אבא בחדר לידה

"יואב, מה עשית לי?". זעקה מסוג זה מוכרת לכל צוות רפואי בחדר הלידה. ד"ר נתי רונאל, קרימינולוג קליני המרצה על תפקידו של הגבר בחדר לידה במסגרות שונות, מספר שמאז ומעולם מקובל היה שלידה היא מעוז הנשיות ולגברים לא היה מה לחפש בסביבת היולדת. "במאה השנים האחרונות, עברה הלידה ממקומה הטבעי בבית היולדת לבתי החולים שמרבית עובדיהם גברים. בפרק זמן זה, השתנתה גם החברה: נשים פחות זוכות לתמיכה של המשפחה המורחבת והשבט, ועל בן הזוג מוטל תפקיד התמיכה.
לרונאל חברו דיאנה אידלמן קרת, מ"בראשית, שירות תמיכה להורים חדשים", ולסלי וולף, מיילדת המעבירה קורסי הכנה ללידה, מבית החולים בני ציון בחיפה, לדיון בשאלה על נחיצותו של האב המיועד בחדר הלידה.

"לכאורה, בן הזוג אינו חיוני בחדר הלידה", אומר רונאל, "אולם נוכחותו בלידה מהווה המשך ישיר ליצירה שהחלה תשעה חודשים קודם לכן, ומתוך הנחה שמדובר בפרי אהבה, הרי שתפקידו של הגבר בחדר לידה הוא בעיקר לאהוב אהבה פעילה. נוכחותו מסמלת את הבית ועוזרת לרכך את המפגש עם מקום שהוא לרוב זר ומנוכר ובנוסף, מסייעת ליצירת הקרבה בין הילד לאביו, כאשר האב מתחבר לחוויה המשמעותית כל כך עבורם".
וולף סבורה שלא כל בן זוג צריך להיות בחדר לידה. "רוב הבעלים, במיוחד אם הם מקבלים הכנה מתאימה, יכולים לתת תמיכה מסוימת, אבל לפעמים אמא, אחות או חברה, יכולות לתמוך יותר. כשבעל משמש כתומך טוב בלידה, זה בהחלט משפר את הזוגיות, אבל אישה יכולה לקבל תמיכה מצוינת גם ללא נוכחות בעלה בחדר הלידה. לא פעם עדיפה חברה שעושה מסאז'ים ונותנת עצות, מבעל שלא נוגע ולא מחזק את האישה, למרות שלפעמים אנחנו מצליחות לעודד גם בעלים כאלה לתמוך".

ואיך חשים האבות לעתיד עם מטלת ההשתתפות בלידה? וולף מספרת על מקרים של בני זוג שלא ראו עצמם משתתפים בלידה עד שהחלו הצירים, וברגע הקריטי גילו בעצמם יכולות שלא הכירו קודם לכן שאפשרו להם לסייע ולתפקד מעל למצופה.
אידלמן קרת אומרת שקורסי ההכנה ללידה מחזקים את הציפיות מגברים להיות נוכחים בלידה ולתמוך בבת הזוג. "הנוכחות בלידה אינה מתאימה לחלק מהגברים. היא מפחידה אותם ומאיימת. בקורס יש להם הזדמנות לדבר בפתיחות על הפחדים שלהם או על חוסר תחושת ההתאמה שלהם לציפיות מהם".
בספרה "הריון-העולם הפנימי" (הוצאת זמורה ביתן), מתייחסת יונה רפאל לב, אל הגברים המסרבים להיות בלידה: "כשגבר בוחר לסרב, חשוב לכבד את רצונו, אם כי רצוי שההחלטה תהיה מודעת, שכן במבט לאחור יש גברים שמתחרטים שלא נכחו בלידת ילדם, ואחרים שחשבו שהלידה תפחיד אותם, והתבדו".

קיימים גם מצבים שבהם שני בני הזוג אינם מעונינים בשהות בן הזוג בחדר הלידה. לבן הזוג קשה עם המחשבה של שהייה עם בת הזוג ברגעיה הקשים. הוא מפחד מהמראות הקשורים בלידה או מתחושת חוסר האונים כשהיולדת סובלת מכאב. מאידך גיסא, היולדת שאינה רוצה את בן זוגה בחדר הלידה, חשה שגם לאינטימיות יש גבול, וחוששת שלא תוכל להרשות לעצמה להתנהג לגמרי בחופשיות בנוכחותו, ולכן מעדיפה לקבל תמיכה נשית ולא גברית בלידה. יש נשים שלא רוצות שבני הזוג שלהן יראו את הנרתיק שלהן לא סקסי.
כל עוד בני הזוג מדברים על הדברים ופתוחים מספיק כדי להגדיר מה מתאים להם ומה לא – אין בכך בעיה. הבעיה צצה רק כשלא מדברים על הנושא בכנות. התוצאה היא שלא אחת בן הזוג מאלץ את עצמו להיות בחדר לידה וכועס על כך, והאישה שאינה מעונינת בנוכחותו בחדר הלידה, לא אומרת דבר. אידלמן קרת: "הלידה היא רגע אינטימי והאישה רשאית לבחור מי יהיה איתה. מה שהאישה רוצה באותם הרגעים, הוא הדבר החשוב בעיני".

"הציפייה מהגבר 'לגונן' על בת זוגו במסגרת בית החולים ולהתמודד עם מצב שאינו מתמצא ושולט בו, מותירה זוגות רבים כעוסים ומאוכזבים זה מזו", אומרת אידלמן קרת. "התסכול עוד גובר כאשר הלידה מתבצעת לא כמו שציפו, והם חשים שבית החולים פולש וכופה בכוח את התהליך וגורם להם לחרדה. הלידה נראית ליולדת לעתים כאירוע משפיל ומכאיב. צרכיה לא מטופלים ברגעים הכי קשים ומאוד קשה לה לחזור הביתה ולהסתכל בעיניו של האיש שמבחינתה אמור היה
לגונן עליה. ההרגשה הזו יכולה ללוות את יחסי זוגיות לתוך הורות ראשונית, שגם כך עמוסה ורוויה במתחים וקושי".
אידלמן קרת אומרת שאם בני הזוג לא מדברים על חוויית הלידה, משחזרים את מה שעבר עליהם ומשתפים זה את זו ברגשותיהם, יבוטאו הכעס והאכזבה בדרכים לא מילוליות. כך עלול להיווצר ריחוק דווקא בתקופה מאוד טעונה, כאשר מרב תשומת הלב מרוכזת ברך הנולד וקשה להתפנות לצרכים הזוגיים.
מקרים קלים יותר הם אלה שבהם האישה מרשה לעצמה לבטא כעס וצועקת על בן הזוג במהלך הלידה. אידלמן קרת רואה בשחרור הצעקה דווקא סימן לזוגיות טובה, משום שהאישה מצפה שבן זוגה יכיל את כאבה ורגשותיה, מה שאינו מצופה מאנשים אחרים. הסכנה היא שבן הזוג יאצור בתוכו כעס על התבטאויותיה בלידה, ומאוחר יותר, אם יהיה ויכוח מי יקום אל התינוק, הוא עלול לשחרר את הכעסים שאגר. "רבים מהחיכוכים בין זוגות בבתי חולים והרבה מהאכזבות יכלו להימנע, ואולי כבר נמנעים בבתי יולדות שבהם מאפשרים לזוג לבטא את רצונותיו וצרכיו. אני מקווה שיבוא היום וערוץ התקשורת שפותחים לבני הזוג יהיה חלק מהפרוטוקול של קבלת לידה".
וולף מספרת כי לא פעם בשלב השני של הלידה, היולדת משחררת את חרצובות לשונה וכועסת על בן הזוג. "אני מנסה להכין את הגברים למצב שבו כל מה שיעשו, לא יתקבל טוב. לא פעם ראיתי בני זוג נעלבים שעוזבים את חדר הלידה. אנחנו משתדלות לשכנע אותם שזה טבעי ודווקא עכשיו הם נחוצים יותר מכל, וככל שיוותרו על השיפוט ופשוט יהיו שם בשביל האישה, כך ייטב". וולף מתייחסת גם לגברים הכועסים, המתעצבנים על מרדים שלא מגיע בזמן ועל המיילדת שלא עושה מספיק כדי למנוע מבת הזוג לכאוב. "במקום להרגיע את בת הזוג, הם מתסיסים את האווירה ורק מעצימים את התסכול והבהלה של היולדת".

"כאשר הלידה זורמת ומתאימה לזוג, כולם יוצאים עם חוויית לידה חיובית ועם תחושה שהזוגיות תפקדה בחדר לידה כמו שציפו", אומרת אידלמן קרת. רונאל סבור שמרבית הגברים יכולים להתמודד להפליא עם הלידה. כאשר הגבר נמצא בחדר הלידה למען היולדת ושוכח את צרכיו, שניהם מרוויחים, כיוון שעברו חוויה משותפת שמחזקת את הזוגיות. יכול להיות שהוא מפחד או חושש, אבל זה הרגע שבו סדר העדיפות הראשון הוא להיות שם בשבילה. כשהגבר מאפשר לאישה להיות במקום הראשון אין הוא מאבד את מקומו לצידה, אלא אפילו זוכה בו.
ליווי ההריון מתחילתו והשתתפות פעילה שמגיעה לשיאה בלידה, עוזרת לגבר לחוש קרבה מיידית לתינוק. היום מדברים על שינוי תפקידי המינים וחלק מהתפקידים ששונו בא לידי ביטוי בהורות, כאשר שני בני הזוג מפרנסים ושניהם שותפים לניהול הבית ולגידול הילדים. השתתפות בלידה מסמנת את רצונו של הגבר לקחת חלק פעיל בהורות.

הכתבה המלאה פורסמה בגיליון מס' 178 (נובמבר) של המגזין "הורים וילדים"