות. הצ'אנקינג שהוא המציא בשנות ה-90, הוא טכניקה המשמשת אותו עד היום ומבחינתו היא לא "טרנד".
טרנדים באים והולכים, הוא מעדיף למצוא עבור לקוחה את הגוון הנכון עבורה על בסיס צבע עיניה ועורה וסגנון החיים שלה, ולהיצמד אליו. טיפול בשיער מבחינתו אמור להיות כמו טיפול באקססורי יקר ערך, למשל כמו תיק שאנל או מגפי גוצ'י. שמירה על הגוון שהוא עיצב חייבת להיעשות עם שמפו, מרכך ותכשירי עיצוב מסוימים והוא ממליץ בפני לקוחותיו מה הם הנכונים עבורם, מה שחוסך להם התעמקות בתגיות. אבל עבורו האמנות הגדולה בעבודתו היא השינוי לטובה שביכולתו להעניק לשיערה ולמצב רוחה של אישה באשר היא.
