זה לרזות, זה לצעירות, זה לכלות, זה עלול להיות שקוף בשמש, זה לא נראה טוב בצילומים, יש כזה בשחור? והכי מעצבן - זה לא פרקטי. לנשים יש כל מיני תירוצים נגד ביגוד בצבע לבן. תצוגת יוסף הבוקר בשבוע האופנה גינדי תל-אביב, התצוגה הפותחת של היום השני, היא הוכחה ניצחת לכך. לא נגמר לו הסוס, לכל מי שדאג. יוסף פרץ, מעצב שמלות הכלה והקוטור, לא נעלם ולא שקע בספות שהוא החל לעצב פתאום לפני כשנתיים. מי שידע בשנים האחרונות משברים אישיים ומקצועיים, פשוט ממשיך לעשות מה שהוא עושה הכי טוב - . להלביש נשים. ועל הדרך לשדר גם את תחילתו של עידן חדש וניקיון פנימי ואישי. וזה בא לידי ביטוי באמצעות קולקציה שכולה, מלבד דגם כסוף אחד (לא חרפת העדר, רק קצת לא קשורה), על טהרת הלבן. פה ושם היו הפרינטים הדיגיטליים שהוא כה מחבב, במיוחד של סוסים בגווני שחור ואפור, אבל הלבן היה פה האמירה המרכזית.
שיר הרקע "Paint it Black" של להקת הרולינג סטונס בגרסתו העדכנית, הלקוחה מסדרת המתח-מדע בדיוני של HBO "ווסטוורלד" המשלבת עולם טכנולוגי מתקדם עם עולם מערבון פיקטיבי, הייתה קריצת עין ברורה ומובנת; למעצב יש איזה עניין עם סוסים, מה גם ששילוב המודרני עם המסורתי בקולקציה (וייב עתידני בשמלות ערב וכלה לבנות) היה מרכזי כאן. תימת הסוסים, אגב, נראתה גם ב"עגילים" מנייר שיצרה מעצבת הקונספט בנייר מירב פלג.
האם יוסף מכוון לכלות שלו? כן ולא. הוא לקח את בדי המשי, הויסקוזה, הכותנה והפשתן המשמשים אותו דרך קבע, ויצר מהם כל מיני עיצובים, כולם לבישים ועשויים לשמש בהצלחה לא רק כלה עם דמיון ומקוריות, אלא גם את החברה טובה שלה, אחותה ואפילו אמא שלה. בקיצור, לכולנו. והמידות הממוצעות של כולנו הן לא בדיוק קרובות לאלו של ג'יג'י חדיד. אז אל חשש, האוברולים חושפי הסרעפת, השמלות עמוקות צווארון ה-V, הטופים חושפי הגב והבטן, המכנסונים, שמלות ה-A הנשפכות עם צווארון הקולר, שמלות קשירת הקימונו, שמלות המיני הפוטוריסטיות, השמלות הא-סימטריות-גיאומטריות, כולם רק לכאורה מעוצבים לגזרות דקיקות, אבל החומרים הפריכים-עמידים והחייטות המוקפדת עשויים להשלים עבור כל מתלבשת מראה רצוי ומחמיא. האישה של יוסף, זאת שמתה על זארה אבל גם מוכנה להוציא 4,000 שקלים על שמלה, ללא ספק אהבה את מה שהוא הציג הבוקר. אחרי הכל, הכל היה בשבילה.
