היום מציינים בבריטניה 20 שנה למותה של הנסיכה דיאנה. מי ששבתה את לבה של אומה שלמה כבר עם פרסום דבר אירוסיה ליורש הכתר הבריטי, הנסיך צ'ארלס, הייתה במשך כל שנות חייה הציבוריים (1980-1997) אחת הדמויות האהובות במשפחת המלוכה, אם לא האהובה ביותר. "מלכת הלבבות", כפי שכונתה מי שלא זכתה להיות מלכה, נודעה בעבודתה הרבה למען הקהילה בתחומים שונים. בעיקר היא הקדישה את פועלה למען חולי איידס, סרטן ונפגעי מוקשי אדם.
אבל מעל הכל, היא אהבה בני אדם באשר הם. במיוחד היא גילתה הבנה לצורכיהם ומצוקתם של חלשים בחברה. הרגישות, האנושיות וטוב הלב שלה היו חידוש בבית המלוכה. סייעת גן-ילדים החייכנית והביישנית שנישאה לתוך בית המלוכה הייתה אמנם ממוצא אריסטוקרטי, אבל היא הייתה נגישה ומודעת לרחשי ליבם של הבריטים. והם הוקסמו. בעצם, כל העולם הוקסם מליידי די.
היא הייתה פופ אייקון כמו מייקל ג'קסון או גורג' מייקל. נישואיה למרבה הצער עלו על שרטון בשלב די מוקדם. היו אלו "נישואים של שלושה אנשים", כפי שהיא אמרה פעם על חוסר הנאמנות של בעלה. מי שגירושי הוריה בילדותה הותירו בה צלקת, מצאה את עצמה שוב באותה סיטואציה. אבל היא המשיכה את פועלה והביטה קדימה. ילדיה, השני בתור לכתר הבריטי הנסיך וויליאם ואחיו הצעיר, הנסיך הארי, היו עבורה גאווה ונחמה. לא פעם היא לקחה אותם לביקורים בבתי-חולים או בתי-אבות ודאגה שלא יגדלו במסגרת מנוכרת בלי מודעות לחיים אחרים שהם מנת חלקם של רבים, מיוחסים הרבה פחות מהם.
וכמובן, היא היתה גם אייקון אופנה. השפעתה בתחום הזה ניכרת עד היום. כמו גרייס קלי, אודרי הפבורן או ג'קלין קנדי, אלמנטים שונים באופנת נשים היום לקוחים ממנה. סטייליסטים וידוענים מושפעים ממראות איקוניים שלה. אתר מכירות האופנה הפופולרי אסוס השיק בחורף האחרון קולקציה בהשראתה.
בשנותיה הראשונות בבית המלוכה היא סינוורה עם שמלות ערב רומנטיות אווריריות בגווני פסטל וברוח ויקטוריאנית ובשמלות יום עם צווארוני מלחים, צווארוני ראפלס, כל מיני פפיונים, גרביונים שקופים-צבעוניים, עקבי סירה בגודל בינוני וכובעים קטנים מקושטי נוצה, טול רשת או פרחים.
תמיד הייתה שם תסרוקת דיאנה האיקונית המסורקת למופת - קצרה, מדורגת וישרה ללא כל דירוג מאחור - שהתאימה נהדר לכתרי בית המלוכה שהיא נהגה לענוד באירועי ערב רשמיים. הבלונד הובהר ונעשה זוהר. האיפור, כתמיד, היה רך וטבעי והיא התאפרה בעצמה. סומק ושפתון ורדרדים, עיפרון כחול או שחור בעיניים, וזהו. מעצב שיער תמיד היה איתה לפני אירועים מרכזיים. היא אמרה על כך שזה בעצם עבור האנשים ש"רוצים נסיכה". טבעת האירוסים עם אבן הספיר המוקפת יהלומים, הייתה חתימת ההיכר שלה.
במחצית השניה של שנות ה-80 ובתחילת שנות ה-90, היא נראתה רבות בשמלות ובמעילים בצבעי בלוק עזים או עם הדפסי נקודות או הדפסים גרפיים אחרים. כובעים רחבי שוליים שנחבשו אלכסונית, ותכשיטי פנינים שונים, השלימו עבורה מראות אלגנטיים נערצים. שמלות הערב הפכו מתוחכמות ונשיות יותר, ותמיד החמיאו לגזרה הדקיקה, במיוחד אלו הא-סימטריות. הקישוטיות והראפלס נעלמו לטובת גזרות נקיות וקלאסיות יותר.
אוף-דיוטי, היא נראתה בג'ינסים, סווטשירטים, סניקרס, נעלי מוקסין, נעלי בובה וגופיות. בשנותיה האחרונות היא הציגה סגנון נשי, אלגנטי ובשל. הרבה חולצות רכיסה מחויטות, חליפות פשתן בגווני קרם וניוד, תיקי יד גיאומטריים, שמלות ערב צמודות חושפות כתפיים ורגליים. הסטטוס האישי החדש הוביל גם לאופנה חופשית יותר. היו מי שראו דמיון בין הסטייל שלה באותה תקופה לזה של סינדי קרופורד, מדונה ואליזבת טיילור.
בתקופה הזאת, לראשונה בחייה, היא ניהלה את חייה בעצמה. למרות הגירושים ואובדן התואר HRH (הוד מלכותה), היא הייתה פופולרית מתמיד. העם שמר לה אמונים (וזה נראה בשבוע לאחר מותה הפתאומי). היא שהתה רבות בקרב בניה והמשיכה את פועלה הציבורי. בהתאם, היא גם תועדה רבות. הבריטים נהגו לפתוח את העיתון בבוקר כדי לראות מה דיאנה לובשת. ומה שדיאנה לבשה היה משמעותי.
סגנון דיאנה אומץ על-ידי נשים בכל העולם. "היא יכלה למכור בגדים רק אם הסתכלה עליהם", נכתב בטלגרף. דוגמאות להשפעתה על מכירות יש בלי סוף. מגפי וולינגטון שהיא נעלה בשטח טירת בלמורל בסקוטלנד בזמן שהייתה מאורסת לצ'ארלס, הפכו לרבי-מכר ועד היום נקשרים אליה.
היא עשתה שימוש באופנה להבעה עצמית ולקידום מטרות צדקה. היא הצליחה לשלב בין דרישות הצניעות והייצוגיות של בית המלוכה לבין טרנדים פופולריים בקרב נשים צעירות. בעת ביקוריה בחו"ל, היא התאימה את הביגוד והאקססוריז שלה למסורות מקומיות. במפגשים עם ילדים היא נהגה ללבוש צבעים ססגוניים ולענוד תכשיטים מרשרשים. על כפפות, אביזר מקובל בבית המלוכה, היא ויתרה לטובת מגע ישיר עם כל מי שלחץ את ידה. לחיצת יד, ללא כפפה, עם נשאי איידס, ביטלה בקרב רבים את האמונה השגויה שהמחלה מדבקת באמצעות מגע יד.
בין המותגים והמעצבים האהובים עליה היו ורסצ'ה, ברוס אולדפילד, קתרין ווקר (שהלבישה אותה מאות פעמים), בני הזוג אליזבת ודיוויד עמנואל (שעיצבו את שמלת הכלה שלה), ז'אק אזגורי, בלוויל ששון, ויקטור אדלשטיין, ראלף לורן, שאנל, דיור, ארמני וכריסטיאן לקרואה. היא הייתה אחת הלקוחות הראשונות של מעצב נעלי היוקרה ג'ימי צ'ו.
"היא חשבה הרבה על פרשנות אפשרית לבגדיה, זה היה משהו מאוד חשוב לה", אמרה אנה הארווי, לשעבר עורכת בווג ומנטורית אופנה לדיאנה. ופרשנויות כאלו היו לרוב; שמלת המיני השחורה שהיא לבשה לביקור בגלריה זמן קצר שצ'ארלס הודה בראיון טלוויזיה בבגידה בה, הייתה מחמיאה, קלילה וסקסית, ונודעה כ"שמלת הנקמה"; שמלת קטיפה כחולה באורך הרצפה שהיא לבשה לקבלת פנים בבית הלבן נודעה כ"שמלת טרבולטה", כי היא צולמה רוקדת עם הכוכב; השמלה הלבנה משובצת הפנינים עם העליונית בעלת הצווארון הגבוה שהיא לבשה לביקור ממלכתי בהונג קונג, נודעה "כשמלת אלביס".
יחד עם כתר פניני הטיפה והיהלומים המלכותי, היא הציגה אז מראה מלכה לעתיד בלתי נשכח. קייט מידלטון, אייקון אופנה בזכות עצמה שבריטים רבים רואים בה ממשיכת דרכה של דיאנה, ענדה לאחרונה את הכתר המכונה "כתר דיאנה" ויצרה התרגשות רבה בבריטניה. לאחר מותה רבות מהשמלות שלה נמכרו פומבית למטרות צדקה והכניסו כסף רב. השנה נפתחה בארמון קנסינגטון תערוכה, Diana: Her Fashion Story, המציגה רבים מפריטי הביגוד האיקוניים שלה. הנסיכה דיאנה אולי מתה בטרם עת לפני שני עשורים, אבל השפעתה כאחת הדמויות ההיסטוריות הפופולריות בתולדות האומה הבריטית ממשיכה, וזה כמובן כולל את הסטייל. והוא יישאר לנצח.