בסתיו 1998 זכתה נציגה ישראל בתחרות מיס יוניברס. לינור אברג'יל, בת 18 מנתניה ויפהפייה עוצרת נשימה, הגשימה את חלומן של רבות מבנות גילה. הכל נראה אז ורוד ואופטימי. אבל זמן קצר לאחר התחרות תפרסם סיפור התקיפה שהיא עברה מספר חודשים לפני התחרות. הסתבר שהיא מתמודדת עם חוויה טראומטית קשה. מאז חלפו כמעט 20 שנה, במהלכן היא פשוט רצה קדימה. בחייה התרחשו שינויים אישיים ומקצועיים רבים, ובמקביל היא המשיכה לעסוק בפעילות הסברתית לטובת קורבנות תקיפה מינית. סיפורה סופר בסרט התיעודי שהיה מועמד לאמי "מיס עולם האמיצה" (ססיליה פק, 2013).
היום היא כבר נמצאת במקום טוב מתמיד. רק דבר אחד נשאר כשהיה - היא עדיין יפהפייה עוצרת נשימה. האישה עם היכולות והחוזקות שלא ייאמנו, היא גם חוזרת בתשובה, נשואה ואם לשלושה, עורכת דין, שחקנית תאטרון ומרצה. כעת היא מוסיפה עוד טייטל לרזומה - מעצבת אופנה.
LYA ("ליאה") הוא מותג אופנה חדש לנשים המושק בימים אלה. זוהי יוזמה משותפת של אברג'יל וחברתה הטובה יפית אטיאס (34), אשת עסקים, סמנכ"לית שיווק ברשת המרכולים של אביה רמי לוי וחוזרת בתשובה גם היא. בהצגת המותג שנערכה אמש בתל-אביב הן גילו: השם LYA הוא מחווה לשמותיהן: L - לינור, Y - יפית, A - אברג'יל ואטיאס. עיתונאי אופנה שהתקבצו לשמוע על המותג המקומי החדש שמעו סיפורים השראתיים וגם קיבלו ספר תהילים.
הן נפגשו לפני שנתיים בדיוק בהצגת הילדים "גיבורי האור" ("רמי לוי שיווק השקמה" הפיקו ושתיהן שיחקו. יפית עשתה זאת בפעם הראשונה בחייה). בנסיעה משותפת לאומן מאוחר יותר, הן גילו כמה הן דומות וחושבות אותו דבר. "יפית אמרה אין דבר כזה בלתי אפשרי. כשאומרים לי את זה, אני מזיזה הרים. זה משפט שלי", אומרת לינור.
מאז הן החברות הכי טובות שמדברות על הכל. לינור באופן עקרוני בעד לדבר ולחשוף, "אחרת זה עושה מחלות", היא מסבירה. וכששתי חברות מדברות על הכל, זה כולל כמובן גם בגדים. כאלה שלא היו להן. השתיים הסכימו שכנשים מסורתיות שרוצות להתלבש יפה וכמובן לשמור על צניעות, אין ממש היצע עבורן. "הייתי אבודה. מצאתי מקסימום ארבע שמלות בשנה. ותמיד היה צריך לעשות שינויים. יש דברים דודתיים וקונסרבטיבים, אבל לא צריך להתחבא. אני כמעט ולא מכירה אישה שלא צריכה לתפור לעצמה. את ממש עובדת בזה. אז לפחות שיהיה לי משהו של עצמי", היא מסבירה את הרקע להחלטה לייסד מותג אישי יחד עם יפית שחלקה איתה את אותה מצוקת אופנה. אז הן החלו לתפור לעצמן. תגובות אוהדות ביותר תמכו בהחלטה שקיננה בשתיהן שנים עוד לפני שכלל הכירו: לייסד מותג אופנה.
כך החל תהליך הדרגתי של למידה ותכנון. הרעיון המרכזי היה אופנה ליום ולערב שתהווה מענה לנשים באשר הן, שרוצות "טיפה חיים, טיפה סטייל" (אברג'יל). הבחירה בבדים נוחים, זורמים ונושמים וגזרות רחוקות מהגוף בעיקר נעשתה כי זה מה ששתיהן אוהבות. והן מתחייבות שזה יעבוד "עם כיסוי, בלי כיסוי, עם אקססוריז או בלי, עם עקבי סטילטו או נעליים שטוחות" (אטיאס), מרבית הבגדים לא צריכים גיהוץ "שזה סיוט, במיוחד כשיש ילדים" (אברג'יל). העיצוב נעשה בגבולות הצניעות אבל בלי ויתורים על סטייל ואיכות. ומכאן סיסמת המותג: "עם גבולות, בלי ויתורים". היעד הוא נשים בשלות, חזקות, מצליחות, ומבחינתן זה לא נוגע בהכרח לקריירה. "אשה מצליחה היא גם אשה בבית. נעימה, פורצת גבולות, אבל שומרת על פאסון. כזאת רוצה להרגיש בנוח כל שעות היממה ואוהבת את עצמה" (אטיאס).
על סגנון לבושה של אשה יש להן תפיסה מוצקה: "הוא מושפע מהסיפור. ממה שהיא עברה. מהנקודה בחייה. מה שנכון להיום, לא נכון למחר. הלבוש הוא נגזרת של מה שאנו עוברות בחיים וגם לנו יש סיפור, כמו כל אחת. הסיפור שלי? עוד בגן רציתי לדחוף עגלה. זה התחיל בעגלה בסופר של אבא. גדלתי מתוך מחויבות להוביל. לנצח, להיות הכי טובה. לבד מגיעים מהר. ביחד מגיעים רחוק. למדתי לשתוק. יותר נכון להקשיב. רק מי שמקשיב יודע לנצח. כשאת שותקת רוצים להקשיב לך.
מאמצת צניעות, מטפחת סקרנות. על הטוב בכלל, ועל המשפחה בפרט, אני מודה" (אטיאס).
"הסיפור שלי, אתם יודעים, מתחיל בגיל 18. אותו יום שבו הבנתי ששום דבר בחיי אינו מובן מאליו. היום שבו כמעט איבדתי את חיי ואז זכיתי בהם בחזרה. להישבר זה להיות איתנה. לא פחדתי להאמין בטוב. לא פחדתי להיות אני. לכעוס, לסלוח ולכאוב. בעיקר לאהוב, את עצמי" (אברג'יל).
לפי חלוקת העבודה, באופן בסיסי, אטיאס אחראית על הצד הניהולי ואברג'יל על העיצובי, אבל הן מתייעצות כל הזמן ומחליטות על הכל ביחד. איך נעשה העיצוב? האם הן מאיירות? "לא, אנחנו משגעות את ניסים". והכוונה לניסים קופ, תופר ובעל מתפרה באבו-גוש שאחראי על הביצוע. הן חולמות, מדמיינות, פורשות בדי איכות על השולחן ומתכננות מה לעשות. וכל הזמן הן בקשר עם ניסים. "אני מתקשרת אליו לפני שבת ואומרת: ניסים לא תאמין מה חלמתי", מספרת אברג'יל. "הוא כבר לא יכול לראות את המספר שלי".
כרגע ישנם כ-40 דגמי שמלות. כולן עם שרוולים קצת מעבר למרפק ובאורך קצת מעבר לברכיים או יותר. הבדים נרכשו במחשבה על האקלים המקומי. גלביות עם פרינטים עשירים, לעתים אתניים, כפתורים, חרוזים (ששובצו בעבודת יד) ותחרות, הן ליבת הקולקציה. רובן ככולן, יש להודות, מקסימות למדי. אבזור לוקח את המראות לכיוון רצוי - יום או לילה. בהמשך יהיו גם צעיפים, נעליים ואקססוריז. לקמפיין הקולקציה הצטלמה כמובן לינור. היא חבשה פאה על מנת שלא לגרום לנשים שאינן מסורתיות תחושת ניכור כלשהי.
קיימת גם קטגוריית ספיישלים בהזמנה אישית. יש למשל אופציה להזמין דגם מסוים כ-Tall לנשים גבוהות שהשמלה קצרה להן. הייצור, כאמור, נעשה כולו בארץ. טווח המחירים, 300 שקלים עד 1,100 שקלים, הוא סביר והוגן. אחרי הכל, השמלות נראות (ומרגישות) כמו שמלות יקרות הרבה יותר. המכירה בשלב זה נעשית באמצעות אתר רשמי. בעתיד מתוכננות חנויות פופ-אפ. בחודש מאי תושק "קולקציית זנזיבר", שצפויה להיות צבעונית בהשראת "אי התבלינים" במזרח אפריקה. LYA Uncover your story, ממליצות שתי הנשים המרתקות האלו. ולמען האמת, לאחר הקשבה לכל מה שיש להן לומר על אופנה, על נשים ועל החיים בכלל, קשה שלא להסכים.
