במרכז התערוכה לכבוד 85 שנה למותג האופנה לקוסט, הוצבה מכונת כדורי טניס ישנה. התערוכה התקיימה בלב קרקס הטניס המופלא, טורניר הגרנד סלאם היוקרתי, רולאן גארוס, ובמבט ראשון קצת קשה להבין מה היא בעצם עושה כאן. למה היא קשורה, בין תצוגת החולצות לאורך העשורים השונים, מול מחבטי הטניס המגוונים שעיצב אותו רנה לקוסט? אחרי הכל, מדובר אולי בהמצאה חשובה, מכונה שנועדה לשפר את רמת האימון בטניס ושכלולו, אבל לא משהו שרומז אופנה או קורץ לבגדים.
רק אחרי שאתה מסיים לחוות את הכל, אתה מבין מה הקשר בין מותג האופנה האיכותי ובין מכונה ישנה שפעם ירתה כדורי טניס. רק אחרי שאתה עובר על כל החלקים בתערוכה, וגם מבקר כמובן בטורניר עצמו, אתה בעצם קולט את הציר המרכזי שמחזיק את המותג הזה במשך כל כך הרבה שנים. חיבור בין עבר להווה. קשר רציף בין סגנון חיים מפעם של טניסאי וממציא, ובין חולצה שלא הרבה השתנה בה, ועדיין היא שומרת על יוקרתה ורמתה. זה אולי לב הסיפור של לקוסט: שורשי ההצלחה בהווה נטועים קודם כל בשימור העבר וחיבורו להיום. המשפחה אמנם כבר לא שולטת בחברת האופנה, אבל שימור המורשת הוא עדיין הבסיס למעמדה.
ובאמת, החיבור הזה מזדקר כבר מסקירת החולצות של לקוסט מכל עשור שפרוסה בתערוכה. מהראשונה, עם הכיס, ועד האחרונה של ימינו. מהפשוטה עם הצבע האחיד, דרך זו עם הפס המושלם שניתן להשיג רק בחנויות רטרו, ועד לזו מהיום: אתה פתאום רואה כמה הרבה עבר אבל מעט השתנה. וכמה גבולות הגזרה של אותה הצלחה ואותה נוסחת חיים, אותה מנסה רשת האופנה לשווק, נשמרים. אותו צווארון. אותה גזרה, אותו רעיון, אותו טאץ', אותו סטייל, אותה איכות. השינויים הם באמת מינוריים במבט העל ההיסטורי שמספקת התערוכה. ומי שלבש את החולצה הזו בשנות ה-60 וה-70 הרגיש בדיוק כמו מי שמחזיק בה היום: סטייל, חזון, פשטות.
המסר הזה עולה מהחלק הכי כיפי בתערוכה: משחק המציאות המלאכותית. ובמשחק הזה אתה ממש נמצא בחדר של רנה לקוסט. הספרים, מכונות המדידה, שולחן הכתיבה, כלי המחקר, מחבטי הטניס, איך לא, הבגדים המדוגמים. אחר כך המשחק מבקש ממך לאחוז במחבט הטניס וממש לשחק עם המכונה ההיא, הפעם במציאות מלאכותית, שיורה לכיוונך כדורי טניס. לקינוח אתה מתנסה בגולף, במשחק מלאכותי מן הסתם, ומרגיש כמו רנה לקוסט, או אדם שרוכש את החולצות שלו: פאשנישט וממציא. אופנה ומדע. יופי וחזון. הכל הולך ביחד. האשליה, לא במשחק הפעם, היא אחת.
לא בכדי בחרו בלקוסט בנובאק דג'וקוביץ' לפרזנטור המוביל שלהם. במתחם הטורניר אתה יכול למצוא את הכרזות שלו עם החולצות, כולל זו המפורסמת והמסבירה מכולן - הכרזה שבה לקוסט עצמו ונולה חולקים חצי חצי את אותה תמונה. ממש חוזרים על אותה תנועה. כאשר דג'וקוביץ נבחר לייצג את חברת האופנה הצרפתית ב-2017, הוא אמר שהוא מוצא הרבה קווי דמיון בינו לבין טניסאי העבר הצרפתי והממציא המפורסם. שניהם, אמר הסרבי, הם הרבה יותר מטניסאים. וספורט עבורם הוא לא רק ספורט. הוא דרך חיים ומוצא לעבר עתיד טוב יותר. בין אם נולה התכוון לזה או סתם דקלם מה שאמרו לו, זו בדיוק האמירה הנכונה כדי להסביר את אופנת לקוסט.
בטורניר עצמו דג'וקוביץ' לא צלח את רבע הגמר. הקאמבק שלו היה עדיין חלקי, מבולבל. לא ברור האם חזר להיות המפלצת ההיא מהעבר, אבל את אנשי לקוסט זה כנראה לא ממש מדאיג. הם מצאו פרזנטור מושלם, כזה שמוציא את חברת האופנה ותו התקן האיכותי שהיא רוצה לשווק הרבה מעבר לגבולות צרפת. הטניסאים הצרפתים לובשים בעיקר לקוסט בטורניר, מדגימים את הגיוון של החולצות שקצת קשה להאמין שניתן לשחק איתן בספורט כל כך מפרך. אבל נולה הוא משהו אחר.
לקסוט, בארץ ובעולם, ניסו את מזלם לא פעם עם ענפי ספורט אחרים, אבל תמיד חזרו לטניס ולגולף. ההתאמה למשחק כמו כדורגל לא עבדה, וגם לא לענפים אחרים. בסופו של דבר, סגנון החיים עובר בצורה הטובה ביותר דרך טניס, דרך גולף. הרולאן גארוס היה ונשאר הבית. הקשר הולך הרבה שנים אחורה, וניכר בכל פינה של קרקס הטניס המופלא הזה.
הסטייל של הטורניר הזה הוא לא מעט גם הסטייל של לקוסט, שמלבישים ומקשטים לא מעט כאן. התערוכה לכבוד 85 שנה למותג רק מבהירה כמה הסטייל שנשפך מכל פינה בטורניר היוקרתי הוא בעצם החזון של לקוסט. חזון שכולו חיבור בין הווה לעבר. מנובאק דג'וקוביץ' ועד רנה לקוסט עצמו.
הכתב התארח בנסיעת עיתונאים מטעם המותג. לקוסט מיוצג בישראל למעלה מ-22 שנה על ידי רשת בתי האופנה ונדום, ומחזיק בחנות דגל בקניון גינדי תל אביב.
