שלוה אהובה ויקרה,
רק לפני חודש הסתמסנו, כי קולך כבר בגד בך ולא היית יכולה לדבר. אמרת לי "יש לי יבלות במיתרי הקול", ואני לתומי אכן חשבתי, שזה רק "יבלות" וזה יעבור. עוד צחקנו (בווטסאפ) שאם רוצים להרוג אותך, אז שייקחו לך את יכולת הדיבור, כי חייך הם הבמה והבמה לא יודעת להתקיים בלעדייך.
רק לכתוב את המשפט הזה גורם לי לצמרמורת מטורפת, כי מי בכלל חשב שזה באמת מה שיהרוג אותך וממש לא בצחוק? לא אמרת מילה על המחלה הארורה שתקפה אותך רק לפני שנה, ולאט לאט כרסמה בגופך החסון, בגוף שמסרב להיפרד. את הרי הכי בולדוזר שאני מכירה, כזאת שלא מוותרת, שתמיד מרשימה בחזותה הכה נוכחת, כזו שחייה רק צחוק, שמחה וצהלה, שחיה את החיים.
שלשום זה קרה, ונפרדת מאיתנו בלי שום הודעה. פשוט הלכת, כדרכך - יפה, אצילית, מטופחת - נרדמת בשנתך והשארת את כולנו עם הזיכרונות, התצוגות, המופעים, הנסיעות לחו"ל, הצחוק המתגלגל, בלונד שיערך, ציפורנייך הארוכות המשוחות תמיד בלק אדום בוהק, שפתייך שתמיד היו מרוחות באודם אדום ושמח. והקול הכל-כך חזק שנדם ולא מיבלות, ממחלה ארורה שלאט לאט שיתקה אותך.
שלוה אהובה שלי, מי שלא הכיר אותך, לא הכיר את עולם האופנה האמיתי של פעם. עולם נטול אינסטגרם ופייסבוק, עולם של אנשים! של רגש, של חברות אמיתית נטולת אינטרס, הרבה מעבר לעבודה. לא סתם כינו אותך "כוהנת האופנה". את היית מוסד, ובזכותך הרבה מאוד אנשים מוכשרים ומוצלחים ממשיכים היום את דרכך.
אני זוכרת את הערב בו נפגשנו לראשונה, זה היה ב-1992 לאחר שנבחרתי למלכת היופי של ישראל. את בדיוק היית ערב נסיעה עם משלחת דוגמניות מרשימה למסע תצוגות בחו"ל. היה לך חשוב שאסע ואשתתף בתצוגות המושקעות שלך. אירחת אותי בביתך ואמרת לי "אל תדאגי, אלמד אותך לצעוד על מסלול ואת תהיי מצוינת".
וכך היה. הגענו לגרמניה, צוות של דוגמניות מרשימות, ותיקות ומנוסות, ואני. ולי אין מושג, כולי מפוחדת וחוששת לעלות על הבמה, אין לי שמץ ניסיון. אבל את דאגת והצמדת אליי את שירלי הכהן (חברתי עד היום) וביקשת ממנה ללמד אותי ללכת. מאז הכול היסטוריה. אין תצוגה שלא פקדתי בארץ ובעולם, אין אירוע אופנה שלא השתתפתי בו ולא אשכח את אירוע הגאלה באחת מנסיעותינו לחו"ל, בו את ואני היינו אורחות כבוד, והפגשת אותי עם כל התעשייה ההוליוודית. אז הבנתי שאת מלכה ולא רק בישראל.
שלוה שלי, את הכרת לי את עולם האופנה. בזכותך הפכתי למי שאני היום. היית כל כך גאה בי, איך מנערה מפוחדת הפכתי לדוגמנית מובילה, איך לימים הקמתי את עסקיי רשת בתי ספר למקצועות האיפור והיופי - ואיך משנים רבות בהן הלכתי על כל מסלול תצוגה אפשרי, הפכתי גם להיות זו שנותנת לך שירותי איפור ושיער בתצוגות האופנה שהפקת, כי לא הפסקת לרגע. לפני שנה עוד הספקת להפיק תצוגת אופנה ענקית.
שלווש, אתמול עמדנו מעל קברך, זה היה מוזר, לא נתפס ועצוב. אופיר הבן שלך, שתמיד היית הכי גאה בעשייה שלו ותמיד דיברת עליו בעיניים בורקות, סרב להיפרד ממך, נשמתך ודמותך ילוו אותו לעד. "היית החברה הכי טובה שלי" אמר, "פולניה קולית", כינה אותך. קרן בתך, שכל כך שימחה אותך במשפחה המדהימה שהקימה, השתתקה מבכי והשאירה אותך קרוב אליה, בקרית גת. "אמא תהיה לידי", אמרה.
"לא בתל אביב ולא באילת", היית אומרת. בשתי הערים שחיית בהן תמיד היית על הקו. כזו היית, אהבת את הרעש והאדרנלין של תל אביב, אבל גם את החופש והשקט של אילת. במותך, שלוה, נסגר הגולל על אחת מתופעות הטבע החשובות של האופנה הישראלית. את האוטוריטה ומי שהצמיחה כאן דור שלם של דוגמניות, מפיקים ואנשי תעשייה בכירים. גם מוטי רייף, חברי היקר והאהוב, האיש שללא ספק מוביל את עולם האופנה ובגדול, אמר לך תודה.
שלוה יקרה, תודה מכולנו, מצאי שלום ושלוה שם למעלה. מקווה שיהיה מי שיארגן עבורך חיי חלום, כפי שארגנת עבורנו.
שלך באהבה ענקית, רוית.
הכותבת רוית אסף, היא בעלת רשת בתי ספר למקצועות האיפור והיופי 1-700-70-70-54.
לאתר של רוית אסף
לעמוד האינסטגרם של רוית אסף
לעמוד הפייסבוק של רוית אסף
